מחשבות שלי

[יעל@]

מחשבות שלי

למרות שהתחלתי את הטיפול עם חשיבה חיובית ועם תחושות טובות, ואפילו החזרנו שני עוברים יפים, אני לא מאמינה שזה יקרה לנו. מנסה לקרוא את סימני הגוף שלי. זה נראה לי כמו חלום שלעולם לא אוכל להגשים. בתוכי אני כבר חושבת על אימוץ, עוד לא מעיזה לדבר על זה עם בעלי. אני פוחדת, עצובה, וכל כך רוצה תינוק. יעל

 

[כרמית!!]

יעל חמודה !!!

דבר ראשון מאחלת לך המון המון

וששני העוברים היפים יתפתחו להם לשני ילדים יפים ובריאים

המחשבות הרעות נובעות מפחדים ואני מניחה שכולנו פה בשלב זה או אחר עוברות אותם קחי

חזק וחשבי על דברים אופטימיים וורודים וכך יהיה !!! מאחלת לך מכל ה

שיהיו לך 2 תינוקות במהרה לגבי אימוץ - לדעתי עזבי את המחשבות - לפחות עד התשובות של הטיפול הנוכחי אולי תופתעי - בעצם הלוואי שתופתעי !!!!!

 

[רומי 007]

יעלי

מה שאת מרגישה הוא כל כך הגיוני ועם זאת - כדאי לך לשנות את הגישה לחשיבה חיובית. זה לא שאת לא מאמינה או לא רוצה להאמין אלא שאת חוששת להאמין. אני מכירה את זה: אם אני אחשוב שאולי זה לא יצליח אז האכזבה תהיה קלה יותר. אבל המציאות מראה שזה לא כך: האכזבה כואבת תמיד כי בסתר ליבך את כן מאמינה שזה אפשרי, אחרת לא היית עוברת את כל העינוי הזה. השלב שבין ההחזרה לבדיקת הדם הוא השלב הקשה ביותר וכולנו יודעות זאת. זה השלב שבו הכי חשוב להשקיע בחשיבה חיובית. במיוחד כשהוחזרו שני עוברים יפים. תראי את זה ככה: אם לא הצלחת - אז בשביל מה להיות בדיכאון כבר מעכשיו ואם הצלחת - חשוב שהעוברים יחושו בתחושות החיוביות שאת משדרת להם. אני מחזיקה לך אצבעות שהפעם זה יצליח ואגב - המחשבות על אימוץ לא סותרות את כל הנאמר לעיל.

 

[רומי^^]

היי, היי, מה הדיכאון מתוקה ../images/Emo24.gif

קודם כל - לפני הכל - קבלי ממני

. אני כמובן לא יכולה להיכנס לגוף שלך ולתחושותייך, אבל אני הייתי מוכרחה לומר לך, ששתי ההצלחות (אם אפשר לקרוא להן ככה) של ההיקלטות שלי - היו כשהייתי בשלב הנמוך ביותר בסולם...

והייתי משוכנעת שאין שום סיכוי, ושאני עושה את זה את זה רק בשביל לא "לפספס" את החודש. אז מתוקה - תנסי להתעודד

 

[יעל@]

אתן כל כך מקסימות

אני אפילו לא יודעת איך להודות לכן על המלים ועידוד. על התמיכה וההבנה. כן אני מפחדת, מפחדת מאוד. ובאמת אולי זה קשור לזה שהחזירו שני עוברים, וזה קצת הצלחה מבחינתי. המון המון תודה, אוהבת יעל

 

[נועם@בת]

יעלי מותקה שלי

שפשפי את שתי כפות ידיך זו בזו כמה פעמים, ואחר כך תניחי אותן על הבטן. בדיוק על המקום שמכיל את כל הפחדים והחששות שלך. תרגישי את חום הידים מתפשט דרך הבגדים ונכנס לבטן ולרחם. אל תחשבי על העתיד, רק תחשבי על היום ועכשיו, ועל כך שבחלל הרחם שלך מטיילים שני עוברים שאת אמא שלהם. שלחי להם חום ואור ואהבה. ובקשי את בעלך שישים גם הוא את הידים. לא תמיד זה קל, כי זה מגע קרוב עם כל התפילות התקוות והחרדות, וזה מפחיד. אל תפחדי, אל תחשבי רחוק, רק על הילדים שלך שמשתרשים עכשיו ברחם. שלחי להם אור, ודברי איתם. ספרי להם כמה אבא ואמא רוצים אותם, וכמה הם פוחדים לאבד אותם. זה טבעי לשקוע בשלב הזה, כי זה כל כך כל כך מפחיד. אבל את לא תשקעי, את תחבקי אותם עכשיו ותחבקי אותם באהבה גם בעוד תשעה חודשים.

נועם

 

[אפרת**]

מוכר לי מאיזה מקום

אני לפני שאיבה עדיין אבל לא אופטימית מספיק. ואני לא יודעת למה, אבל כמה שאני מנסה לתת לעצמי תחושות חיוביות של הפעם זה יעבוד - זה לא הולך. יש לי מין תחושה מעצבנת כזאת של גז בניוטרל. כאילו.. מין מחשבה כזאת של למה שהפעם זה יעבוד?? פעם קודמת לא עבד... וגם הפעם לא מצליחה לראות את הסיבה שזה יהיה שונה.

 

[שמש קטנה]

אפרת, הוצאת לי את המילים מהמקלדת

כל מילה שלך-היא בדיוק, אבל בדיוק ההרגשה שלי. גם אני לפני שאיבה, עדיין לא אופטימית, גז בניוטרל ומפחדת נורא, לא מהשאיבה ולא ממהחזרה ולא מהכאבים ולא מההרדמה ולא מהסיכונים- רק מהכישלון הצורב שאני כבר מכירה ולא רוצה לפגוש אותו שוב. אני מקווה בשביל שתינו שזה לא משפיע על הטיפול...

 

[keren1]

אל תתנו לפחד לאכול אתכן

האמת שזאת פעם ראשונה שנכנסתי לפורום הזה (ובכלל לפורומים) עברתי את התהליך שאתן עוברות כיום. אני זוכרת הכל. את גזר דינו של הרופא שאומר אין מה לעשות רק הפריות!!! ועד ליום שבו נולדו ילדי. אני לא רוצה להיות מתנשא ואני לא רוצה לדרוך על יבלות של אף אחת/ד אבל באמת.....אני עדין מרגשיה שאני שייכת לקבוצה הזאת. אשמח להיות שותפה בפורום זה ואולי לעודד.

 

[שמש קטנה]

מה עושים עם הפחד הזה?

אני רק מחכה שהימים יעברו, שתהיה כבר השאיבה, שלא יהיה היפר, שתהיה החזרה ואז אחכה עוד 12 יום, ואחרי שאחכה את כל הימים האלו- שסוף סוף זה יהיה חיובי. בניגוד להרבה בנות כאן, (ובניגוד לעצמי עד לפני כמה ימים) לא אכפת לי היום מה יהיה יום או דקה אחרי הבטא החיובית, העיקר שלא יגידו לי שוב שזה שלילי ומצטערים. אני כבר מדמיינת את הטלפון הזה ולא מצליחה להאמין שהפעם זה יצליח. אני מנסה לגייס כוחות ולא לפחד ולהרגיע את עצמי. זה לא הולך. יש בי תקוה, אין לי אמונה. מקווה לימים טובים יותר וסליחה על ההשתפכות.

 

[יונית החיננית @]

אפרתי בהצלחה היום בשאיבה !!! ../images/Emo45.gif

 

[יונית החיננית @]

יעילושק´ה הפחד כ"כ מובן ....

הבלתי צפוי והלא נודע הם גם חלק מהפחד תחזיקי מעמד ... אנחנו פה איתך תחשבי חיובי ..

יונית

 

[yaelhul]

יעלי יקירה, כמוני-כמוך ../images/Emo10.gif

גם אני בספירה המוטרפת שאחרי, וגם אני לא מאמינה. אתמול אמרתי לאיש שלי שפשוט לא יכול להיות שזה יצליח. אני רוצה, אני מקווה, אבל אני לא מסוגלת להאמין שביום אחד בהיר תיפסק השגרה המתישה הזאת של הטיפולים ויתחיל עידן חדש. כשרק התחלנו הייתי משוכנעת שיש לנו בעיה קטנטנה, ממש פצפונת, ושכבר בטיפול הראשון מסדרים אותה וחסל. אני הרי לא שייכת לכאן.... מטיפול לטיפול ההלם והאכזבה הלכו ותפחו, ובכל טיפול אני מקווה יותר אבל מאמינה פחות. אתמול גם הופיעו פצעונים שאני בטוחה שהם קשורים לסימני טרום-מחזור, והציצים כבר כואבים בבוקר... לא סימנים טובים. הלוואי שנופתע שתינו, ולא אכפת לי שיקח לנו 9 חדשים להתרגל למצב החדש, עש ש"המצב" יצרח שהוא רעב...

יעל

 

[יעל@]

yaelhul

יעל, כשאני לפעמים חושבת על "מסלול" הטיפולים שלי, אני חושבת עליך. אני עוד זוכרת את ימי IOL כשהיינו בהתחלה, ובכלל לא הבנתי מה זה IVF אני מקווה כי אולי בשבוע הקרוב עוד נוכל לעבור לפורום שאחרי, הגיע הזמן לא? אני גם מנסה לקרוא את סימני הגוף שלי, אבל לכל דבר יש שתי אפשרויות. עוד יום עבר לו, ופחות יום לספור.

יעל

 

[זוהרה מצליחה החודש]

יעל יקירה

מה אגיד לך התיושה שהנס הזה יכול לקרות לפעמים קהה בגלל שאנו רגילים לתשובות שליליות. החשש טבעי, הפחד לפתח ציפיות שמא יהיה שוב שלילי הוא ממש טבוע בנו, וכשזה קורה זה ייאמן. מקווה שהטיפול יצליח ושזה רק החשש הזה שמתגנב ללב שיעיב על האושר הגדול. אוהבת זוהרה