מחשבה מפחידה בעקבות החדשות

גן חיות

New member
מחשבה מפחידה בעקבות החדשות

לפני כשבועיים היתה ידיעה בעיתון על ילדה בכתה א או ב שיצאה לשירותים בזמן הלימודים ושני ילדים בני גילה תפסו אותה וגזרו לה את הפתמה עם מספרים.הסיפור מזעזע והרעיון נראה של השטן. והנה, השבוע, אני יושבת עם הילדים ורואים דיסק של מופע סטנדאפ של אסי וגורי(הם או חבר מצאו באינטרנט). בקטע מסויים יש דמות של עבריין נרקומן שמאיים על מישהו " אני אחתוך לך את הפטמות עם קאטר" וממשיך במשך כל המערכון(שהיה מצחיק מאד) לעשות תנועות של "גזירה" באצבעותיו לכיוון המאויים. לי נראה סביר בהחלט שהילדים ההם ראו את המערכון(אולי אפילו עם אמא ואבא) וכולם צחקו, והחליטו לראות איך זה באמת וכמה זה מצחיק במציאות. אני בטוחה שאסי וגורי לא העלו בדעתם שמישהו יחשוב שכך צריך לפעול. גם די ברור לי שההורים של אותם ילדים הם "אנשים נורמטיבים" ולא חשבו שילדיהם יבינו כך את הדברים. וזה המפחיד. לא היתה פה הטפה למעשה כזה. ההורים בטח צחקו כמוני ולא חשבו לרגע שצריך להבהיר לילדים שזה רק בדיבורים ורק במערכון. וזה מה שמפחיד: איך שאנחנו מעבירים לילדינו ערכים ומידע משובשים ללא כוונה וללא שימת לב. פשוט מחריד!!!!!
 

0 אור 0

New member
שותפה להרהור

היום אין לי כבר ילדים קטנים בבית , אבל בעבר יצא לי לראות מדי פעם סדרות של ערוץ הילדים, ולעתים פשוט נחרדתי מהערכים שהן משקפות. הבחירה בסדרות היא בצורה מאד שטחית : - אין אלימות חיצונית. בסדר. - 2 אנשים מדברים (אסי וגורי) - לא מזיק - המון אלימות ומכות (באפי) - מסוכן מאד אבל אף אחד לא שם לב שהערכים של חברות, תמיכה, פרגון, הגנה על הטוב חזקים מאד דוקא בסדרה האלימה (שבאמת לא מתאימה לילדים קטנים אלא לגדולים יותר), בעוד שסדרות שנראות טוב כי כולם לבושים מחדירות ערכים של חוסר סובלנות, אלימות מילולית, נפשית ופיזית, רמאות כדרך להדשיג דברים ובכלל טשטוש של הטוב והרע ... בהקשר הזה, בזמנו ובעקבות הרעש שהיה, הסתכלתי עם בתי בת ה 12 על סדרת המורדים, וראיתי בה סדרה מאד חינוכית ותורמת לחשיבה הברורה שלה על דברים, והתייחסות אמיתית לכל הלבטים של גיל הנעורים. זאת לעומת סדרות שעברו טוב את הצנזורה, והזדעזעתי מהדעות שהם מפיצים.
 

לב אם

New member
ממש מפחיד

גם בזמני תמיד הרגשתי שאנחנו מקבלים המון "חינוך" (לטוב ולרע) מהסביבה - הרבה יותר מאשר ההורים ובטח מהמחנכים (בכל שנותי בבית הספר, היתה לי רק מחנכת אחת שיצרה אתי קשר אישי והשפיעה עלי במשהו). אבל היום, התחושה היא שנפתח בפני הילדים עולם ענקי של השפעות מעצבות, שאנחנו לא תמיד מודעים לו, ובודאי שלא מצליחים לבקר אותו, או להבין מה ממנו השאיר משקע חשוב אצל ילדינו. תמיד בתחושה שיש דברים אצל הקטנה שאני לא מכירה או מבינה, ותמיד בחשש שהיא תושפע מדברים שליליים, ומכנה משותף שכל כך ברור לי כאנושיות בסיסית, לא תמיד ברור אצל הילדים הקטנים שלנו. בתור אמא, ניסיתי מאד לפקח על התוכניות הנצפות, ואני ממש מתעבת את הסטנדאפיסטים המאד גסים - אותי ספי ריבלין ודורות מאוחרים יותר של הומור גס מעולם לא הצחיקו - אבל איך אפשר למנוע מהילדים להיות חלק מההוויה המשותפת לכולם?
 
למעלה