מחשבות אחרי הרבה זמן...

[אורית רוזן]

מחשבות אחרי הרבה זמן...

שלום רב לכם רות וסחוגיפלצת תודה רבה, על הנוכחות והכנות. מה שאתם מתארים זו ההמחשה של התפיסה שגם אם נפסיק "נתגעגע". אז בואו רגע נחשוב ביחד, משהו מכם היה רוצה לחזור ולעשן כל יום כל היום? (זה דרך אגב מה שקורה כשמתחילים עם אחת...) אני בטוחה שהתשובה היא ברור שלא !!! ולכן, מאוד חשוב תמיד להזכיר לעצמנו שזה שאנחנו חושבים על סיגריות לא משקף כהוא זה את הרצון האמיתי שלנו !!! שיחקתם אותה, ברחתם מהכלא הכי ערמומי שאי פעם הומצא ע"י האדם התמזל מזלכם !!! בברכה

 

[חמניה בשמש]

מה שמעצבן,

זה שאי אפשר להנות מסגריה פעם ב-, ולא להתמכר. נאמר לאלכוהול אינני מתמכרת אם אני מרימה כוסית עם החברה פעם ב-. זה עוד מתקבל על דעת, צריך לשתות ממש הרבה על מנת להתמכר. אם בכלל תתמכר לפני שתמות ממחלות בכבד. אבל ניקוטין ממכר די מהר, אם כי לא את כולם - יש לי חברות שמעשנות פעם ב-. זה מדהים! קראתי שיש נטייה גנטית להתמכרות לניקוטין. זה לא פייר!

 

[אורית רוזן]

ניקוטין- סם שממכר הכי מהר

ולכן, חשוב להסתכל על זה כמו שזה באמת, ולא מבעד לעדשה שבעלי האינטרסים רוצים שניראה את זה. מאחר ואין הנאה בעישון כל יום כל היום, ומאחר וזה מה שקורה אחרי שמעשנים "קצת", כל מחשבה שהיא בגדר צער על אי יכולת השימוש האקראי, רק מקשה ומכתירה את הסיגריה, וגורמת לנו להרגיש שכאילו אנחנו מפסידים אם אנחנו לא עושים את זה. היה כיף לשאוף עשן מתוך אגזוז אחת לחודש? אולי במסיבה? ליד קפה? ברור שלא ! והסיבה היחידה שסיגריה כן נחשבת ככיף כי יש בתוכה מרכיב נוסף ממכר !!! למען השלמות וההרגשה האמיתית, בואו נסיט את העשן ונסתכל על הדברים כמו שהם באמת, הרבה יותר כיף לא לעשן, ואין סיגריה אחת, זה תמיד שרשרת בלתי נשלטת !!! אה, ולגבי הנטייה, מוח של מעשן למד לקלוט את המסר של הניקוטין ביתר יעילות ממוח שלא עבר תהליך של התרגלות מייגע. בברכה,

 

[חמניה בשמש]

כן, אבל היות שהוא כבר מיכר,

אז כן זה ממש כיף לעשן, עקרונית. דוחה כשמעשנים הרבה, אבל אם היה אפשר לעשן נאמר סגריה אחת ביום אז כן, זה די כיף. מה שכמובן לא סותר את העובדה שחייבים להפסיק כי זה אף פעם לא סגריה אחת ביום, ובסוף נחנקים מהן וזה בכלל לא כיף. ואז כשמפסיקים פתאום מגלים שלפרחים ברחוב יש ריח. תענוג! אבל מה, אי אפשר להגיע למצב בו מעשנים אחת, פעם בשבוע? אולי אם מורידים בהדרגה, כעבור שנה? או שבכלל אי אפשר? הינה הבוקר קראתי על חייל שריסק את שתי הרגליים, חזר לשרת, נפצע במלחמת לבנון השנייה, השתקם, נפצע שוב בעזה ועכשיו מחכה בבית החולים לרגע בו יוכל לחזור לקרב. אז מה, אי אפשר להגיע למצב בו מעשנים סגריה אחת בשבוע? למרות שהסיפור הזה דווקא מעודד להפסיק לעשן, כי בכל מקרה זה יותר קל מלהשתקם אחרי שריסקת לך את שתי הרגליים. יריתי לעצמי ברגל. אבל באופן תאוריטי, אפשר להוריד לסגריה אחת בשבוע ולא לסבול ממחסור תמידי בניקוטין לנוכח אותה סגריה אחת, פעם בשבוע?

 

[אורית רוזן]

התשובה היא לא יקירתי

ולא כי אי אפשר, אלא כי זה פשוט מגוחך. שתי סיבות עיקריות, הראשונה, כי אין אחת, זה שקר שהמעשנים מוכרים לעצמם ולסביבה ומהר מאוד מוצאים את עצמם עם קופסא ביום. השניה, כשאת מפסיקה את משיגה הלך רוח, ואת התפיסה שאת לא מפסידה כלום בזה שאת לא מעשנת. ברגע שתתחברי לתפיסה זו, לא תצטרכי לשאוף לא סיגריה ולא שכטה לריאותייך. בדיוק באותו אופן שלא תחפצי להצמד לאגזוז ולשאוף אותו לריאותייך

(ההבדל היחיד הוא שבסיגריה יש את הניקוטין שממכר ושולל מימך את זכות הבחירה) בברכת חופש הבחירה

,

 

[חמניה בשמש]

חופש הבחירה.

על זה בדיוק חשבתי אתמול בנוגע לסוגייה של עישון. היה לי ערב ביקור מנחמים הראשון שהסכמתי לארח ובכלל לראות אנשים שלא במסגרת העבודה שלי. באו זוג חברים שהיו שם בשבילי גם כשאמי נפטרה, ישבנו כמה שעות. הלכו, נגמרו לי הסגריות, באתי לרדת לקנות ובדרכי תפסתי את החתול. שרט אותי בלי כוונה, אבל ממש עמוק. היד מדממת, הדם לא עוצר, ומה מטריד אותי באותו רגע? איך ארד לקיוסק עם כל הדם וכמה שאלות ישאלו העובדים שם, אותם מין הסתם אני מכירה היטב. כלומר, אין בכלל אופציה כזאת שאוותר על ההליכה! הבנתי את זה, התיישבתי על הריצפה ליד המשענת של הספה והתחלתי לבכות. בפעם הראשונה מאז נודע לי שאבי נפטר בשבת לפני שבוע וחצי. קמתי ונכנסתי לישון, היה 11 בלילה. על הבוקר קניתי לי סגריות כרגיל.

 

[אורית רוזן]

חופש הבחירה ../images/Emo204.gif

אל לך להסיק מזה שלמחרת קנית, שאבוד לך,ממש לא !!! לתובנות שלנו לעתים לוקח זמן לחלחל ולהפוך להפנמה ויישום. יש שלבים בהכרה ובתת בכרה, הזמן והתזמון גם הם משחקים תפקיד. זהו תהליך הבשלה, החזרת זכות הבחירה, הוא עמוק ומתגמל בצורה מדהימה. נשמע לי שאת בתחילתו, ויכול להיות שההמשך יהיה מהיר או לאט. אין לדעת... (וזהו אחד הכיפים בחיים... שאנחנו לא יודעים איך התסריט יתפתח) נתכוון לטוב, נחשוב טוב ויהיה עוד יותר טוב !!!

 

[חמניה בשמש]

אני מקווה, אני מקווה...

חזר הביתה הלוחם שלשום בערב!

 

[אורית רוזן]

שמחתי מאוד לשמוע... העיקר הבריאות

אז אולי עכשיו רותה להירתם לתהליך?

 

[חמניה בשמש]

אני מנסה לגרור אותו הנה,

כי היות שאנחנו חיים יחד, ופיתחנו הרגלי עישון סגריות משותפים, כמו כן חברינו המשותפים מעשנים, והם מין הסתם אלה שאנו מבלים איתם הכי הרבה מכל החברים - נראה לי עדיף כבר להפסיק את זה ביחד פעם אחת ולתמיד. הוא לא נוהג להיכנס לתפוז, אבל נראה - אולי נעשה מאמץ משותף.