מחשבות

Clopen

New member
מחשבות

אני חסר אנרגיות; אין לי כוח לחשוב.
אני שוקל ללכת, פשוט לעזוב.
לעבור שוב דירה, להתחיל מחדש;
לשכוח את כל מי שפגשתי בב"ש.

אני פשוט לא יודע איך לידה להתנהג.
חיבתה היא הדבר היחיד לו אני ערג.
בזכותה הייתי מחייך בבקרים.
עבורה הייתי מטפס על הרים.

אני יודע שטעיתי, פישלתי בגדול.
במו ידיי הרסתי את הכל.
זה לא היה בכוונה רעה;
זו רק היתה תקופה מאוד קשה.

נפלתי, נקרעתי, נשברתי לרסיסים.
חשבתי שחיי לנצח הרוסים.
שיתפתיה בכאב, במחשבות ובתחושה.
היא ספגה את הכל ונסה על נפשה.

עכשיו היא סובלת מלהיות בקרבתי.
היא כועסת ומרירה, והכל באשמתי.
ואני כועס גם כן, ומלא בחרטה.
מילא את עצמי - אבל אכזבתי גם אותה.

היא נתנה לי הכל, ועשתני מאושר.
העניקה לי אור יום, ותקווה גם למחר.
וגמלתי לה רק עם צער וכאב.
פגעתי כה חזק במי שאני אוהב...

אני מנסה לתקן, אך לא יודע איך;
מנסה ומנסה, וכלום לא הולך.
כעת תחושת אובדן צומחת בקרבי;
איבדתי אותה, ועמה אבד לבי.
 
איזה שיר יפה ועצוב

ברוך הבא לפורום
 

Clopen

New member
תודה

האמת שאני לא חדש פה, אבל אני לא כותב הרבה.
 
אוי, כתיבה מעולה

ונושא כאוב. כל עוד הסברת שעשית טעות והתנצלת על כך אין לך הרבה מה לעשות. אני מקווה שעם הזמן היא תסלח.

ולך מאחלת שהכאב יחלוף כדי שתוכל לפתוח דף חדש.
 

Clopen

New member
תודה

אני באמת שוקל לעזוב.
או להתאבד.
עושה לי רע לראות אותה כרגע.
 

Lady Stark

New member
היי Clopen

פרידה זה דבר מרסק.
במיוחד אם למישהי יש נטיות דיכאוניות.
אבל מתאוששים מפרידה, קשה ככל שתהיה - מניסיון. כל כך מתאוששים.
זה עניין של להבין את עצמך ולקלוט שאתה זקוק לעזרה כרגע. ולבחור לעזור לעצמך מתוך אמונה שיש עוד אהבה בעתיד שלך, ושכרגע זו תקופה רעה, אבל היא זמנית.
בוא תספר לנו קצת יותר על עצמך. אתה מטופל?
 

Clopen

New member
היי

זו שכתבתי עליה לא היתה בת-זוג שלי.
היא היתה חברה מאוד מאוד קרובה ויקרה.
אני סיפרתי לה הכל - וזו היתה טעות.
היא עודדה אותי כן לספר ולשתף, ואמרה שהיא תוכל להתמודד עם זה, כי היא הכירה אנשים עם דיכאון בעבר, וגם כי לה היה את זה לתקופה.
אבל היא לא יכלה להתמודד עם זה.
אחרי שהיא הבינה שיש לי מחשבות אובדניות, היא התחילה להתייחס אליי כמו לכד זכוכית שביר.
במקום לומר לי כשפגעתי בה, היא שמרה את זה לעצמה.

בסופו של דבר, הצלחתי לראות שמשהו לא בסדר, וביקשתי ממנה לספר לי מה היא באמת מרגישה.
אז כל מה שעשיתי שפגע בה - דברים שלא היו מכוונים, ושאם היא היתה אומרת לי עליהם הייתי יודע להימנע מהם - הכל התפרץ בבת-אחת.
היא בין-רגע הפכה להיות מהחברה הקרובה ביותר שלי למישהי שלא מוכנה לדבר איתי; ממישהי שדואגת לי למישהי שלא מכירה בקיומי.
וזה נורא, נורא פוגע בי.
הרבה יותר מאשר אם היא היתה כנה איתי מלכתחילה לגבי הכל.

אז זו לא היתה באמת פרידה, אבל זה כואב לא פחות.
לפני שנה וחצי יצאתי ממערכת יחסים של 9 שנים, ואני לא יודע לומר מה כאב יותר.
אני למדתי מזה (ומדברים אחרים) לעולם לא לספר לאף אחד על המחשבות האובדניות שלי.
כאן אני מוכן, כי אתם לא מכירים אותי או יודעים מי אני, אבל אני לא מספר על זה יותר לחברים, משפחה או אף אחד אחר בחיי.

אני מטופל, כן, ולוקח תרופות, באופן קבוע.
אני סטודנט במקצוע ריאלי, והלימודים הולכים ממש טוב (יש לי ממוצע 98 למרות שאני לא לומד למבחנים), וכל מי שלומד איתי מכיר אותי ופונה אליי לעזרה - אבל אין לי ממש חברים כאן.
אני מלא בדידות, ולא נראה לי שלאף אחד כאן איכפת ממני.
היא היתה היוצאת דופן מבחינה זו - ועכשיו היא בדיוק ההיפך.
אני לא חושב שישנה לה אם אני איעלם פתאום, וזה ממש פוגע בי ומכניס אותי לדכאון.

התקופה הרעה הזמנית הזו של הדיכאון נמשכת כבר מעל לעשור.
אני שנים מנסה לעשות כל מה שאני יכול לטפל בזה, אבל זה תמיד נשאר.
אני כבר לא באמת מאמין שזה אי-פעם ייעלם.
כשהיא תמכה בי, הייתי מוכן לנסות ולהילחם ולהשתפר ולהשתנות - אבל עכשיו פשוט כבר אין לי למה.
 

Lady Stark

New member
היי שוב

אוקיי, הבנתי קצת יותר עכשיו...

זה נשמע כמו מצב מורכב שיש בו גם עלבון, בטח גם האשמה עצמית על הפגיעה שהיא דיברה עליה וגם בגידה באמון.
חשוב שתדע שהדרך בה היא התמודדה עם זה לא היתה בריאה. לשמור בבטן ולהוציא את הכל בבת אחת ללא אבחנה - אין דבר מזיק יותר ליחסים. אז בבקשה תנסה לגלות קצת יותר הבנה כלפי עצמך. משהו שתמיד נכון - It takes two to tango.
ותכלס, פרידה מחבר טוב יכולה לכאוב כמו פרידה מבן/בת זוג. כל אדם שאתה שם אצלו את הסודות הכי כמוסים שלך ובוטח בו, ובטח ובטח שחברה שהתמיכה שלה עזרה לך המון.
אני רוצה לספר לך שאני "נפרדתי" מחברה טובה שהיתה האוזן הקשבת שלי תקופה ארוכה מאוד. זה היה לפני יותר מעשור, אחרי תקופה קשה של המון חוסר תמיכה מצדה והמון משקעים ישנים שפתאום צפו. וזה היה קשה. כאילו לקחו מתוכי איבר. לוקח זמן ומתרגלים לחיות בלי אותו אדם.
יותר מזה, לומדים שכשחברות יוצרת אצלך יותר מצוקה מאשר תמיכה, אתה לא באמת רוצה אדם כזה בחייך. אחרי זה הרגשתי חופשיה אפילו, למצוא את עצמי ומי אני ללא אישור של החברה ההיא. ובאמת מצאתי. החוויה הזאת עיצבה אצלי את הדרך בה אני חושבת שצריך להתייחס לחברים, שגם אחראית על החברויות שיש לי היום ועל יכולות תקשורת טובות יותר שלמדתי.
אני לא מתיימרת לדעת מה באמת קרה ביניכם, אבל יודעת שגם מזה אפשר להחלים ויותר מזה - לצאת מחוזקים.

לגבי לשתף אנשים במחשבות אובדניות. אני יכולה להעיד על עצמי שבתקופה בה המחשבות האלה ניהלו אותי מעולם לא סיפרתי עליהן לחברים, כי חששתי שהם ייכנסו לפאניקה. אבל כן תמיד סיפרתי לפסיכולוג. כך שלא נשארתי עם זה באמת לבד וכן קיבלתי תמיכה. וגם זה משהו שלמדתי עם השנים לעשות. למצוא את האנשים שאפשר לספר להם. אז מצאתי שתי חברות שלהן אני יכולה היום לספר את הדברים הכי קשים, מבלי שהן ירחמו עלי, יתייחסו אלי בכפפות משי או ינסו לשכנע אותי בדרך החשיבה שלהן. אגב, אפשר גם ללמוד איך לספר כאלה דברים.

האם אתה מטופל אצל פסיכולוג? דיכאון זה לא משהו שעובר מעצמו.
 

Clopen

New member
אני מסכים

עם בערך כל מה שכתבת.
אבל אני עדיין לא מוכן לוותר על החברות הזו.
אני מחכה שיגמרו הבחנים וירד הלחץ, ואז אני מתכנן לנהל איתה שיחה ארוכה ולבדוק איך היא רואה את המצב בינינו, ואם היא מבינה שלא אני אשם בכל לבדי.

אני מטופל אצל פסיכולוגית, והיא יודעת על כל הדברים הללו.

כמובן, אני מטופל אצל פסיכולוגים כבר שנים, ולא נראה שזה גורם לדיכאון לעבור.
 

Lady Stark

New member
כרצונך, יקירי

אתה זה שיודע באמת כמה החברות חשובה לך. רק אל תשכח לדאוג לעצמך דבר ראשון בסיפור הזה.
תרגיש טוב ומקווה שהשמיים יתבהרו בנושא הזה.
 

atomic kitten

New member
מנסיוני יש אנשים שכן אפשר לספר להם

ויכולים להתמודד.
גם כי אני סיפרתי לאנשים (בן זוג לשעבר וכו')
וגם כי סיפרו לי (מישהו גם סיפר לי על נסיון התאבדות שהיה לו).
פשוט צריך לדעת לבחור את האנשים הנכונים ואולי גם איך לספר את זה.
אני בטוחה שתמצא עוד אנשים שיתמכו בך

אולי יש בב"ש קבוצת תמיכה?
 
היי


פרידות הן תמיד קשות, אבל מתאוששים מהן, כמו שסטארק אמרה. זה קלישאתי להחריד, אבל זמן מרפא. הכאב הזה יתעמעם לאט וישאר זיכרון, ואני מאמינה שרובו יהיה טוב, כי נשמע שכן היה לכם טוב ביחד, למרות הסוף. רוב מערכות היחסים שלי נגמרו בצורה מכוערת, אבל אחרי שעבר זמן, יכולתי להסתכל לאחור ולאהוב את התקופה שחלקנו ביחד ולהבין שזה נגמר כי לפעמים דברים נגמרים ושאם היינו נשארים יחד, יש סיכוי שהמצב שלנו היה נהיה גרוע יותר.
אני חושבת שעכשיו אתה צריך זמן לדאוג לעצמך, לנוח. לא ללכת לאיבוד בתחושות הרעות שליוו את הסוף, כי זה באמת זמני. זה יעבור. באמת.

הזכרת לי את אחד השירים שאני אוהבת לשמוע כשאני מרגישה רע עם העבר שלי,
"יש לי סיכוי להינצל אני יודע
אני אוכל להתעורר להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה"
(אביתר בנאי)

אתה לא לבד, אנחנו כאן איתך
 

Clopen

New member
היי

כמו שכתבתי לסטארק, זו לא היתה פרידה, אבל זה כואב לא פחות.
אז יש לי את הכאב של פרידה מבת-זוג מבלי שהיתה לי את בת-הזוג.
היא מעולם לא אהבה אותי - את זה אני יודע בוודאות.
מה שכן, חשבתי שכן היה לה טוב איתי, כחבר, ושהיא נהנתה מחברתי.
מתישהו אמרתי לה שלמרות הכל, היה לי טוב איתה, ושלעד אנצור את הזכרונות של הכיף שהיה לנו ביחד.
היא אמרה לי כתגובה שהיא ממש לא מרגישה ככה.
עכשיו אני חושד שכל הקשר שהיה בינינו היה בכלל מזוייף מצידה, ושהיא מעולם לא היתה החברה שחשבתי.

אז למעשה קיבלתי רק את הרע שבקשר, בלי כל הטוב.
ממש נהדר.

ואיך אני אדע, אם מתישהו תהיה מישהי אחרת שאתחבר אליה ככה, שזה כן אמיתי?
עכשיו תמיד יהיה לי את הספק הזה - ואני גם ממילא מלא בספקות וחסר בטחון גם בלי זה.
אלה הדברים (בין היתר) שגורמים לי לרצות להתאבד.
אני פשוט לא חושב שהמצב יכול באמת להשתפר בעתיד.
כל חוויה חיובית שיש לי היא רק הקדמה לחוויה שלילית הרבה יותר.
 
אנו מושיטים אליך יד....

clopen היקר...
קראתי את התכתובת באתר, ונשמע שאתה מרגיש נבגד, נתת אמון במישהי והיא לא הצליחה לשאת במשא הכבד...
אולי בנוסף אתה גם מרגיש עלבון ובדידות ואתה לוקח על עצמך את האשמה במצב שנוצר, ואני מבינה שכל אלה גורמים לך למחשבות אובדניות.
השם שלך רומז שאתה מרגיש סגור ופתוח בו זמנית.... אולי בהקבלה מאוכזב ומקווה....
אני יודעת שאתה לא כותב הרבה וכנראה החלטת לשתף כאן לאחר לבטים רבים, וגם קיבלת תמיכה מדהימה מכולם, אבל אני רוצה להציע לך בנוסף לבוא אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לשיחה 1:1 בצאט אישי ואנונימי, עם מתנדב שאינו איש מקצוע, ואשר יוכל לאפשר לך לפרוק ולשתף, ואולי יוכל להקל עליך.
המוקד שלנו פועל מדי ערב בין תשע לחצות, אנא נסה אותנו....
 

Clopen

New member
תודה, אני אנסה

אני חושב שמתישהוא השבוע אני באמת אנסה להתחיל שם שיחה; באמת אין לי מה להפסיד מזה, כי כרגע אני מאוד נוטה לכיוון התאבדות...

בלי קשר - "Clopen" זה מונח מתמטי שמתאר קבוצה שהיא גם סגורה וגם פתוחה (בעברית זה נקרא "סגוחה").
אני משתמש בכינוי הזה כבר שנים, ואין לו קשר למצב הרוח שלי.
 
למעלה