מחשבות על שלום.

[Nimrodster]

מחשבות על שלום.

חשבתי לי - כולנו מדברים על שלום, ולפחות להלכה שואפים לו. אבל מה זה אומר שלום? איך משיגים אותו, איך שומרים עליו ואיך מתחזקים אותו? לכאורה, זה אומר היעדר מלחמה ונורמליזציה. אבל העדר מלחמה הוא דבר מאד זמני, הסכמים שווים בערך את הנייר שעליו הם חתומים, ואני לא בטוח שנורמליזציה היא משהו אפשרי לאור החינוך במדינות ערב, כרגע, וייקח לפחות דור או שניים עד שזה ישתנה. השלום עם מצרים וירדן הוא שלום די קר, בסופו של יום, ואני חושד שהוא עומד על כרעי תרנגולת. השלום האירופאי של חמישים השנה האחרונות הושג על כידוני הצבא האמריקני. האם לכם כחובבי היסטוריה יש איזשהן תובנות בנושא, במזה"ת ובכלל?

 

[אורי-]

התובנה העיקרית - קל להיות חכמים בדיעבד

לא ניתן לנבא באופן מוצלח כל מה שיכול לקרות, והסכמי שלום או אי לחימה תלויים במספר רב של גורמים. אפשר להרחיב הרבה, אבל צריך למקד את השאלות כדי לדון בתת נושאים מהם תורכב לבסוף תשובה: מה היו הסיבות לחתימה על ההסכמים? מה השתנה מאז, ומה המשמעות של השינויים? אגב, הסכמים לא שווים רק את הנייר שעליו הם כתובים. להסכמים יש וצריך להיות תפקיד חשוב בהבנת המציאות והם מהווים הצהרת כוונות. לעיתים ההסכם לא מכובד מלכתחילה, אבל הצד שמרגיש נפגע יכול להגיד שהוא מיצה את הדיפלומטיה ולקבל לגיטימציה (עצמית ו/או חיצונית) לנקוט באמצעים אחרים להשיג את הרצוי. לעיתים ההסכם מביא לשינוי זמני או קבוע, ההבדל בין הפסקת אש חד צדדית/ללא תנאים לבין חתימה על הסכם מסודר - על פי ההסכם יש מי שנושא באחריות להסלמה, ושוב זה חשוב עבור הלגיטימציה. ולעיתים ההסכם מצביע על שינוי מדיניות מהותי, להבדיל מסיסמאות בחירות פופוליסטיות. יש מנהיגים ששילמו בחייהם עקב חתימה על הסכמים. כך שלמרות האמירה המקובלת, אני לא מקבל את הטענה שהסכם = רק נייר. עובדה היא שמנהיגים לא ממהרים לחתום על הסכמים מתוך כוונה להפר אותם, אולי כי כל עוד לא הופר ההסכם - הם נתפסים כמי שנכנעו לתכתיבים אחרים. (אגב, היטלר לפני מלחמת העולם השניה חתם על הסכמים רבים מתוך אסטרטגיה של בידוד מדינות והחלשתן, אבל הוא דוגמא שונה ומוקצנת של מנהיג שפועל לבד ולא מחוייב לשתף אחרים בהחלטות.)

 

[yehuda7K]

על ערכו של הסכם

על ערכו של הסכם. לפני שחתמנו על הסכם שלום עם מצרים, היה חשש גדול מהונאה מצרית. שמעתי סיפור על הרמטכ"ל דאז, מוטה גור, שהיה בין החוששים מהונאה. אמרו לו: ואם נחזיר את סיני ואחרי 20 שנה (לדוגמא) תהיה מלחמה נוספת, האם כדאי? הוא חשב מעט וענה בכנות: כן , כדאי. כשחותמים הסכם צריך לחשוב גם על אפשרויות שליליות. לרוב אם ההסכם מביא תועלת ל2 הצדדים, הוא יחזיק מעמד לפחות זמן מה, עד שאחד הצדדים יחשוב שהתועלת לא מספיקה. למצריים כדאי לקים את ההסכם גם בגלל סיוע החוץ האמריקאי, וגם בגלל זכרון המלחמות עם ישראל. אין להם שום רצון לעבור את החויה הזו מחדש. (גם לנו). מלחמת העולם הראשונה פרצה לאחר שנים רבות שרוב תושבי אירופה לא ראו מלחמות ולא הבינו לקראת מה הם הולכים. התושבים במוסקוה הצארית, בברלין הקיסרית למשל, שמחו למלחמה. כשפרצה מלחמת העולם השניה, תושבי ברלין לא שמחו כלל ואפילו היטלר ימ"ש היה המום כשקיבל את הידיעה שבריטניה וצרפת הכריזו עליו מלחמה לאחר שפלש לפולין. הם זכרו את מוראות המלחמה הקודמת. יהודה

 

[majmuj]

גילויי המשחה בפרוץ מלחה"ע ה1

הם מיתוס יותר ממציאות

 

[Y. Welis]

כדאי לקרוא את '2048' של דויד פסיג

הוא עתידן (סוג של נביא מודרני..), שעוסק בחיזוי העתיד על סמך נסיון העבר. בין השאר הוא טוען שיש מחזורים של שלום ומלחמה בעולם, שניתן לאתר ולפיהם לנסות לנבא מתי יגיע הגל הבא. הוא גם טוען שהקידמה הטכנולוגית מושגת בעזרת המלחמות, כך שהן בצורה מסויימת סוג הכרחי של אבולוציה (זו גם הפרשנות שלי), שמשפר את האנושות (וקצת מכחיד פה ושם חלקים ממנה, שלא ידעו להסתדר בזמן). כך שמלחמה תהיה בעתיד בוודאות. רק אם האופי האנושי יעבור שינוי מקיף (ביולוגי או משהו קיצוני אחר), נראה אולי שינוי בפראדיגמה.

 

[Nimrodster]

יש לי אותו על המדף.

ולמען האמת תחום העתידנות מסקרן אותי.

 

[yehuda7K]

נבואותיו המפוקפקות של דויד פסיג

עתידנים נראים לי כמו קוראים בקפה ומנחשים בקלפים. צריך לבדוק עתידנים לפי העבר שלהם, כלומר האם נבואות שלהם אכן התגשמו. אבל אף אחד לא טורח לבדוק. האם מישהו היה יכול לחזות תופעה כמו היטלר, 10 שנים לפני שעלה לשלטון? האם ההערכות הצבאיות הגנרלים הכי מצליחים באמת התגשמו? האם המשקיעים הגדולים באמת צודקים בתחזיותיהם? לרוב התשובה היא לא. נכון שיש יוצאים מהכלל. קראתי פעם מאמר של מילטון פרידמן שבו ניבא את התפוררות בריה"מ ואת פריחתה של סין כישות מאוחדת. קראתי זאת כשנתיים לפני נפילת חומת ברלין, כאשר אף אחד לא צפה את זה. הרצל אמר שבעוד חמישים שנה תקום מדינה יהודית, וצדק. אבל אלה היוצאים מהכלל. יהודה

 

[Y. Welis]

כמובן שרק הזמן יוכיח. אבל נסיון העבר

רלוונטי לפורום היסטוריה, ולכן מעניין וגם מושך. בעיקר מעניין הרעיון שמלחמה אינה משהו זר לאנושות - או מנוגדת לאבולוציה, שנוצרה במידה רבה מהכחדות המוניות שהשאירו רק את המסתגלים.

 

[אורי-]

דבר נוסף וחשוב לגבי "עתידנות"

אני חושב ששמץ כלשהו של עתידנות הוא המניע תחומי ידע כמו: סוציולוגיה (יש הרבה הסקת מסקנות בין השפעת אירועי העבר על התפתחות חברה, ומתוך כך נסיון לשער כיצד תהליכים נוכחיים ישפיעו) היסטוריה צבאית (אני מניח שצבאות שולחים קצינים ללימודי היסטוריה צבאית, מתוך רצון ללמוד משהו וליישמו) מדעי המדינה (ניתוח החלטות ותהליכים בעבר וכד') למעשה, אולי יש במקצועות רבים יותר משמץ של מה שקרוי גם עתידנות. גם בתכניות אקטואליה צהובות, מנסים לשער מה יהיה ומביאים דוגמאות מהעבר. ההבדל בין "נביא" ל"עתידן" - הנביא טוען שכוחות על טבעיים מסייעים לו לצפות את העתיד. לסתור את דבריו - לכפור ביכולתו העל טבעית. העתידן (שקרוי לפעמים פרשן, או יועץ, או "כתבנו לענייני...") מציג את מערכת השיקולים שהביאה אותו לטעון מה שטען. כדי לסתור את דבריו - צריך למצוא חורים בתיאוריה, או להסביר מדוע ההשוואה שהוא מבצע אינה כל כך רלוונטית, או למה ההערכות שלו צפויות להתגלות כלא נכונות. ובנושא המחזוריות, יש שפע אימרות. החל מ"מה שהיה הוא שיהיה, אין חדש תחת השמש" ועד "רבותי ההיסטוריה חוזרת".

 

[yehuda7K]

על עתידנות ועל אסטרולוגיה

לא יכולתי להתאפק כשקראתי את הציטוט של גלבריית, אחד מגדולי הכלכלנים אי פעם: The only function of economic forecasting is to make astrology look respectable. John Kenneth Galbraith יהודה

 

[Y. Welis]

זה נכון, ויש אכן בעיה עם הגדרת כלכלה כ'מדע'

למרות שרוב הכלכלנים מנסים להיראות כאלה. גם פסיכולוגיה פרוידיאנית (או גרפולוגיה) אינה מדע, למרות הנופך המדעי שלה. רק פיתוחים מודרניים, שאכן מבוססים על ניסויים ומחקר אמיתי (כמו פסיכולוגיה קוגנטיבית, שבאה במקור ממדעי המחשב), יכולים לטעון למדעיות. בכלל המושג 'מדעי הרוח' מטעה לדעתי - עדיף 'דציפלינות בלימודים הומאניים'.

 

[אורי-]

../images/Emo13.gif זה כמו "מבחן הקוף"

באחד מהעיתונים הכלכליים, נתקלתי לפחות פעמיים בהשוואת יכולת הניבוי של כלכלנים, בדבר ניהול השקעות נכון. חוץ מהכלכלנים, השתתף בניסוי "קוף" - ז"א, השקעות שנעשות באופן רנדומלי (או שההשקעות היו סולידיות ובטוחות, כאלה שכל אדם מהיישוב היה בוחר בהן. הרעיון הוא שהקוף מייצג השקעה של לא-כלכלן) הקוף הגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים. הקוף לא ידע למה הוא הצליח להשקיע, אבל כנראה שהכלכלנים שבחרו באופציות גרועות יכולים להסביר טוב מאוד למה ירדו השערים. לא שזה עוזר למישהו. ועם כל זה, אני חושב שעדיף להכניס את לקחי העבר לכל החלטה בהווה, אבל לא לשכוח גם את אותם לקחי עבר שעל פיהם אי אפשר להסיק מהעבר. (אוקסימורון?)

 

[yehuda7K]

הבדל בין לקחי העבר ובין ניבוי העתיד

ההבדל בין לקחי העבר ובין ניבוי העתיד הוא קצת חמקמק אבל בכל זאת אנסה: לקחי העבר חשובים בתור אחד מהתסריטים שעלולים לקרות אם הנסיבות דומות. קראתי שביל גייטס קרא בעיקר ביוגרפיות, וסטלין קרא הרבה על ההיסטוריה של מלכי פרס ותככיהם. אני מניח שהם זיהו בעיות דומות למצבים שבהם הם נתקלו \ עלולים להיתקל. דויד פסיג מנבא למשל שבעוד כ 10 שנים רוסיה תכבוש את פולין. ( לפי ביקורות על הספר). היומרה שלו לנבא מצב כזה היא אבסורדית. מה הקשר בין לקחי העבר ובין נבואה כזו? יהודה