מחשבות שעוברות לי בראש-משהו רציני
לכאורה הביצפר שלי מעולה. הרבה פעילויות חברתיות. התנועה... אנשים נחמדים. ויש לי גם 2 3 חברות קרובות. אני אמורה להתאים לפאזל. אבל אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה בחוץ. שאין לי כל כך קשר לאנשים. וגם אין לי רצון מיוחד להתקרב אליהם. אפילו שחברה שלי-נועה- היא אומרת שאני יותר שייכת ממנה. אולי ככה היא חושבת. אני לא מרגישה ככה. היא אומרת שכולם נורא אוהבים אותי. אבל אני לא מראה להם שאני אוהבת אותם. לא יודעת. בכל הפעילויות הליליות שהיו בביצפר מתחילת השנה תמיד היה לי איזה רגע לבד . שהתחלתי לרחם על עצמי ולהתעצבן. התחלתי לבכות. ונכון אנשים באים לשאול אותך אם קרה משהו ואם הכל בסדר. אז את אומרת להם שכן. או אומרת להם שלא והם ממשיכים ללכת. או נשארים לכמה דקות. וגם אם הם מהטיפוסים האלה שנישארים אני ניסגרת. כי מה אני יתחיל לספר להם על כל הבעיות שלי בחיים. את מי זה מעניין בכלל. ויש את העיניין של הוועדות והשמו"צ(השומר הצעיר) ובתחילת השנה כל כך רציתי להיות בועדת עלון(עיתון ביצפר) אבל עכשיו..... לא יודעת.. אבד הקסם. וגם למי יש כוח? ואותו דבר הועדה שמארגנת את מה שיש כל יום שישי בלילה. אבל לא יודעת- גם בזה אני מרגישה בחוץ. לא קשורה. ואני לא אוהבת את זה. התחלתי גם לחשוב קצת על העתיד. זתומרת ששנה הבאה אני רוצה בעיקרון ללכת למגמת אומנות פלסטית(ציור פיסול בלה בלה בלה ) בביצפר.. ואולי לשלב את זה עם מחשבים. אבל הבנתי מחברה שלי שאח שלה במגמת אומנות- שהיא לא משהו. ומכל ההרגשות שלי בזמן האחרון חשבתי אולי לעבור לביצפר אחר שנה הבאה. לעמל אולי- בחדרה... שזה קרוב.. וזה אמור להיות ביצפר למדעים ולאומניות.. ויש גם את אורט...שזה בבינימינה וזה גם מאוד קרוב. וכשסתם חשבתי על זה בתחילת השנה זה ניראה לי טיפשי כי אני יתגעגע לכולם ואני יצטרך לבנות קשרים חדשים והכל וזה ניראה לי מיותר. אבל עכשיו כשאני מסתכלת על זה אז אולי זה הפיתרון?! או אולי לא? אולי אני סתם בורחת. גלית
לכאורה הביצפר שלי מעולה. הרבה פעילויות חברתיות. התנועה... אנשים נחמדים. ויש לי גם 2 3 חברות קרובות. אני אמורה להתאים לפאזל. אבל אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה בחוץ. שאין לי כל כך קשר לאנשים. וגם אין לי רצון מיוחד להתקרב אליהם. אפילו שחברה שלי-נועה- היא אומרת שאני יותר שייכת ממנה. אולי ככה היא חושבת. אני לא מרגישה ככה. היא אומרת שכולם נורא אוהבים אותי. אבל אני לא מראה להם שאני אוהבת אותם. לא יודעת. בכל הפעילויות הליליות שהיו בביצפר מתחילת השנה תמיד היה לי איזה רגע לבד . שהתחלתי לרחם על עצמי ולהתעצבן. התחלתי לבכות. ונכון אנשים באים לשאול אותך אם קרה משהו ואם הכל בסדר. אז את אומרת להם שכן. או אומרת להם שלא והם ממשיכים ללכת. או נשארים לכמה דקות. וגם אם הם מהטיפוסים האלה שנישארים אני ניסגרת. כי מה אני יתחיל לספר להם על כל הבעיות שלי בחיים. את מי זה מעניין בכלל. ויש את העיניין של הוועדות והשמו"צ(השומר הצעיר) ובתחילת השנה כל כך רציתי להיות בועדת עלון(עיתון ביצפר) אבל עכשיו..... לא יודעת.. אבד הקסם. וגם למי יש כוח? ואותו דבר הועדה שמארגנת את מה שיש כל יום שישי בלילה. אבל לא יודעת- גם בזה אני מרגישה בחוץ. לא קשורה. ואני לא אוהבת את זה. התחלתי גם לחשוב קצת על העתיד. זתומרת ששנה הבאה אני רוצה בעיקרון ללכת למגמת אומנות פלסטית(ציור פיסול בלה בלה בלה ) בביצפר.. ואולי לשלב את זה עם מחשבים. אבל הבנתי מחברה שלי שאח שלה במגמת אומנות- שהיא לא משהו. ומכל ההרגשות שלי בזמן האחרון חשבתי אולי לעבור לביצפר אחר שנה הבאה. לעמל אולי- בחדרה... שזה קרוב.. וזה אמור להיות ביצפר למדעים ולאומניות.. ויש גם את אורט...שזה בבינימינה וזה גם מאוד קרוב. וכשסתם חשבתי על זה בתחילת השנה זה ניראה לי טיפשי כי אני יתגעגע לכולם ואני יצטרך לבנות קשרים חדשים והכל וזה ניראה לי מיותר. אבל עכשיו כשאני מסתכלת על זה אז אולי זה הפיתרון?! או אולי לא? אולי אני סתם בורחת. גלית