מטעם לשבת

yoelnd

New member
מטעם לשבת

פרשת כי תצא בין א-לוהים לאדם – שאלת הנמען בדיני ממזר
פרשת "כי-תצא" מכילה בתוכה פסוקים אשר קשה לי להבין כיצד יכולים הם לדור בכפיפה אחת. כך למשל נאמר בפרשה "לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ" (כד, טז). ציווי, אשר לעניות דעתי, הינו ראוי ומוסרי. וכי מדוע שישלם אדם על חטאים אשר לא הוא ביצע? אך יחד עם ציווי זה ניתן לראות גם ציוויים כגון אלו:
לֹא-יָבֹא מַמְזֵר, בִּקְהַל ה': גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'. לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל ה': גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד-עוֹלָם. עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. (כג, ג-ה)
האם הממזר לא נענש בעבור חטאה של אימו? האם איננו מצווים להתנכר לעמונים ולמואבים בשל מעשיהם של קדמוניהם? כיצד מתיישבים ציוויים אלו האחד עם השני? כיצד מצוונו הקב"ה מצד אחד לדון כל אדם בעוונו הוא, ומצד שני להתנהג בניכור אל חפים מפשע, אשר כל עוונם הוא היותם בנים או בני בנים לחוטאים ומחטיאים?
התייחסות לסתירה דומה ניתן למצוא בדבריו של ראב"ע, אשר מעלה את הקושיה באופן מעט שונה. ראב"ע מעלה את הקושיה לנוכח הפסוק בספר שמות "פוקד עון אבות על בנים" (כ, ח) וכך הוא אומר:
ותועי רוח שאלו: איך אמר הכתוב "לא יומתו אבות" ובמקום אחר אומר "פוקד עון אבות" ושאלתם תוהו, כי "לא יומתו אבות על בנים" מצוה על ישראל, ו"פוקד עון אבות על בנים" הוא הפוקד.
תשובתו של האבן-עזרא היא כי בעוד הקב"ה פוקד את עוונם של האבות על הבנים, אל לו לבית דין לפעול כך. פתרון זה קשה לי משתי סיבות: האחת היא, משום שאם מקובלנו שהראוי, הנכון והמוסרי הוא לא להעניש בנים על חטא האבות, הרי כיצד נקבל שהקב"ה פעול כנגד המוסר אותו הוא עצמו מצווה? שנית, מסורת נקוטה בידינו כי אנו שואפים להתחקות אחר מידותיו של הקב"ה:
מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. [...] וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו" (רמב"ם, הלכות דעות פרק א' הלכות ה'-ו')
אם מקובל עלינו כי המידות המיוחסות אל הקב"ה הן המידות אשר עלינו לאמצן, הרי שלכאורה ישנו קושי לומר כי הקב"ה פועל באופן מסויים ואנו אמורים לפעול אחרת. על מנת לענות על קושי זה, נעיין בתשובתו של הרשב"ם לאותה קושייה אליה מתייחס ראב"ע. הרשב"ם נותן את אותה התשובה, אך מוסיף על כך כי מדובר במצב מסויים: "כשאוחזים [הבנים] מעשי אבותיהם בידיהם, וכדכתיב (יחזקאל י"ח ב', ירמיהו ל"א כ"ח) "אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה" לאבד נחלת אבות, אבל לא על ידי בית-דין."
הפיתרון נעוץ לדעתי בהצלבת המקורות השונים. נראה לי כי דיוקו של הרשב"ם, המתייחס אל הנמען של הציווי, בא ללמדנו כלל חשוב המדגיש את קטנותינו כבני אדם. הרצון, הנסיון והשאיפה להידמות לקב"ה ראויים הם עד למאוד, אך עלינו לזכור ש"התנהלותו" של הקב"ה מוכתבת מחכמתו אשר איננה מוגבלת, והוא רואה כליות ולב. אנו לעומת זאת מצווים לנהוג בצניעות מתוך הכרה כי ידיעתינו מוגבלת, להיזהר ולא לקחת לעצמינו את הזכות לחרוץ דינים כמותו. מכאן אולי ניתן ללמוד שדינים אשר נוגדים את הכלל ש"כל אחד נענש רק על חטאיו" אינם דינים אשר מטרתם להנחות את בית הדין, אלא דינים אשר מופנים אל החוטאים הפוטנציאליים עצמם.
לאור קריאה זו, הרי שדין ממזר איננו קריאה לבית דין לרדוף את הממזרים, וודאי שלא לקעקע את ממזרותם באופן בלתי ניתן לגאולה, אלא זו היא קריאה אשר נועדה להרתיע את הנואפים, ולומר אמירה ערכית וחד משמעית על המעשה האסור.
נחלקים הם הדיינים אשר דנים בענייני ממזרות: יש העושים כל שביכולתם למצוא את הדרך להוציא את הממזר, או ספק הממזר, מממזרותו, ויש העושים כל שביכולתם לקיים עליו דיני ממזר. שאלה שנראה לי שראוי שתישאל, היא מי משני סוגי דיינים אלו מיטיב להתחקות אחר מידותיו של הקב"ה?
 

רוזהלי

New member
yoelnd

ויישר כח
 
אולי פורום חדש........

היי
היות והפורום לא פעיל במהלך השבוע אלא לקראת סופו אפשר לשנות את השם למשהו אטרקטיבי ביותר......
רעיונות?

הפורום של התדיים לשבת.
פורום דברי תורה והגיגים ומדרשים לפרשת השבוע
פורום הנה סופ"ש הגיע ואיתו המנוחה.......
 

יפיופה62

New member
לא הפורום נשאר אותו הדבר

אתם רק צריכים להיכנס יותר ולהחיות את הפורום
 

מיקי*

New member
קריאת השבוע - פרשת כי תצא


על קן ציפור

(ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: (ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס

במקביל לשאלה המפורסמת: האם מצות צריכות כוונה אם לאו, קיימת מחלוקת לגבי העניין של טעמי המצוות. השאלה מובאת בגמרא דוקא בקשר למצוות קן ציפור שבפרשתנו ודוקא בקשר לאחת המצוות שנשאלה לגבה השאלה של הכוונה שהיא מצוות התפילה.

באותה התקופה שסידור התפילה טרם נקבע סופית, לשליח הציבור היה תפקיד מיוחד. הוא היה מנסח את תפילת הציבור. בעוד שהמבנה הכללי של התפילה היה קבוע, הנוסח המפורט של כל ברכה וברכה היה חופשי. אבל כשהתחילו מינים להתרבות היה צורך לתת קוי אזהרה לגבי "תפילות אסורות". על כך מובא במשנה במסכת ברכות: "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו".

(בדרך אגב, כבר הועלתה השאלה האם ההרגל המוזר לחזור פעמים בהלל - ולו רק מטעמי המנגינה - על המילים "אודך אודך כי עניתני..." אינם דווקא בגדר "האומר מודים מודים משתקין אותו"?)

הסיבה לאיסור ביטויים כגון "מודים מודים" ו"על הטוב ייזכר שמך" נראים לגמרא כמובן מאליו: " בשלמא מודים מודים משתקין אותו - משום דמיחזי [שנראה] כשתי רשויות [כגון אלו שאומרים "בשם האב, בשם הבן..."], ועל טוב ייזכר שמך - נמי [גם] משמע על הטובה ולא על הרעה, ותנן [ולמדנו במשנה]: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", אבל מה הטעם לאסור ביטוי כמו זה של "קן ציפור"? הרי יש כאן מפורשות התייחסות למצוה מן התורה, קלה מצד אחד ושכר גדול בצידה מצד שני, אשר טעמה נראה מפורש, היינו כמו "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", "לא תקח האם על הבנים". ולמה יהיה אסור להזכיר רחמיו ית' על קן ציפור כבסיס לבקש שגם עלינו ייגולו רחמיו? הרי באופו כללי כך אנו מתפללים: מסדרים שבחו ית' ועל יסוד אותו השבח אנו מבקשים. למשל, אנו אומרים "אתה חונן לאדם דעת" ולכן אנו מבקשים "חוננו מאיתך וכו'". ולכן שואלת הגמרא: "אלא, על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא?" וכתשובה מביאים מחלוקת בין שני אמוראי ארץ ישראל: "פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא; חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות."

לפי רבי יוסי בר איבן, היות "ורחמיו על כל מעשיו", הזכרת כאילו רחמים מיוחדים על קן ציפור היא שבירת האחדות האלוהית ביחס לעולם כולו, כמין שלילת "אתה אחד ושמך אחד", כאילו יש קן ציפור בצד אחד והעולם כולו בצד שני. דבר המעורר סכנת אי הבנה לגבי מה שאנו אומרים לגבי אברהם אבינו ע"ה "אברהם מעבר מזה והעולם כולו מעבר מזה" והמשמעות "ישראל מעבר מזה והעולם כולו מעבר מזה". כי יחד עם "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים", יש "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך", הרי שההבדלה בין ישראל לעמים אינה מפרידה ביו ישראל לעמים אבל אם יש קן ציפור לחוד, הרי זה בגדר "מטיל קנאה במעשי בראשית" ונדמה שהרמז ברור. לעומתו, דברי רבי יוסי בר זבידא קשים במיוחד. מה פירוש שאיו מידותיו של הקב"ה אלא גזרות? (מה גם שהלשון קשה. שמידותיו יהיו רחמים או גבורות או כל מידה אחרת, הרי אנו עדיין במישור הערכי; אבל מה הקשר בין מידות וגזרות? וברור שאנו קוראים כאן "מידותיו" כאילו היה כתוב "מצוותיו" שעל המצוות שייך לומר שמא הן גזרות.)

מה כוונתו של רבי יוסי בר זבידא באומרו גזרות? שמא תבין חוקות ללא טעם? כמו שדרך כלל מסבירים (בטעות) חוקת פרה אדומה כמצוה הנקראת חוקה מפני שאין לה טעם, היינו שמערבבים שני מושגים: ידיעת הטעם וקיומו. זה שאין אני מבין או איני יודע משהו אינו שולל את קיומו. ולכן טוען רבי יוסי בר זבידא שיש סכנה בקשירת קיום המצוות בטעם כל שהוא. שעלינו לקבל עול מלכות שמים ועול מצות כדי לקיים רצונו ית' כי כך רצונו, ולא מכל טעם אחר. ביסוד המצוה צריך להיות אך ורק החפץ העליון. אבל יחד עם זאת צריכה להיות הידיעה הברורה שהמטרה היא "למען ייטב לך". מדוע אנו מקיימים מצוות התורה? כי זה רצונו. ולמה? "למען ייטב לך". ופירוש "למען ייטב לך", במבוסס על דברי הרמב"ן בפירושו למצות קן ציפור הוא שיהיה לך טוב כי אתה תהיה טוב, בסוד צדיק וטוב לו.

שבת שלום
 
למעלה