מחשבות הרסניות..תלכו ממני! בבקשה..קישטה וביי
ובכן יש לי תקופות טובות יותר ופחות. בתקופות הטובות אני בדרך כלל חיה בשלום עם עצמי והסביבה, חושבת מחשבות חיוביות על העתיד ואין לי הרבה מצבי רוח.
עכשיו אני סיימתי את התואר השנה סופסוף אבל עדיין נשארו לי עוד 2 עבודות לסיים שמזדחלות להן כמו צב בגלל שיש לי כלמיני דברים באמצע לעשות- רענון נהיגה, לאלף את הכלבה ועוד שטויות. ולכן עוד לא התחלתי לעבוד למרות שהחשבון בנק שלי כבר עומד על כמה מאות בודדות.. גם ההתחשבנות הזו על כל שקל היא די מעייפת..
מה שרציתי לומר זה שאני עכשיו הרבה בבית בגלל העבודות האלה, ואין לי ממש סדר יום. אני מתחילה לחשוב כלמיני מחשבות פסימיות ונוראיות.. מגיעה לכלמיני מסקנות הזויות ומכלילה אותן בלי סוף כמו שרק אני יודעת לעשות..
ואני יודעת שזו החלטה שלי פשוט לצאת מהמחשבות האלה ולהבין מאיפה הן נובעות. אבל הן מאוד חמקמקות..היום אני התחלתי לחשוב על משהו רע ופתאום גם הרגשתי פיזית לא טוב לרגעים- פתאום היה לי כאב בטן מוזר. בקיצור זה רע..ואני רוצה להיות רגועה ולא לחשוב על דברים רעים כמו פרידה מהחבר, מוות של מישהו, בעיית כסף וכו' אבל זה רודף אותי. יש לי כלמיני מחשבות מעוותות לגבי המערכת יחסים שלי עם החבר שלי..אני כל כך אוהבת אותו אבל מתחשבנת על דברים שאני עשיתי בשבילו והוא לא עשה, או על זה שהוא בחיים לא משלם עליי ורק ממש לפעמים..וחושבת לעצמי שזה לא בסדר ומה זה אומר על ההמשך למרות שאני יודעת שהוא בעצמו במצב כלכלי לא משהו כרגע..בכל זאת המחשבות האלה לא עוזבות אותי. ואני מתבאסת על עצמי שאני שופטת אותו על דברים חומריים..מגעילה את עצמי..לא רוצה להיות חלק מהעולם הדוחה החומרי הזה..אני אוהבת אותו והוא מבין אותי ותמיד לטובתי..בחיים לא פוגע בי בכוונה ואני שופטת אותו על שטויות..מגעילה את עצמי. פוחדת שאם ההורים יידעו שהוא במצב כלכלי קשה עכשיו הם יתאכזבו ממני ויפחדו שלא נצליח להסתדר בחיים.. למרות שאנחנו אפילו לא גרים יחד. המחשבות שלי תמיד מפליגות רחוק אבל גם המחשבות של הורים פולנים מפליגות רחוק.
פוחדת מכלמיני שטויות..כלמיני מחשבות שוביניסטיות שנכנסו לי למוח על זה שהוא לא חיית מין כמו האקס ושמצדו לעשות את זה רק פעם ביום ולא מסוגל יותר מוציא אותו פחות גברי ...חראאאא כי בהתחלה כשהתחלנו את הקשר מי חשב בכלל על השטויות האלה?! רק נהננו יחד. למה זה חייב להטריד אותי? הכל כל כך נחמד לנו וכיף עד שאני מתחילה לעשות את החישובים וההשוואות האלה במוח שלי- איך זה נראה מבחוץ, איך זוגות אחרים מתנהגים ומה זה אומר עלינו? אוף. הוא פשוט מיוחד לטוב ולרע.
אוףףףף
למה בחברה המסריחה שלנו תמיד הגבר חייב להיות קצת יותר מצליח ולעשות יותר כסף מהאישה ולשלם עליה? למה זה עדיין כל כך מקובל..אני לא מבינה..לשנינו אין כסף כרגע
ואם אני ירוויח יותר ממנו? ואם אני אתקדם בעבודה יותר ממנו? הדברים האלה משגעים אותי. למה יש את המלחמה הזאת בין שני אנשים שאוהבים אחד את השני? למה אני צריכה להרגיש רע עם זה? למה אי אפשר באמת להיות שווים????????????? למה הכל חרא בעולם הזהההההההההההההההההההה למה הורסים אהבות בגלל המוסכמות החברתיות המפגרות האלה????
ולמה אני צריכה כל כך לפחד כל הזמן..למה אני לא יכולה ליצור לעצמי איזו רשת ביטחון ושלא כל מחשבה כזאת תפיל אותי ותגרום לי לא לתפקד?
ובכן יש לי תקופות טובות יותר ופחות. בתקופות הטובות אני בדרך כלל חיה בשלום עם עצמי והסביבה, חושבת מחשבות חיוביות על העתיד ואין לי הרבה מצבי רוח.
עכשיו אני סיימתי את התואר השנה סופסוף אבל עדיין נשארו לי עוד 2 עבודות לסיים שמזדחלות להן כמו צב בגלל שיש לי כלמיני דברים באמצע לעשות- רענון נהיגה, לאלף את הכלבה ועוד שטויות. ולכן עוד לא התחלתי לעבוד למרות שהחשבון בנק שלי כבר עומד על כמה מאות בודדות.. גם ההתחשבנות הזו על כל שקל היא די מעייפת..
מה שרציתי לומר זה שאני עכשיו הרבה בבית בגלל העבודות האלה, ואין לי ממש סדר יום. אני מתחילה לחשוב כלמיני מחשבות פסימיות ונוראיות.. מגיעה לכלמיני מסקנות הזויות ומכלילה אותן בלי סוף כמו שרק אני יודעת לעשות..
ואני יודעת שזו החלטה שלי פשוט לצאת מהמחשבות האלה ולהבין מאיפה הן נובעות. אבל הן מאוד חמקמקות..היום אני התחלתי לחשוב על משהו רע ופתאום גם הרגשתי פיזית לא טוב לרגעים- פתאום היה לי כאב בטן מוזר. בקיצור זה רע..ואני רוצה להיות רגועה ולא לחשוב על דברים רעים כמו פרידה מהחבר, מוות של מישהו, בעיית כסף וכו' אבל זה רודף אותי. יש לי כלמיני מחשבות מעוותות לגבי המערכת יחסים שלי עם החבר שלי..אני כל כך אוהבת אותו אבל מתחשבנת על דברים שאני עשיתי בשבילו והוא לא עשה, או על זה שהוא בחיים לא משלם עליי ורק ממש לפעמים..וחושבת לעצמי שזה לא בסדר ומה זה אומר על ההמשך למרות שאני יודעת שהוא בעצמו במצב כלכלי לא משהו כרגע..בכל זאת המחשבות האלה לא עוזבות אותי. ואני מתבאסת על עצמי שאני שופטת אותו על דברים חומריים..מגעילה את עצמי..לא רוצה להיות חלק מהעולם הדוחה החומרי הזה..אני אוהבת אותו והוא מבין אותי ותמיד לטובתי..בחיים לא פוגע בי בכוונה ואני שופטת אותו על שטויות..מגעילה את עצמי. פוחדת שאם ההורים יידעו שהוא במצב כלכלי קשה עכשיו הם יתאכזבו ממני ויפחדו שלא נצליח להסתדר בחיים.. למרות שאנחנו אפילו לא גרים יחד. המחשבות שלי תמיד מפליגות רחוק אבל גם המחשבות של הורים פולנים מפליגות רחוק.
פוחדת מכלמיני שטויות..כלמיני מחשבות שוביניסטיות שנכנסו לי למוח על זה שהוא לא חיית מין כמו האקס ושמצדו לעשות את זה רק פעם ביום ולא מסוגל יותר מוציא אותו פחות גברי ...חראאאא כי בהתחלה כשהתחלנו את הקשר מי חשב בכלל על השטויות האלה?! רק נהננו יחד. למה זה חייב להטריד אותי? הכל כל כך נחמד לנו וכיף עד שאני מתחילה לעשות את החישובים וההשוואות האלה במוח שלי- איך זה נראה מבחוץ, איך זוגות אחרים מתנהגים ומה זה אומר עלינו? אוף. הוא פשוט מיוחד לטוב ולרע.
אוףףףף
למה בחברה המסריחה שלנו תמיד הגבר חייב להיות קצת יותר מצליח ולעשות יותר כסף מהאישה ולשלם עליה? למה זה עדיין כל כך מקובל..אני לא מבינה..לשנינו אין כסף כרגע
ואם אני ירוויח יותר ממנו? ואם אני אתקדם בעבודה יותר ממנו? הדברים האלה משגעים אותי. למה יש את המלחמה הזאת בין שני אנשים שאוהבים אחד את השני? למה אני צריכה להרגיש רע עם זה? למה אי אפשר באמת להיות שווים????????????? למה הכל חרא בעולם הזהההההההההההההההההההה למה הורסים אהבות בגלל המוסכמות החברתיות המפגרות האלה????
ולמה אני צריכה כל כך לפחד כל הזמן..למה אני לא יכולה ליצור לעצמי איזו רשת ביטחון ושלא כל מחשבה כזאת תפיל אותי ותגרום לי לא לתפקד?