מחשבות על הטיפול..וגם שאלות לעצמכם בעצם..

[ירון מקשקש]

מחשבות על הטיפול..וגם שאלות לעצמכם בעצם..

היי,
היום הייתי אצל הפסיכולוג, ועלתה השאלה אם יש לנו תוכנית טיפול

התשובה שלי היתה שלא..בנתיים יותר דיברנו מאשר חתרנו למטרות מסויימות . אז בעצם עד לשיחה הבאה יש לי חומר למחשבה

* האם באמת אני מאמין שטיפול יעזור לי?
* מה אני חושב שטיפול ישיג?
* מה המטרות שלי בטיפול?
* האם המטרות שלי ראליות?
* במצב הכללי כמה אני יכול להשקיע בטיפול מבחינה נפשית?
* יש לי סל שיקום מלא , האם אני מחחזיר מדריכת שיקום ועו"ס?
ובאיזה תנאים?

כרגע האחרי השיחה של היום אני לא ממש יודע באמת ..
אם אני מאמין שטיפול יעזור לי? איפושהו כן אחרת לא הייתי הולך..

מה הטיפול ישיג אני לא ממש יודע..הישג אולי זה פחות מחשבות טורדניות..פחות התעסקות למשל בחפירות לגבי כל ממצא רפואי שיש לי...התמודדות יותר טובה עם לחץ גם יכול להכלל..כעסים ושליטה בהשלכות שלהם גם..ירידה מתחושת הצדק ופחות מצוקה מקבלה של המציאות גם..פחות תנודיות במצבי רוח ..אמרו לי לא פעם שאני מביע פחות רגש משצריך אני מניח שזה גם הישג לשפר..כל הקטע של להרגיש מעל כולם או מתחת לכולם..או סתם לנהל שיחת חולין פשוטה בלי שתיקות מביכות ומעיקות, אישה ? שאלה קשה...
שאני כותב מסתבר שיש מה לעשות באמת..ואלה מטרות למעשה ..

מה אני מאמין שאשיג מזה ריאלית ..אני לא בטוח..אולי חלק אפחית..קשה לי להאמין שאצא מהכל לגמרי...גם הגיל 49 משפיע אני מניח..גם הפגיעה הקוגניטיבית מקשה על תפקוד חברתי ואישי.

המצב הבריאותי והסוציאלי כלכלי לא עוזר , קשה לגייס משאבים וטיפול נפשי צורך משאבים לא מעטים זה מעייף , מערער, צעד קדימה צעד אחורה בתקוה שיהיה גם שתיים קדימה וזזנו צעד קדימה..כמה יש לי להשקיע בלי לרדת בתפקוד קוגניטיבי ? שאלה שקשה לענות , בכל מקרה הקוגניטיבי נראה לי משמעותי יותר זה התפקוד המעשי שלי , בישול, כביסה , קניות , סידור ונטילת תרופות וכו'..
גם כל הבדיקות הרפואיות והביקורות שצריך זה מעמסה פיזית נפשית וככל הנראה עוד צפוי לי לפחות נסיעות למרפאת כאב אם לא ניתוח עמוד שדרה.
ועוד כהנא מתחים כלכליים ביטחוניים , הפעלות החברתית שלי גם הצטמצמה בגלל בעיות תקציב של הקהילות..וכמובן אני לבד מתמודד עם הכל.
לגבי השיקום בבית, אני עוד שוקל , יש יתרונות, יש עם מי לדבר, יש עזרה מסויימת למשל סידור ניירת, אם צריך לשטוף יחד הבית לתלות כביסה וכאלה. לקנות יחד חולצה עם המדריכה , זה עוזר. מצד שני זה גם מתסכל שעם השיקום שיש לי בדיקה לנסוע בעיר אחרת, אני הולך לבד. מתסכל שהם לא ממש מבינים את כלל הנכות, אין להם ניסיון מול ביטוח לאומי , עורכי דין של פשיטת רגל וכדומה..
מה שיש הרבה זה חפירות למה אמרת ככה, ותהיה סבלני וזו המציאות שלפעמים זה נכון אבל מעצבן יותר לשמוע ..
צריך לציין שיש דברים שכן עבדו...כמה דברים נפשיים כן קיבלתי..

יש דברים שאני רוצה וצריך רפואית שיתחשבו ויזרזו את הטיפול. שהיה שיקום לא עזר..למשל שנתיים + אני מנסה לקדם דיון פשיטת רגל..כלום אפס. ששחררתי את השיקום ויתרתי מחכה לדיון עוד שלושה חודשים ומה יהיה יהיה. מעשית לא הכל הם עוזרים. ומי שקרא אותי אחורה היו בעיות שהם סיבכו יותר מאשר פתרו. רק אל תקחו את זה שהשיקום הזה לא טוב..הוא טוב בעיקר למי שיש לו בעיות נפש ובגדול בריא..פיזית קוגניטיבית, בכל מקרה גם אני לא סגרתי לגמרי את העיניין...אולי עוד אחזור לזה.

אלה המחשבות שלי לגבי הטיפול שלי ..אשמח לקבל את הדיעה שלכם, דברים שאני לא רואה ומפספס...

וגם מה אתם חושבים על טיפול נפשי..או על הטיפול שלכם ?

 

[MyTaoWay]

הרבה שאלות שאלת..

השאלה היא חשובה היא: מה המטרה האחת שאתה יכול לעבוד עליה כרגע, שאם תשיג אותה, אתה מטרה הזאתי, אז המטרה המושגת תשפר לך את תחומי החיים האחרים (המטרות האחרות)
&nbsp
זה כמו אפקט הדומינו.. מתחילים ב''להפיל'' את הקוביה הראשונה, ואז לאחר מכן נופלות שאר הקוביות הדומינו...
&nbsp
&nbsp
כך גם אם מטרות, כדאי לבחור הכי חשובה והכי דחופה וגם הכי יעילה. וכמובן ברת השגה שתוכל מבחינה נפשית להשיג אותה (לפי אימון אישי זה נקרא מודל סמארט)
לדוגמא למצוא זוגיות זו לא מטרה טובה לקחת, כי זה לא בשליטה שלך -כי גם תלויים בצד השני.
&nbsp
בהצלחה עם הפסיכולוג! ההמלצה שלי היא לעבור רק על מטרה אחת, זה עוזר בלשמור אנרגיות, יוצר מיקוד ולא פיזור דעת, אלא מרכוז במטרה אחת, ולאחר שתשיג מטרה אחת, תוכל להתקדם למטרה הבאה.
&nbsp
בהצלחה

 

[ירון מקשקש]

תודה

&nbsp
אקח לתשומת ליבי מה שכתבת , הקושי הוא בעשיית סדר העדיפות עצמו..
&nbsp
למה? כי אובייקטיבית יש כה מטרות שכולן חשובות : טיפול רפואי. טיפול נפשי. שימור קוגנטיבי. מה יותר חשוב? הכל תלוי בהכל..
&nbsp
קושי נוסף הוא הראיה של מי שלוקה בהפרעת אישיות גבולית הוא בעצם עשיית סדר העדיפות עצמה...התהליך של לקבוע מה חשוב באמת קשה יותר..רואים את החיים יותר כפזל שכל חלקיו שווים..בהכללה.
&nbsp
ברגע זה היום האתגר שלי עם עצמי הוא פשוט לא להתייאש...אחרי חודשים של המתנה , הגעתי למומחה עמוד שדרה עם מזל שמישהו פינה תור..נסעתי היום וחזרתי עם תשובה שלא צריך ניתוח...אבל כן צריך ראומטולוג ונוירולוג ומרפאת כאב..אחד ביוני השני ביולי מרפאת כאב אין תורים עד ספטמבר בכלל ( אם אתפוס אותם שנפתחים התורים מהר..)
וזה רק תחום אחד של הבעיות הרפואיות שלי..יש עוד רשימה של אחרים..
&nbsp
ויש את הנפשי שעוד לא ממש נכנסתי שם לעובי הקורה של התמודדות..שהיא בנוסף על המתחים שיש היום כמו קורונה וכלכלי ובטחוני
&nbsp
הקוגניטיבי שזה התמודדות לא קלה של שניה שניה..בשניה אחת טעות גדולה..עלולה להיות.
&nbsp
מחלת הבדידות לא עוזרת למצב...אם כי השתפרה כי יש לי השתתפות בפעילות חברתית..בבית בסופו של יום זה אני החתולה והכרית...
&nbsp
ועוד דברים ברקע..
&nbsp
וגורם ה X מה שאני קורה..הבלתי צפוי , חלילה תקלה במשהו וכו' שצריכה עוד התמודדות..
&nbsp
נכון..הרוב פה תלוי ביכולת הנפשית שלי להתמודד עם כל זה..יחד עם זאת גם פסיכולוג ומדריכת שיקום ועו"ס שיקומי..לא יביאו לי תורים מהירים וטיפול יעיל רפואית ...גם לא עזרה מעשית בקניות או ליווי לבדיקות מחוץ לעיר וכדומה..
&nbsp
מביטוח לאומי שר"מ אני לא זכאי אומרים , ניידות לא הגשתי אבל כנראה שלא זכאי..כלומר עזרה מעשית אין.
&nbsp
בנתיים הרופא משפחה הזמין אותי אליו לא דחוף אבל מתמיה משהו..אולי דיברו איתו ממרפאת עמוד שדרה עליי..לא יודע , קבעתי תור. ובדיקות דם עוד לפני..
&nbsp
סופו של דבר ..כרגע אני עייף מאוד ...אנסה לנוח להרגע מהיום הזה .
&nbsp
אנסה לחשוב על מה בכל זאת אפשר להשיג...או כמו שהפסיכולוג שלי אמר לא נוציא אותך מהחרא אבל נעזור לך לסבול אותו יותר בקלות..אז אולי זאת רק המטרה בעצם..חומר למחשבה.

&nbsp