מחשבות
כבר כמעט שנה וחצי אני קוראת כאן ובפורום השני. קוראת שם ובוכה, קוראת כאן ומייחלת להצטרף.
החודש הייתי אמורה לחגוג יום הולדת שנה לתאומים שלי, אבל זה לעולם לא יקרה.
איבדתי אותם בשבוע 23 והם לעולם לא יחגגו יום הולדת.
ועכשיו אני בהריון חדש, שהגיע שנה אחרי האובדן.
וזה עובר אחד, והכל בסדר, כבר שבוע 12. והשבוע עשיתי שקיפות עורפית שיצאה בסדר, ואני רק עצובה. ובוכה. וחושבת עליהם.
ולפני כל בדיקה מחדש חוששת שלא יהיה דופק (אפילו שזה לא מה שקרה אצלי) ואחרי שמוודאים שיש דופק חוששת מהרגע הזה של מדידת צוואר הרחם. ואמורה לעבור תפר צווארי בשבוע 14, למרות שעדיין אין תאריך מדויק.
ופתאום עכשיו חשבתי - מה אני אמורה לספר לילד הזה, שעכשיו הוא רק עובר בבטן, ובכלל לא בטוח שיצא לאוויר העולם חי, שהוא בכורי? וזה נכון ולא נכון. והוא אפילו לא נולד עדיין ואני חושבת על זה ובוכה.
כבר כמעט שנה וחצי אני קוראת כאן ובפורום השני. קוראת שם ובוכה, קוראת כאן ומייחלת להצטרף.
החודש הייתי אמורה לחגוג יום הולדת שנה לתאומים שלי, אבל זה לעולם לא יקרה.
איבדתי אותם בשבוע 23 והם לעולם לא יחגגו יום הולדת.
ועכשיו אני בהריון חדש, שהגיע שנה אחרי האובדן.
וזה עובר אחד, והכל בסדר, כבר שבוע 12. והשבוע עשיתי שקיפות עורפית שיצאה בסדר, ואני רק עצובה. ובוכה. וחושבת עליהם.
ולפני כל בדיקה מחדש חוששת שלא יהיה דופק (אפילו שזה לא מה שקרה אצלי) ואחרי שמוודאים שיש דופק חוששת מהרגע הזה של מדידת צוואר הרחם. ואמורה לעבור תפר צווארי בשבוע 14, למרות שעדיין אין תאריך מדויק.
ופתאום עכשיו חשבתי - מה אני אמורה לספר לילד הזה, שעכשיו הוא רק עובר בבטן, ובכלל לא בטוח שיצא לאוויר העולם חי, שהוא בכורי? וזה נכון ולא נכון. והוא אפילו לא נולד עדיין ואני חושבת על זה ובוכה.