מחשבות על המדינה
אולי זה נראה קצת באיחור, אבל בעצם זה לא ממש קשור ליום העצמאות. לאחרונה חשבתי על מה אנשים מרגישים כלפי מדינת ישראל. כלומר, ביום העצמאות אנחנו גאים להיות פה אחרי כל הדמים שנשפכו בשביל שנהיה פה, או שזה יכול להיות כל מקום אחר? תתגעגעו לפה אם תעזבו? אישית, הייתי רוצה לעזוב את הארץ. אבל למרות זאת, אני מרגישה אל המדינה הזאת קירבה מסויימת, בתור מישהי שלא קשורה לפה בשום צורה - גם לא דתית. אבל בסך הכל גדלתי פה, וזו השפה שלי, סוג של תרבות, הרגל - אולי, אבל אני יודעת שאם אני אעזוב בהתחלה זה ייחסר לי. ולפעמים כשאני רואה סרטים או הצגות, או רואה אנשים מישראל בתוכניות או סרטים בחו"ל זה עושה לי מן תחושה כזאת נחמדה - ולפעמים אני מתמלאת בתחושות ציוניות. אולי הדורות האחרונים קצת הרסו את זה, כשאני לומדת היסטוריה אני כל הזמן חושבת על איך זה לחיות בקיבוץ כזה. כי אני גרה ביישוב, ולמרות שכולם מכירים את כולם - זו לא הקלישאה המתוקה. מה דעתכם?
אולי זה נראה קצת באיחור, אבל בעצם זה לא ממש קשור ליום העצמאות. לאחרונה חשבתי על מה אנשים מרגישים כלפי מדינת ישראל. כלומר, ביום העצמאות אנחנו גאים להיות פה אחרי כל הדמים שנשפכו בשביל שנהיה פה, או שזה יכול להיות כל מקום אחר? תתגעגעו לפה אם תעזבו? אישית, הייתי רוצה לעזוב את הארץ. אבל למרות זאת, אני מרגישה אל המדינה הזאת קירבה מסויימת, בתור מישהי שלא קשורה לפה בשום צורה - גם לא דתית. אבל בסך הכל גדלתי פה, וזו השפה שלי, סוג של תרבות, הרגל - אולי, אבל אני יודעת שאם אני אעזוב בהתחלה זה ייחסר לי. ולפעמים כשאני רואה סרטים או הצגות, או רואה אנשים מישראל בתוכניות או סרטים בחו"ל זה עושה לי מן תחושה כזאת נחמדה - ולפעמים אני מתמלאת בתחושות ציוניות. אולי הדורות האחרונים קצת הרסו את זה, כשאני לומדת היסטוריה אני כל הזמן חושבת על איך זה לחיות בקיבוץ כזה. כי אני גרה ביישוב, ולמרות שכולם מכירים את כולם - זו לא הקלישאה המתוקה. מה דעתכם?