מטוס התרסק בניו יורק

[~Lia~]

מטוס התרסק בניו יורק

והלב כואב חודשיים אחרי ומשפט כל כך קצר מחזיר אותי אחורה כאילו זה קרה היום. לפני חודשיים זה היה האסון שלי והיום זה אסון של אנשים אחרים אז למה אני מרגישה כאילו חלק ממני נלקח שוב?!? לא הייתי מוכנה לכאב החותך הזה בלב. מטוס התרסק בניו יורק ובדיוק כמו לפני חודשיים אני לא רוצה לראות. לא טלויזיה לא רדיו. הכאב הזה קיים בתוכי ואני לא זקוקה לתמונות מהתופת בכדי להבין. אני רק רוצה שאנשים יפסיקו כבר להתקשר לשאול אם אני בסדר. מאז שפורסם שמטוס נוסף התרסק הטלפון לא הפסיק לצלצל. לא הייתי שם!!!!! הפעם זה אסון של אנשים אחרים. ומיד חשבתי עליכם... כל אותם הורים ובני משפחה שכולים שאיבדו בנים בצבא. האם בכל פעם שאתם שומעים על עוד חייל שנהרג אתם חווים את אותו הכאב? ואולי בכלל יש לי מזל שהוא הלך בצורה כזו...כי כמה מטוסים עוד יכולים להתרסק?!? ליאת.

 

[אחת מהצד]

באמת יש לך מזל

מטוסים לא מתרסקים על בנינים בכל יום. מצד שני, יש משהו בהפנמה, לאורך זמן, שגורם לך להזהות כמעט עם כל מקרה של אובדן. אז אם קורה לך שאת נופלת כי משהו נהרג בתאונת דרכים למשל, אל תתפלאי. תביני שזה משם. זה חלק מהתנודות האלה של הזעזוע הנוראי שעוברת הנשמה. וזה הכי טבעי בעולם. בדיוק כמו שיש אחרים שנאטמים. עכשיו תשאלי למה אני אומרת לך את זה. מה לא מספיק את עצובה וכואב? אז זהו. כי לוקח המון זמן להבין למה נופלים כל הזמן מהארועים האלה, שבכלל לא קשורים אלינו באופן ישיר. וכשאת נופלת, לפעמים להבין למה נפלת עכשיו.. עוזר לקום יותר מהר. גם רציתי להגיד לך שריגשת אותי מאוד במה שכתבת לאיוב הטרי אתמול בלילה, שדווקא היה לשניכם מזל. כי למרות הסוף הנוראי חוויתם שניכם אהבה גדולה ועצומה. כן. חושבת כמוך בדיוק. הרבה אנשים חיים בעולם ואף פעם לא היתה להם אהבה כזו גדולה. ואפילו שהם חיים 30 שנה עם בן הזוג שלהם. תסכמי את כל האושר שלהם בשלושים השנים, לא תגיעי ל-10% מהאושר שהרגשת את ואיוב בשנים שחייתם באהבה הגדולה. אז נכון שעצוב וכואב וטרגי. אבל יש גם צד כזה. ומה שהכי הדהים אותי לקרוא, זה שעכשיו, חודשיים מאז שלא חזר את מבינה את זה. כל פעם נדהמת ממך מחדש. באהבה רבה.