ועוד משהו
היום בבוקר המוניטור של הפיסי שלי חזר מתיקון (מהיר), מה שאומר שאני יכולה לקפל את המק ולחזור לפיסי הישן שלי. אבל אני לא ממש רוצה. אז המוניטור עדיין בקופסא של הפדאקס, ואני עוד על המק. מה אני אגיד, אנחנו כבר בבונדינג, וקשה עליי המחשבה להיפרד מהמק ולחזור לוינדוס המקרטע. אפילו עלו לי מחשבות כפירה בראש - לקנות איי מק גדול ונוצץ ב2500 דולר שאין לי, וככה להישאר לנצח על מק ולא לראות את הדסקטופ של הוינדוס לעולם ועד. מסקנה: מק הוא כמו הירואין. הוא באמת ממכר. ומחר אני הולכת לראות את המנחה. בזמן האחרון קבוצה קטנה ומצומצמת מבינינו נפגשים עם המנחה הזה בפאב בכל רביעי למפגש חברתי אקסלוסיבי בשו-שו, קצת כמו מועדון סודי, וכולן צריכות לאשר כניסה של חברות חדשות. אולי זה אליטיסטי להחריד, אבל נוח לנו ביחד.