מחשבות על החיים.

[AnarchistPhilosopher]

שופנהאור אמר שאנו מעריכים דבר כלשהו כשהוא חסר לנו.
נשמע הגיוני.
השאלה היא מי מעריך את חיינו כשאנו מתסלקים. מהעולם? כשאנו לבד בחיים האלה. החשש הוא לא ממה תגיד החברה תחשוב עליי. אלא מה אשאיר אחריי.
אני תמיד חשבתי שאחיה לנצח אבל נסיבות החיים גורמות לי לחשוב אחרת.
וגם אם אצליח לחיות לנצח איזו משמעות תהיה לחיים שלי.
כנראה אמצא כבר מה לעשות עם עצמי.
בספר של יובל לוריא הוא כותב כי סארטר נולד ללא נשמה כיוון שלא הייתה לו סמכות אבהית.
סמכות אבהית זה דבר חשוב, זה נותן לך את המשמעת והיכולת להתמיד גם כשקשה.
אבא זה לא רק זרע