כמה מילים על חומות
הי איש צפון יקר. להרגיש רגשות עמוקים ולבטא את אותם רגשות אלה שני דברים שונים לחלוטין. חוסר היכולת לבטא את הדברים,לומר אותם מפורשות היא החומה.חוסר היכולת לומר לאנשים שבהם אתה יכול וצריך לתת אמון את אשר אתה מרגיש היא החומה. שהרי לאנשים זרים אינך צריך בהכרח לומר דבר ויש בכך צידוק והגיון. כל אדם יכול או שאינו יכול לקבל מאיתנו "סיווג ביטחוני" על מנת להיכנס לחדרים הנסתרים שבנפשנו. החדרים הפנימיים ביותר.קודש הקודשים של כל אדם. ותלוי,כמובן,מיהו ומהו אותו אדם. החומה שעליה אנו מדברים חוסמת את מה שאמור לזרום באופן טבעי. רגשות אמורים לזרום באופן טבעי.רגשות שנעצרו על לא עוול בכפם מתנקמות בעוצר.בחוסם.הם לוחצים על האדם מבפנים והאדם מרגיש רע. אולם בעוד שאצל מרבית האנשים אין ממש חומה בצורה אלא סכר וגילוי הרגשות שלהם מבוקר בהתאם למצב ולנסיבות, הרי שאצלנו בעלי החומה,אין בקרה, הכל נעצר,הכל נסגר. אין שיתוף,אין גילוי אפילו עם אלה אשר הם הקרובים לנו מכל. כך זה היה כל השנים עד שזה הפך להיות לנו הרגל וכן,זה הרגל רע.רע מאוד ומן הראוי להיפטר ממנו. והתוצאות שלו עבורי לא היו טובות. בלשון המעטה. חוסר היכולת שלי לדבר במהלך השנים בפתיחות גדולה יותר עם בני אדם שדווקא מצאו חן בעיני גרמה לכך שפיספסתי,כנראה,הרבה מאוד הזדמנויות ליצור קשר עם אנשים חדשים וטובים,וכך נשארתי בודד ובלי חברים, כמעט בלי כישורים חברתיים ובלי קשר אינטימי עם אישה.גם האמונה שלי בעצמי כאדם הלכה ופחתה, כי האדם,מה לעשות,הוא ייצור חברתי הזקוק לקשר עם אחרים ולמשוב מהם,וכאשר הוא חי לבד אין לו ממי לקבל את המשוב הזה. כן,כמובן,להיסגרות הזאת היו סיבות. אתה קורא לזה מציאות שורפת.אני מכנה זאת סיבות. משהו קרה והוא הוליד התנהגות מסויימת.ההתנהגות הזאת הפכה להרגל,שכתוצאה ממנו קרו דברים אחרים שליליים בהמשך החיים שחיזקו את ההרגל וההרגל הלך ונעשה חזק יותר ויותר עד שהשתלט על כל חיינו ובלע גם את כל הדברים החיוביים. אתה מכיר את הסרט חנות קטנה ומטריפה? ישנם הרגלים שדומים בהחלט לצמח ההוא בסרט. הם מספקים איזשהו צורך בהתחלה,אולם הם פועלים נגדנו,בסופו של דבר, כמו סוס טרויאני. הסביבה החיצונית לא מבינה אותנו.אנחנו כבר איבדנו את היכולת לתקשר ולהסביר והחומה הזאת עושה בנו שמות. מה ניתן לעשות? לפי דעתי זה לא דבר שניתן לפתור אותו "בזמן הקרוב", אם כי כל זמן בזמן הקרוב שבו המודעות לבעיה קיימת הוא זמן טוב להתמודד עם הבעיה. השאלה מה ניתן לעשות היא שאלה הקשורה בהרגל. כיצד נפתרים מהרגל,ששורשיו כבר עמוק באדמה.? קשה מאוד לעקור נטוע,אלא אם כן נוטעים דברים חדשים. ולכן יש לנטוע דברים חדשים,לאט,בהדרגה,שיאפשרו לנו לעקור את הנטוע מבלי לאבד את תחושת הביטחון שלנו. נניח וקשה לך לדבר בעולם "האמיתי" עם בני אדם. אתה לא מי יודע מה בוטח בהם.(אולי בצדק,אולי שלא בצדק.) יש לך זכרונות כאלה או אחרים מבני אדם שחידדו את תחושת החשדנות שלך למימדים מופלגים. מה הסיבה שאתה חושד באנשים?(מה הסיבה שאני חושד באנשים?) אחת הסיבות היא,שאינך מכיר אותם.אינך יודע מה הם חושבים. מה הם רוצים.מה הם מרגישים.מהם הם חושבים לגביך. מה הם מרגישים לגביך,וכמו כן האם הם רוצים משהו ממך, מטוב ועד רע. המצב מחמיר,לעיתים(כמו במקרה שלי),כאשר האנשים עצמם סבורים שהם "מכירים" אותך.אבוי לאדם שההיכרות שלו עם אנשים אחרים אינה הדדית.הם מכירים אותו.הוא אינו ממש "מכיר" אותם. זה יוצר כעסים מאוד גדולים אצל המוכר שאיננו מכיר והכעס אף הוא סוג של חומה(לפחות במקרה שלי). אז עדיין מה לעשות? רגשות עצורים הם רגשות מזיקים.נקודה.אין לעצור רגש לחלוטין.ואם אינך יכול לתת לרגש לזרום אל אנשים אחרים באופן ישיר,נסה לנקז את הרגש באופן עקיף. אופן עקיף יכול להיות כתיבה למשל.כמו למשל הכתיבה בפורום הזה. (והרי גם אתה כותב כאן ואינני סבור כלל וכלל שאינך מתחבר לצד הרגשי של האנשים) דבר נוסף,נסה לתת דימויים נוספים למצב שבו אתה נמצא חוץ מדימוי החומה.כך למשל אני קורא למצב שלי שנת חורף. משום מה זה נראה לי דימוי קצת יותר אופטימי,קצת יותר פתוח וזה לא סוגר אותי לחלוטין בתוך ארבע פינות. נסה להביט בחומה שלך.האם אין בה סדקים במקומות מסויימים? אם יש,נסה להרחיב בהדרגה את הסדקים הללו. מה הם הסדקים?בני אדם שאתה נותן בהם קצת יותר אמון מאשר אנשים אחרים.האם יש לך אנשים כאלה? את הקרחון חייבים להתחיל להפשיר מבפנים.כאשר ייתקרבו אליך אנשים אחרים הם יפיצו את החום שיעשה את המשך העבודה.אולם מי ירצה להתקרב אל מדבריות של קרח? אנשים רוצים חום.אנשים רוצים רגש. אם אנו סגורים בתוך העולם שלנו ואיננו יכולים לשתף בני אדם אחרים בו אז מה יהיה בסופנו? ומה זה משנה בכלל אם אנו אפילו סבורים שעולמנו הפנימי הוא מופלא אם בני אדם אחרים רואים רק את הצד השיטחי ולא את הגרעין,את הליבה? אני מאמין,שלא רק שניתן להרחיב את הסדקים,אלא אף ניתן לשבור את החומה ולבנות אותה מחדש כסכר,כמו אצל מרבית בני האדם. החומה לא הייתה קיימת שם לפני כן.אנחנו בנינו אותה. אנחנו ולא אף אחד אחר. וכשלב נוסף בדרך לשבירת החומה שלי החלטתי לפרסם בזה הרגע בכרטיס האישי שלי את ה e-mail שלי. מי שרוצה מוזמן לשלוח לי הודעות.
