lollapalooza
New member
מחשבות...
מאיפה להתחיל? אני בתקופה טובה בחיים שלי. הכי טובה שהייתה אי פעם, אני חושבת. מעבר לכמה דברים שאני אשנה כשיגיע זמנם- לא חסר לי כלום. אבל מצד שני, לפעמים אני מוצאת את עצמי שקועה במחשבות על דברים אחרים. דברים שהיו פעם והיו מאוד לא טובים, חלקם אפילו די פירקו אותי. זה מוזר, כי לדברים האלה אין שום משמעות היום, חוץ מהעובדה שהם חיזקו ושינו אותי לטובה, מתוך החוויה הקשה. ועדיין, הם חוזרים אלי במחשבות, וגורמים לי להרגשה ממש רעה. למשל, נרדמתי קודם, לפני כשעה וחצי, ואז התעוררתי, ולא הצלחתי לחזור לישון אז התהפכתי במיטה והמחשבות התחילו לרוץ. פתאום נזכרתי בתקופה הרעה מלפני שנתיים, שבאמת הייתה הכי רעה בחיים שלי (והיו הרבה תקופות רעות), וזה גרם לי להרגיש בדיוק כמו אז, חסרת אונים, לבד, עצובה. ואני כבר לא כזו הרי, אז למה עוד יש לזה השפעה? אני לא יודעת. אולי זה הפחד לחזור לשם, אולי אני רגילה מדי לתקופות הלא טובות ומוזר לי שהכל הולך טוב. אולי כי תמיד כשדברים נראו טוב, הם התרסקו לי פתאום, ואני מחכה לזה. אני לא יודעת איך להפטר מהמחשבות האלה. נראה לי כל כך מטומטם ומיותר להיות עצובה בגלל משהו שלא קורה יותר. ועדיין, זה לא עובר וזה עושה לי רע. לא יודעת מה הפואנטה שלי. סתם רציתי לכתוב את זה.
מאיפה להתחיל? אני בתקופה טובה בחיים שלי. הכי טובה שהייתה אי פעם, אני חושבת. מעבר לכמה דברים שאני אשנה כשיגיע זמנם- לא חסר לי כלום. אבל מצד שני, לפעמים אני מוצאת את עצמי שקועה במחשבות על דברים אחרים. דברים שהיו פעם והיו מאוד לא טובים, חלקם אפילו די פירקו אותי. זה מוזר, כי לדברים האלה אין שום משמעות היום, חוץ מהעובדה שהם חיזקו ושינו אותי לטובה, מתוך החוויה הקשה. ועדיין, הם חוזרים אלי במחשבות, וגורמים לי להרגשה ממש רעה. למשל, נרדמתי קודם, לפני כשעה וחצי, ואז התעוררתי, ולא הצלחתי לחזור לישון אז התהפכתי במיטה והמחשבות התחילו לרוץ. פתאום נזכרתי בתקופה הרעה מלפני שנתיים, שבאמת הייתה הכי רעה בחיים שלי (והיו הרבה תקופות רעות), וזה גרם לי להרגיש בדיוק כמו אז, חסרת אונים, לבד, עצובה. ואני כבר לא כזו הרי, אז למה עוד יש לזה השפעה? אני לא יודעת. אולי זה הפחד לחזור לשם, אולי אני רגילה מדי לתקופות הלא טובות ומוזר לי שהכל הולך טוב. אולי כי תמיד כשדברים נראו טוב, הם התרסקו לי פתאום, ואני מחכה לזה. אני לא יודעת איך להפטר מהמחשבות האלה. נראה לי כל כך מטומטם ומיותר להיות עצובה בגלל משהו שלא קורה יותר. ועדיין, זה לא עובר וזה עושה לי רע. לא יודעת מה הפואנטה שלי. סתם רציתי לכתוב את זה.
