מטפלת
זה לא קל לשאיר ילדה אצל מטפלת. זה ברור. אבל לפעמים אין ברירה. שתי הבנות שלי (התינוקות שלי) אצל מטםלות, אחת אצל מטםלת ממש והשניה במשפחתון, אבל זה אותו דבר. תראי, כשיוצאים לעבודה, חייבים להעלים עין, מהכל, כמו שמעלימים עין בבית (בישולים, נקיונות יציאות וכו`) כל גם עם המטפלות. להיות מרוצה לחלוטין, קשה לי להאמין, אלא אם כן את מאוד פשרנית. אבל אין ברירה. חייבים להראות מעורבות, אבל זה חבל דק, אסור להתערב מדיי, זה עלול להלחיץ את המטפלת, לגרום לה לא להנות מעבודתה, ועובד לא מרוצה, לא יכול להיות מבריק, זה ברור. אני שוקלת הרבה פעמים אם להעיר, או לחדול, ממה להתעלם וממה לא, וכשזה מאוד כואב לי אני מסבירה לעצמי שה התשלום של אם עובדת (חוץ מהתשלום החדשי), אין בירה החיים הם תמיד פשרה. חזה לא עשיתי עם מטפלת פרטית, אבל במפחתון יש כזה. לומר את האמת, הוא לא כל כך עוזר לי. מה שכן חשוב, מוגדר בו במדויק אם אין לילד רגישות לתרופה מסויימת, אם מותר לתת לו אקמול, למי מותר להוצא את הילד (אם זה רלוונטי) מה בדבר תשלום עבור חופשים, מה קורה אם האם מחליטה להפסיק לעבוד עם המטפלת,כאשר המטפלת זקוקה ליום חשפשי, ממתי עליה לידע והאם עליה למצוא סידור מתאים. אילו הדברים החשובים שכדאי ללבן. בהצלחה. בברכה רונית