מחשבה מכינתית...

  • פותח הנושא Gosh
  • פורסם בתאריך

Gosh

New member
מחשבה מכינתית...

לאחרונה נתקלתי בבעיה שרציתי את דעתכם "המכיניסטית" בעניין. אחת המטרות החשובות ביותר אשר המכינה מציגה לנו בחיי היום היום, היא תרומה לארצנו, תרומה למדינה אשר אנו חיים בה. כחלק מהלך רוח זה, אנו גם נרצה, מן הסתם, בן/בת זוג אשר יהיו שותפים לרעיונותינו. ולכן אני מביא בפניכם שאלה שמעסיקה אותי.. לפני שבועיים הכרתי בחורה, שבאמת הרשימה אותי בכל תחום אפשרי, נפגשנו, דיברנו , ובאמת מרגישים את הניצוץ.. הבעיה התעוררה כאשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שהצבא "תוקע" לה את החיים, שהצבא מעכב אותה ללימודים שהיא כל כך רוצה, לחיים " האמיתיים". אתם מרגישים שאתם יכולים להמשיך בקשר ? הדילמה היא , האם זה משהו שאפשר להבין ? אני שואל את עצמי, האם זה רק חלק מהאישיות שלה ואני עומד להתקל בעוד "הפתעות" או שזה סתם משהו קטן שלא קשר לאדם. בתור אדם שחושב ברצינות על קצונה ועל שירות הכי משמעותי שאני יכול לחשוב בצא, האם אני יכול המשיך לצאת אם אותו אדם שמרגיש שצבא ההגנה לישראל הוא סתם עיכוב לחיים ? אשמח לשמוע את דעתכם.. גושן, עין פרת.
 

הילה לה

New member
גושן

כל הכבוד.. באמת דילמה מאד עמוקה.. באמת כל הכבוד.. אולי תחשוב על איך אתה כן יכול לתת לה יותר מוטיבציה לתפקיד יותר משמעותי בצה"ל או לחילופין לגרום לה להרגיש יותר טוב עם מה שהיא כבר עושה/ צריכה לעשות?!?! אל תוציא לפקידה או למה שזה יהיה את המשמעות כל כך מהר.. או שתיתן לה משמעות כל כך ריקנית, לפקידה יש המון מה לעשות, גם אם זה להכין קפה לתייק מסמכים או לחזור כל יום הביתה.. אם היא אוהבת את התפקיד ומאמינה שהיא עושה את זה כי ככה היא יכולה לתרום למדינה, אז זה נהדר וכל הכבוד לה! מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת! מעבר לזה אני אודה לך מאד אם לא תקרא לזה מחשבה מכינתית.. כי בתור מכיניסטית זה ממש רחוק מלייצג דעה כלשהיא שקשורה אליי! אור ואהבה, הילה פז, מכינת "עמיחי"- ארגמן
 
היי גושן,

גם חלק מאיתנו שמזדהים עם אותם הרגעיונות מרגישים ככה לגבי הצבא. אני כבר מזמן מתחבט בדילמה האם כל שירות תורם למדינה ואתה בוודאי יכול להבין שבינתיים המסקנה שלי היא שלא. למזלי, אני כרגע בתפקיד שאני כן רואה בו תרומה, אך אם מסיבות כלשהן, דבר שאפשרי כרגע, יכריחו אותי פתאום להיות אפסנאי או נשק - אני לא משוכנע שאני ארצה להשאר בצבא. ובכל מקרה, לגבי בת הזוג, אני מרגיש שטובתו של אדם לאו דווקא נקבעת ע"פ רמת הפטריותיות שלו (ראה ערך שהידים...), אלא לפי ערכיו כבן-אדם לאנשים שסביבו. זה יותר חשוב מאידאולוגיה, האם אתה רוצה לנסות להמר על המושלם - גם זו בחירה אפשרית. שלך, רומן
 

Gosh

New member
שני דברים שונים...

מסכים איתך לחלוטין בקשר לרמת הפטריוטיות כמדד נכשל למידותיו של האדם. אבל המקרה שאני מדבר עליו הוא מקרה ששום דבר אחר לא יחליף את הצבא בחייה. מילא, אם היא הייתה אומרת שהיא הולכת לעשות שירות לאומי.. אצלי במכינה הייתה חניכה שהרגישה שאם היא תלך לצבא היא לא תצליח לתרום את חלקה , והיא הרגישה שהיא תהייה הרבה יותר מועילה בשירות לאומי, ולכן היא שם עכשיו. אתה אומר שצריכים לשפוט אדם לפי ערכיו לחברה, האם אי הירתמות לפעילות חוץ עצמית לא צריכה לרמז על משהו ? לי באמת אין התשובה.. בנימה קלה יותר- לצאת איתה, אני כבר לא יוצא, אבל לא בגלל הנושא הנ"ל, אבל עדיין זה מעניין..
שלך, גושן.
 
אוקיי,

כאן לצערי אין לי נוסחה מוכנה מראש... אומר רק שכל אדם צריך לשפוט לגופו, תראה, אני כרגע רואה את עצמי משתחרר מצה"ל אם אני אפול מקרבי, ואני מניח שאם אני אספר את כל הסיפור שלי תהיה מידה מסוימת של הסכמה. בכל מקרה, גיליתי על עצמי, שהרבה מהרעיונות שהיו לי על סרבנות כבר אינם מוחלטים כפי שהם היו פעם, קשה להחזיק בדעות כאלה כבוגר מכינה, אבל קשה גם לברוח מהמציאות שהיא אנטי תזה לקיצוניות... רומן :)
 
למעלה