מחשבות שמחכות להתפתח
אני מרגיש חוסר יציבות מסוים. בתור אדם אתיאיסט (הגדרה פוחזת), שלא ממהר בדר"כ להגדיר ולקבע תופעות כאלה ואחרות, החל מדברים קטנים ביומיום, גם בהגדרתי העצמית שלי ועד לחיפוש הסברים קיומיים בעולם, ברמה פילוסופית-אקזיסטנציאליסטית וכן ברמה מדעית – בתור אדם שכזה, קשה לי. מילים כמו: יציבות, חוסן, איתנות, ביטחון - מגדירות יפה את מה שחסר. אלה דברים שלא בהכרח נראים לעין, אבל גורמים לי להתבוסס בחוסר הודאות, בחולשה וברעיעות הזאת – בתוך תוכי. אני מנסה להתנחם בדברים קטנים. לחשוב לא גדול מדי ולא רחוק מדי. קשה לי להיות אופטימי ברמה הכללית. אני מרגיש שהכל, שוב, די רעוע אצלי. אני לא מבין גדול בענייני מדינה ושילטון, אבל אני כן מספיק מודע לבעיות שהמדינה שלנו נמצאת בהן. הן ברמה הביטחונית כמובן, והן בכאוס המשוגע, בהתנהלות המושחתת של המדינה ובחוסר הצדק והמוסריות הבוטה והמוגזם שקיים אצלנו. וזה לא רק ברמה השילטונית, אלא בחברה שלנו. בכל מקום. בכל גיל. אני מרגיש חוסר אמון בחברה שאני חי בתוכה. אני לא מאמין ולא סומך על אף איש ציבור, על אף דמות סמכותית, על אף מפקד (שיש לי כרגע, אני לקראת שחרור) או בוס שלא יהיה. יש כמה יחידי סגולה, שהם אנשים נחמדים שאני מכיר בחיי האישיים, ללא תפקיד ציבורי או מחוייבות חברתית כלשהי – שהם נקודות אור קטנות בחיי. אני לא רואה את עצמי חי בנפרד מהחברה, אני גם לא מעוניין. אני מרגיש חוסר אונים אחד גדול לגבי כל העניין. אני לא יודע מה נובע ממה, אבל כן מתלוות מחשבות ותחושות של חוסר משמעות כללית לחיים, חוסר תקווה, והנורא מכולם- חוסר עניין, כמעט טוטאלי, בכל דבר בעולם. אילו מילות קסם חושבים שתוכלו לנדב?
תודה לילה טוב, שלומי.
אני מרגיש חוסר יציבות מסוים. בתור אדם אתיאיסט (הגדרה פוחזת), שלא ממהר בדר"כ להגדיר ולקבע תופעות כאלה ואחרות, החל מדברים קטנים ביומיום, גם בהגדרתי העצמית שלי ועד לחיפוש הסברים קיומיים בעולם, ברמה פילוסופית-אקזיסטנציאליסטית וכן ברמה מדעית – בתור אדם שכזה, קשה לי. מילים כמו: יציבות, חוסן, איתנות, ביטחון - מגדירות יפה את מה שחסר. אלה דברים שלא בהכרח נראים לעין, אבל גורמים לי להתבוסס בחוסר הודאות, בחולשה וברעיעות הזאת – בתוך תוכי. אני מנסה להתנחם בדברים קטנים. לחשוב לא גדול מדי ולא רחוק מדי. קשה לי להיות אופטימי ברמה הכללית. אני מרגיש שהכל, שוב, די רעוע אצלי. אני לא מבין גדול בענייני מדינה ושילטון, אבל אני כן מספיק מודע לבעיות שהמדינה שלנו נמצאת בהן. הן ברמה הביטחונית כמובן, והן בכאוס המשוגע, בהתנהלות המושחתת של המדינה ובחוסר הצדק והמוסריות הבוטה והמוגזם שקיים אצלנו. וזה לא רק ברמה השילטונית, אלא בחברה שלנו. בכל מקום. בכל גיל. אני מרגיש חוסר אמון בחברה שאני חי בתוכה. אני לא מאמין ולא סומך על אף איש ציבור, על אף דמות סמכותית, על אף מפקד (שיש לי כרגע, אני לקראת שחרור) או בוס שלא יהיה. יש כמה יחידי סגולה, שהם אנשים נחמדים שאני מכיר בחיי האישיים, ללא תפקיד ציבורי או מחוייבות חברתית כלשהי – שהם נקודות אור קטנות בחיי. אני לא רואה את עצמי חי בנפרד מהחברה, אני גם לא מעוניין. אני מרגיש חוסר אונים אחד גדול לגבי כל העניין. אני לא יודע מה נובע ממה, אבל כן מתלוות מחשבות ותחושות של חוסר משמעות כללית לחיים, חוסר תקווה, והנורא מכולם- חוסר עניין, כמעט טוטאלי, בכל דבר בעולם. אילו מילות קסם חושבים שתוכלו לנדב?
