מטעם השבת - בראשית
חסד ואמת, צדק ושלום
כאשר מנהיג במשטר דמוקרטי רוצה לעשות מעשה שאינו מוסכם על רוב העם, יש לו כמה דרכים לעשות זאת: הוא יכול לדאוג לכך שכל מתנגדיו יהיו מאחורי סורג ובריח, ואז העם יפחד להתנגד לתכניותיו. לפעמים הוא צריך גם לפטר שרים וע"י כך לדאוג לכך שבפורום המחליט יהיה הרוב שהוא רוצה, ולפעמים הוא יכול גם לעשות משאל עם, אבל להתעלם מתוצאותיו.
כך עשה הקב"ה, לכאורה בבריאת העולם. לפני שנברא האדם, כתוב בתורה, אמר הקב"ה: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", ואמרו חז"ל שזה נכתב בלשון רבים כי הוא נועץ במלאכי השרת. ואיך היתה ההיוועצות הזו? שלוש דעות הובאו בחז"ל. במדרש אחד (סנהדרין לח, ב) מסופר שכשהקב"ה הסביר למלאכים מה יהיו מעשיו של האדם, המלאכים התנגדו לבריאתו, ולכן הקב"ה שרף אותם וברא מלאכים חדשים במקומם. כשגם המלאכים האלה התנגדו ליצירת האדם - גם אותם הוא שרף. המלאכים השלישיים כבר הבינו שאין טעם להתנגד, ולכן אמרו לו שיעשה מה שהוא רוצה.
מדרש אחר (בראשית רבה ח, ה) מתאר את השתלשלות העניינים באופן שונה במקצת: הקב"ה נועץ במלאכי השרת, אשר נחלקו בשתי מחלוקות: מצד אחד "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ", ומצד שני "צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ". מידות החסד והצדקה תמכו בבריאת האדם, מכיון שהוא יכול לעשות צדקה וחסד, ומנגד - מידות האמת והשלום התנגדו לכך, מכיון שהאדם משקר ועושה מלחמות. מה עשה הקב"ה? - זרק את האמת לארץ, ואז נשארו שניים נגד אחד, והקב"ה ברא את האדם ע"פ עצתם.
דעה שלישית שמובאת שם מתארת שבעוד מלאכי השרת מתדיינים אלו עם אלו, ברא הקב"ה את האדם, ואמר להם: "מה אתם מתדיינים? כבר נעשה אדם".
כמובן שהשאלה היא לשם מה הוא נועץ במלאכים אם הוא לא עושה את מה שהם אומרים?
המגיד מדובנא היה מסביר זאת בצורה של משל: אדם שלח את עבדו לקנות חפץ מסוים שהוא מאוד זקוק לו. הלך העבד לשוק ומצא רק חפץ אחד כזה, אבל המוכר דרש סכום גבוה מאוד עבורו. והנה, לאותו מוכר היה שונא שביקש למנוע את העסקה. מה עשה? נכנס לחנות והתחיל להצביע על כל הפגמים של המוצר. ואולם, העבד - שידע שעליו לקנות את המוצר בכל אופן - התעלם מכל הפגמים שהצביע עליהם השונא, וקנה את החפץ. כשחזר לביתו, גילה שהאדון שלו כבר השיג חפץ זול יותר וטוב יותר. חזר העבד לשוק וביקש להחזיר את החפץ בטענה שהוא פגום. ענה לו המוכר: הרי ידעת על כל הפגמים האלה בשעה שקנית את החפץ, וממילא אינך יכול לבטל כעת את העסקה...
כך הסביר המגיד מדובנא: הקב"ה רצה לשמוע מהמלאכים את כל הפגמים שיש באדם, כדי שאח"כ הם לא יוכלו לקטרג על האדם בטענות אלו.
ואולם, יש בסיפור הזה גם מסר בשבילנו, ולא רק למלאכים. בכל אדם יש תכונות טובות ותכונות רעות. הוא יכול להיות איש טוב, רודף צדקה וחסד, או - חלילה - איש רע, בעל מלחמות ואיש שקר. השאלה היא האם כשמסתכלים על כל החבילה זה שוה את הסיכון. חז"ל נמנו וגמרו (עירובין יג, ב) שטוב לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. זה נכון כשמתסכלים על כל אדם בודד. אבל מה עם העולם? האם היה עדיף עולם שכולו רובוטים של אמת, שאינם עושים חסדים, אך גם אינם נלחמים זה בזה ואינם משקרים? עונים על כך חז"ל שהשלום הוא אכן ערך עליון, אבל האמת אינה עומדת בשורה אחת עם החסד, הצדק והשלום. הוא משליך את האמת לארץ כי שלושת הערכים האחרים גוברים על פני האמת: מותר לשנות מפני השלום (יבמות סה, ב). אדם צריך לפעול לפנים משורת הדין, למרות שאין זה אמת - כדי לעשות חסד. אדם מחוייב לתת צדקה, למרות שאין זו אמת לתת את הכסף למי שלא טרח בעבורו.
כך מסביר הרמב"ם (מורה נבוכים א, ב) גם את עניין האכילה מעץ הדעת. הרי ברור שגם לפני שאכל האדם מעץ הדעת היתה לו בחירה חפשית, שהרי הקב"ה אינו מצוה מי שאינו יכול לבחור. מה השתנה, אם כן, באכילה מעץ הדעת? - התשובה היא שלפני האכילה מעץ הדעת הבחירה של האדם היתה רק בין אמת ושקר, שהם ערכים מוחלטים, ואילו אחרי האכילה הבחירה היא בין טוב לרע, שהם יחסיים. זהו ה"סיכון" שלקח הקב"ה בעת שהוא יצר את האדם: האמת אינה תמיד נר לרגלי האדם ולפעמים הוא בוחר בשקר. את זה הקב"ה מוכן לסבול, ולכן הוא השליך את האמת לארץ. אבל כאשר האדם זורק לארץ לא רק את האמת, אלא גם את השלום, הקב"ה צריך להתערב. אמרו חז"ל (בראשית רבה לח, ו) שחטאם של דור הפלגה היה לא פחות חמור מחטאם של דור המבול, אבל "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם". ייחודו של האדם היא ביכולתו לעשות חסד, וכך להרבות שלום.
חסד ואמת, צדק ושלום
כאשר מנהיג במשטר דמוקרטי רוצה לעשות מעשה שאינו מוסכם על רוב העם, יש לו כמה דרכים לעשות זאת: הוא יכול לדאוג לכך שכל מתנגדיו יהיו מאחורי סורג ובריח, ואז העם יפחד להתנגד לתכניותיו. לפעמים הוא צריך גם לפטר שרים וע"י כך לדאוג לכך שבפורום המחליט יהיה הרוב שהוא רוצה, ולפעמים הוא יכול גם לעשות משאל עם, אבל להתעלם מתוצאותיו.
כך עשה הקב"ה, לכאורה בבריאת העולם. לפני שנברא האדם, כתוב בתורה, אמר הקב"ה: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", ואמרו חז"ל שזה נכתב בלשון רבים כי הוא נועץ במלאכי השרת. ואיך היתה ההיוועצות הזו? שלוש דעות הובאו בחז"ל. במדרש אחד (סנהדרין לח, ב) מסופר שכשהקב"ה הסביר למלאכים מה יהיו מעשיו של האדם, המלאכים התנגדו לבריאתו, ולכן הקב"ה שרף אותם וברא מלאכים חדשים במקומם. כשגם המלאכים האלה התנגדו ליצירת האדם - גם אותם הוא שרף. המלאכים השלישיים כבר הבינו שאין טעם להתנגד, ולכן אמרו לו שיעשה מה שהוא רוצה.
מדרש אחר (בראשית רבה ח, ה) מתאר את השתלשלות העניינים באופן שונה במקצת: הקב"ה נועץ במלאכי השרת, אשר נחלקו בשתי מחלוקות: מצד אחד "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ", ומצד שני "צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ". מידות החסד והצדקה תמכו בבריאת האדם, מכיון שהוא יכול לעשות צדקה וחסד, ומנגד - מידות האמת והשלום התנגדו לכך, מכיון שהאדם משקר ועושה מלחמות. מה עשה הקב"ה? - זרק את האמת לארץ, ואז נשארו שניים נגד אחד, והקב"ה ברא את האדם ע"פ עצתם.
דעה שלישית שמובאת שם מתארת שבעוד מלאכי השרת מתדיינים אלו עם אלו, ברא הקב"ה את האדם, ואמר להם: "מה אתם מתדיינים? כבר נעשה אדם".
כמובן שהשאלה היא לשם מה הוא נועץ במלאכים אם הוא לא עושה את מה שהם אומרים?
המגיד מדובנא היה מסביר זאת בצורה של משל: אדם שלח את עבדו לקנות חפץ מסוים שהוא מאוד זקוק לו. הלך העבד לשוק ומצא רק חפץ אחד כזה, אבל המוכר דרש סכום גבוה מאוד עבורו. והנה, לאותו מוכר היה שונא שביקש למנוע את העסקה. מה עשה? נכנס לחנות והתחיל להצביע על כל הפגמים של המוצר. ואולם, העבד - שידע שעליו לקנות את המוצר בכל אופן - התעלם מכל הפגמים שהצביע עליהם השונא, וקנה את החפץ. כשחזר לביתו, גילה שהאדון שלו כבר השיג חפץ זול יותר וטוב יותר. חזר העבד לשוק וביקש להחזיר את החפץ בטענה שהוא פגום. ענה לו המוכר: הרי ידעת על כל הפגמים האלה בשעה שקנית את החפץ, וממילא אינך יכול לבטל כעת את העסקה...
כך הסביר המגיד מדובנא: הקב"ה רצה לשמוע מהמלאכים את כל הפגמים שיש באדם, כדי שאח"כ הם לא יוכלו לקטרג על האדם בטענות אלו.
ואולם, יש בסיפור הזה גם מסר בשבילנו, ולא רק למלאכים. בכל אדם יש תכונות טובות ותכונות רעות. הוא יכול להיות איש טוב, רודף צדקה וחסד, או - חלילה - איש רע, בעל מלחמות ואיש שקר. השאלה היא האם כשמסתכלים על כל החבילה זה שוה את הסיכון. חז"ל נמנו וגמרו (עירובין יג, ב) שטוב לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. זה נכון כשמתסכלים על כל אדם בודד. אבל מה עם העולם? האם היה עדיף עולם שכולו רובוטים של אמת, שאינם עושים חסדים, אך גם אינם נלחמים זה בזה ואינם משקרים? עונים על כך חז"ל שהשלום הוא אכן ערך עליון, אבל האמת אינה עומדת בשורה אחת עם החסד, הצדק והשלום. הוא משליך את האמת לארץ כי שלושת הערכים האחרים גוברים על פני האמת: מותר לשנות מפני השלום (יבמות סה, ב). אדם צריך לפעול לפנים משורת הדין, למרות שאין זה אמת - כדי לעשות חסד. אדם מחוייב לתת צדקה, למרות שאין זו אמת לתת את הכסף למי שלא טרח בעבורו.
כך מסביר הרמב"ם (מורה נבוכים א, ב) גם את עניין האכילה מעץ הדעת. הרי ברור שגם לפני שאכל האדם מעץ הדעת היתה לו בחירה חפשית, שהרי הקב"ה אינו מצוה מי שאינו יכול לבחור. מה השתנה, אם כן, באכילה מעץ הדעת? - התשובה היא שלפני האכילה מעץ הדעת הבחירה של האדם היתה רק בין אמת ושקר, שהם ערכים מוחלטים, ואילו אחרי האכילה הבחירה היא בין טוב לרע, שהם יחסיים. זהו ה"סיכון" שלקח הקב"ה בעת שהוא יצר את האדם: האמת אינה תמיד נר לרגלי האדם ולפעמים הוא בוחר בשקר. את זה הקב"ה מוכן לסבול, ולכן הוא השליך את האמת לארץ. אבל כאשר האדם זורק לארץ לא רק את האמת, אלא גם את השלום, הקב"ה צריך להתערב. אמרו חז"ל (בראשית רבה לח, ו) שחטאם של דור הפלגה היה לא פחות חמור מחטאם של דור המבול, אבל "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם". ייחודו של האדם היא ביכולתו לעשות חסד, וכך להרבות שלום.
