מחשבות על תפקידו של שופט לפי סדרות
לפעמים מופיעה הגישה ששופט כמו שופט כדורגל ומכריע ניצחון בין התובע לסניגור, כך נראה המשפט של נורה, זאת שהרגה נהג מונית שניסה לאנוס אותה שהשופט נאלץ להרשיע אותה בגלל העבודה הגרועה של אלן שלא ניסח נכון את קו ההגנה למרות שגם השופט ידע שהיא חפה מפשע, אך לטענתו לא הייתה לו ברירה. גישה דומה הוצגה בקוריאנית קולו של הלב או בשמה המקורי "שני שומע את קולך". שם אישה כרתה לעצמה יד כדי לביים רצח ולהפליל את בעלה כדי להשיג חיים טובים יותר והבעל לא ממש זכר אם הוא הרג או לא והשופט הרשיע את הבן אדם למאסר ארוך מאוד, כי בהמשך הוא מופיע בסדרה לאחר שישב יותר מ-25 שנה, ואחר כך ה"נרצחת" הופיעה בפני השופט ומסרה לו את ביתם שיוכל לגדל אותם בתמורה לשתיקה שלה ושלא ייחשף הפשע שלה והעוול שלו. כשהעניין נחשף, השופט טען בתקיפות שזאת לא אשמתו אלא אשמת התובע והסניגור באותו משפט, יש לציין שגם הסניגור האשים את עצמו כשביסס את קו ההגנה שהמאהב של האישה הוא הרוצח ולמאהב היה אליבי, אז בקיצור הוא ניסה להתנער מאחריות כשופט, הבעיה היא בראיות שמציגים התביעה וההגנה והוא בסך הכול שופט, נשמע כמו שופט ספורט שמכריע מי ניצח ומי הפסיד.
יש לציין שגם בסדרה רוסית שראיתי על השופטת היה לחץ להרשיע מי שהיא הרגישה שהיא חפה מפשע, והסניגור שלה קיבל ירושה והמשפט לא עניין אותה והיא הבינה שעל פי עבודת הסניגור היא חייבת להרשיע ולכן כששמה לב שהנאשמת עושה את הבנת הסניגור היא טענה שאי אפשר ככה אם היא לא מרוצה מהסניגור שלה ויש לה סיבה טובה לא להיות מרוצה, עליה להחליף סניגור.
אז האם מרחב התמרון של השופטים באמת כל כך צד ובאמת הרבה יותר דברים תלויים בתובע ובסניגור מאשר בשופט. בשיטה האמריקאית של המושבעים זה מובן מאליו כי השופט לא קובע את פסק הדין אלא רק את גזר הדין במידה ויש הרשעה ואת פסק הדין קובעים המושבעים, כך שברור שיש להשפיע על דעתם של אנשים ללא השכלה משפטית, אבל במערכות משפט ללא מושבעים האם התפקיד של השופט כל כך מוגבל לעומת עבודת התביעה וההגנה, או שזה רק בסדרות?
לפעמים מופיעה הגישה ששופט כמו שופט כדורגל ומכריע ניצחון בין התובע לסניגור, כך נראה המשפט של נורה, זאת שהרגה נהג מונית שניסה לאנוס אותה שהשופט נאלץ להרשיע אותה בגלל העבודה הגרועה של אלן שלא ניסח נכון את קו ההגנה למרות שגם השופט ידע שהיא חפה מפשע, אך לטענתו לא הייתה לו ברירה. גישה דומה הוצגה בקוריאנית קולו של הלב או בשמה המקורי "שני שומע את קולך". שם אישה כרתה לעצמה יד כדי לביים רצח ולהפליל את בעלה כדי להשיג חיים טובים יותר והבעל לא ממש זכר אם הוא הרג או לא והשופט הרשיע את הבן אדם למאסר ארוך מאוד, כי בהמשך הוא מופיע בסדרה לאחר שישב יותר מ-25 שנה, ואחר כך ה"נרצחת" הופיעה בפני השופט ומסרה לו את ביתם שיוכל לגדל אותם בתמורה לשתיקה שלה ושלא ייחשף הפשע שלה והעוול שלו. כשהעניין נחשף, השופט טען בתקיפות שזאת לא אשמתו אלא אשמת התובע והסניגור באותו משפט, יש לציין שגם הסניגור האשים את עצמו כשביסס את קו ההגנה שהמאהב של האישה הוא הרוצח ולמאהב היה אליבי, אז בקיצור הוא ניסה להתנער מאחריות כשופט, הבעיה היא בראיות שמציגים התביעה וההגנה והוא בסך הכול שופט, נשמע כמו שופט ספורט שמכריע מי ניצח ומי הפסיד.
יש לציין שגם בסדרה רוסית שראיתי על השופטת היה לחץ להרשיע מי שהיא הרגישה שהיא חפה מפשע, והסניגור שלה קיבל ירושה והמשפט לא עניין אותה והיא הבינה שעל פי עבודת הסניגור היא חייבת להרשיע ולכן כששמה לב שהנאשמת עושה את הבנת הסניגור היא טענה שאי אפשר ככה אם היא לא מרוצה מהסניגור שלה ויש לה סיבה טובה לא להיות מרוצה, עליה להחליף סניגור.
אז האם מרחב התמרון של השופטים באמת כל כך צד ובאמת הרבה יותר דברים תלויים בתובע ובסניגור מאשר בשופט. בשיטה האמריקאית של המושבעים זה מובן מאליו כי השופט לא קובע את פסק הדין אלא רק את גזר הדין במידה ויש הרשעה ואת פסק הדין קובעים המושבעים, כך שברור שיש להשפיע על דעתם של אנשים ללא השכלה משפטית, אבל במערכות משפט ללא מושבעים האם התפקיד של השופט כל כך מוגבל לעומת עבודת התביעה וההגנה, או שזה רק בסדרות?