מחשבות בפקק
בוקר, יוצאת מהבית עם הקסדה ביד וניגשת אל הקטנוע הרטוב למחצה שלי. השאיפה - להגיע לעבודה לפני שיתחיל שוב לרדת גשם. זה מירוץ נגד הזמן. לאחר מספר דקות של נסיעה, מתברר לי שאולי אין גשם, אבל יש רוח ויש פקקים (באמת, בגלגל``צ אמרו שכל הדרכים פקוקות, אבל לא חשבתי שזה חל גם על אופנועים). אני מקללת את אותו יום שמש נעים בו החלטתי שיהיה נחמד לקנות קטנוע ומנצלת את הפקק לשפשוף נמרץ של כפות ידיי במעיל. לאחר שהתחושה חוזרת לאצבעותיי, העולם מרגיש קצת יותר ידידותי. בכל זאת, אמנם קר, אבל זה עדיין יום שמש נעים. התנועה מתחדשת ואני מתקדמת אל עבר הפקק המרומזר הבא. מסתכלת על נחל האיילון שזוכה בימים גשומים אלה לעדנה מחודשת ונכנסת לאותו מצב מהורהר שאני כל כך מפורסמת בו... ...אחרי כמעט חודש של צ`יטוטים ופלרטוטים באודיגו הגענו לאותו שלב גורלי של התיאור העצמי. למרות שתמיד אמרתי שאני בכלל לא מחפשת אהבה באינטרנט ולכן זה לא מעניין אותי, הסכמתי. לא חשבתי שיש לי מה להפסיד. כתבת - ``1.63, שיער שטיני קצר, עיניים ירוקות כחולות, מבנה גוף אתלטי, אך לא מנופח``, ואני עניתי - ``שיער בלונד-אפור-חום, עיניים כחולות-אפורות, מבנה גוף קצת יותר מלא מרגיל, אבל לא הרבה יותר``. וזהו, מאז לא שמעתי ממך. זה היה לפני ארבעה ימים. קל לחתוך דברים באינטרנט. או שאתה עסוק נורא או שאתה פשוט פשוט בחור שטחי בצורה מטופשת, ואני לתומי חשבתי שדוקטורנטים לביולוגיה אמורים להיות אנשים פיקחים. נו, טוף. הפסד שלך, כנראה. שיהיו לך חיים ארוכים ומאושרים עם האמבות שלך. הרמזור מתחלף סופסוף לירוק ואני מצליחה לחמוק בין המכוניות. באופן מפתיע, גם הרמזור בפניה שמאלה ירוק. שמאלה, שמאלה, שוב שמאלה, ימינה והגעתי. דקה לפני שאני מספיקה להיכנס לחניון, מתחיל לרדת גשם, אבל עכשיו הגשם כבר באמת לא משנה, וגם אתה לא משנה לי.
בוקר, יוצאת מהבית עם הקסדה ביד וניגשת אל הקטנוע הרטוב למחצה שלי. השאיפה - להגיע לעבודה לפני שיתחיל שוב לרדת גשם. זה מירוץ נגד הזמן. לאחר מספר דקות של נסיעה, מתברר לי שאולי אין גשם, אבל יש רוח ויש פקקים (באמת, בגלגל``צ אמרו שכל הדרכים פקוקות, אבל לא חשבתי שזה חל גם על אופנועים). אני מקללת את אותו יום שמש נעים בו החלטתי שיהיה נחמד לקנות קטנוע ומנצלת את הפקק לשפשוף נמרץ של כפות ידיי במעיל. לאחר שהתחושה חוזרת לאצבעותיי, העולם מרגיש קצת יותר ידידותי. בכל זאת, אמנם קר, אבל זה עדיין יום שמש נעים. התנועה מתחדשת ואני מתקדמת אל עבר הפקק המרומזר הבא. מסתכלת על נחל האיילון שזוכה בימים גשומים אלה לעדנה מחודשת ונכנסת לאותו מצב מהורהר שאני כל כך מפורסמת בו... ...אחרי כמעט חודש של צ`יטוטים ופלרטוטים באודיגו הגענו לאותו שלב גורלי של התיאור העצמי. למרות שתמיד אמרתי שאני בכלל לא מחפשת אהבה באינטרנט ולכן זה לא מעניין אותי, הסכמתי. לא חשבתי שיש לי מה להפסיד. כתבת - ``1.63, שיער שטיני קצר, עיניים ירוקות כחולות, מבנה גוף אתלטי, אך לא מנופח``, ואני עניתי - ``שיער בלונד-אפור-חום, עיניים כחולות-אפורות, מבנה גוף קצת יותר מלא מרגיל, אבל לא הרבה יותר``. וזהו, מאז לא שמעתי ממך. זה היה לפני ארבעה ימים. קל לחתוך דברים באינטרנט. או שאתה עסוק נורא או שאתה פשוט פשוט בחור שטחי בצורה מטופשת, ואני לתומי חשבתי שדוקטורנטים לביולוגיה אמורים להיות אנשים פיקחים. נו, טוף. הפסד שלך, כנראה. שיהיו לך חיים ארוכים ומאושרים עם האמבות שלך. הרמזור מתחלף סופסוף לירוק ואני מצליחה לחמוק בין המכוניות. באופן מפתיע, גם הרמזור בפניה שמאלה ירוק. שמאלה, שמאלה, שוב שמאלה, ימינה והגעתי. דקה לפני שאני מספיקה להיכנס לחניון, מתחיל לרדת גשם, אבל עכשיו הגשם כבר באמת לא משנה, וגם אתה לא משנה לי.