מטרות

מטרות

סתם תהיות

אני חושבת הרבה על הבדידות החברתית שלי
ואני מניחה שיש לה סיבות שאני לא מודעת אליהן (מין הסתם הייתי משנה אם הייתי יודעת מה צריך לשנות).

תוך כדי המחשבות בנושא שוטטתי בתפוז הגעתי לפה ומיד ידעתי שזה מקום בשבילי.
מקום לשתף בו בנושא כואב שמי שלא חווה אותו לא ממש מבין.

אני תוהה אם זה גם המקום למצוא חברים.

הרי אם הייתי יכולה למצוא חברים הייתי עושה זאת במקומות אחרים בהם אני נמצאת.
ואולי זה בכלל מאוחר מידי בשבילי למצוא חברות קרובה. ואולי אני לא יודעת איך מתחזקים חברות כזאת.
אני חושבת הרבה על הגורמים לזה שאין לי חברות ולא מוצאת אותם.

ואולי השיתוף בבעיית הבדידות באמת יאפשר למצוא כאן חברים.
ימים יגידו.
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
הפרדוקס

עלית על פרדוקס יפה צריך חברים ומודעות עם יכולת לקבל ביקורת ולהשתנות.....בשביל חברים צריך לשנות ...

לעולם אין מאוחר מידי ...אני חושב זה כמו לימוד רכיבה עולים נופלים הכי חשוב זו ההתמדה...ושוב לרצות להשתנות

אני חושב שמי שמכיר את הבדידות ידע להעריך יותר חברים לעתיד...לכן הפורום הזה מבורך במיוחד אם נצליח להפגש ולהתחבר מעבר

אומר לך מה אני חושב על בדידות ..חלקית היא ממצב כלכלי ..חלקית היא בשל נכותי ...והרבה מזה כי לא מספיק חידדתי טיפחתי והגברתי את היכולות החברתיות שלי ..

ואולי רק אולי ..עוד לא הלכתי למקום בו ישנם אנשים כמוני שיבינו אותי....

הכי חשוב מבחינתי שאני בודק קודם כל את עצמי הכל מתחיל ממני.....

בעזרת השם עוד נהיה "כל ישראל חברים"...אמן.
 

פריאל12

New member
כיצד מתחזקים חברות.......

טוב, זה דבר התלוי בשני הצדדים ואת יכולה לעשות רק את המיטב מבחינתך.
לכל חברות יש את ה'דופק' שלה (כך אני רואה זאת) - יש חברות שבה הקשר יהיה רציף ועקבי, ויש חברות בה הקשר יהיה פעם ב.... ועדיין התדירות לא תפחית מערך ומעומק החברות.
ישנן חברויות מגיל 0 ולנצח, וישנן חברויות ה'מתמוססות' להן עם הזמן - מפנות את מקומן לקשרים חדשים.
יש חברויות שאת זו שצריכה להיות היוזמת - להתקשר, ליזום מפגשים.... וכאלו שהאחרים הם שיזמו.
אבל, כך או אחרת, אנו צריכים באמת באמת לרצות ולהיות פתוחים לחברות, כי לפעמים אנו מצהירים שאנו רוצים אך בתת-מודע שלנו חוסמים זאת (מתוך קיבעון, חששות מדחייה אפשרית.....).
לתהייתך אם זה גם המקום למצוא חברים - זה מקום לגיטימי ליצירת חברויות ככל מקום אחר.
ומניסיון, רכשתי במדיה הוירטואלית חברים שהם חברי נפש, שאין לי ספק שלא היה לנו סיכוי להיפגש במקום אחר (המרחק ביננו לא היה מאפשר זאת).
בהצלחה
 
תודה על התגובה

ןיש לי שאלה שהיא לא שאלה קנטרנית אלא באמת מתוך עניין
איפה הבדידות שלך אם יש לך חברים?
כמו שכתבתי כבר ברור שאצל כל אחד כאן יש בדידות אחרת
ואולי לא רק בודדים נאספים פה?
 

פריאל12

New member
הייתי עונה גם אם היתה שאלתך קנטרנית


לשאלתך, אני מניחה שלא רק בודדים מגיעים לכאן, כפי שלפורום בישול מגיעים גם כאלו ששורפים חביתה

מכל דבר ומכל אחד יש מה לקחת, בתנאי שפתוחים להכיל בלי להפעיל את כפתור השיפוטיות.
ולגבי הבדידות....אני מתחברת למה שכתבת, שלכל אחד יש בדידות אחרת, וזה חלק מהתשובה.
לדעתי, הבדידות הינה תחושה ולא מצב: אדם יכול לחוש בודד, למשל, בתוך משפחה ועם מעגל נרחב של חברים.
הוא יכול לחוש בודד לזמן קצר או לתקופה ממושכת.
חוג המקורבים לפעמים עוזר להפיג את התחושה, אך לפעמים איש לא מצליח בכך - ומכאן, שלמרות שזה לא הגיוני שנבחר להיות במצב הזה, נראה לי שזה סוג של בחירה.
ואני? עם כל הסובבים אותי, חשה לעתים לבד.
 
פריאל

כ"כ מסכימה עם מה שכתבת
אדם באמת לעיתים יכול לחוש בודד בתוך משפ' או במעגל של חברים
תלויי בסיטואציות ובמצבים בחיים
אני בתוך נשואיי חשה בודדה
 

פריאל12

New member
נושמת נשימה עמוקה.....

לא רק זה, אלא שגם לא אקח חלק במפגשים אם וכשיהיו.
אני יודעת שזה מאוד מסקרן לעבור מכאן לשלב של להכיר את מי שאני קוראת כאן כל יום ואת מי שאני מגיבה לו/ה.
יש מין תחושה כזו כאן, שאתה זוכה להכיר את העולם הפנימי של האנשים הנמצאים כאן.
אני יודעת שמה שארשום ישמע מוזר, אבל זו אני - קשה לי עם החשיפה הזו - תרגום הוירטואליה למציאות.
. גם במציאות לוקח לי המון זמן (אם בכלל) עד שאני יוצרת קשרים עמוקים ומשמעותיים. המצחיק הוא, שקל לי מאוד להתחבר לאנשים, ונראה כאילו יש לי המוני חברים, אך זו אשלייה אופטית בלבד :)
 

coffe to go1

New member
הי מתוקה

אני מאד מבינה למה את מתכוונת ובכל זאת אם וכאשר יתקיים מפגש אני מאד אשמח לפגוש אותך.. שולחת לך
 
את כותבת יפה

ומעלה הרבה נקודות למחשבה עבורי

אחת מהן שאצלי הבדידות היא קודם כל מצב
מצב נתון
שכשמתחשק לי ללכת עם חברה להופעת מחול או לשבת בבית קפה אז אין לי למי להתקשר
וכשאני יודעת שאני צריכה לצאת קצת מהבית לטובת כל הסובבים אז נמאס לי כבר לצאת לבד
צצעט הפעמים שזה קרה למדתי שאחרי שאני מספרת על קשיים שיש לי פתאום הם נראים פחות קשים
אז אני יודעת, ברמת הידיעה, שאני צריכה חברה סביבי ושזה ישפר לי את החיים
אבל אני לא חשה בודדה כי יש לי בן זוג טוב

המחשבה הראשונה שעוברת לי עכשיו היא שאם מצבים כמו שאת מתארת קורים גם לאנשים עם חברים
אז אולי אני צריכה להרפות ולהניח לעצמי ולהסתפק במשפחה הקטנה שלי ובטוב שיש לי בחיים
להפסיק להתאמץ בכיוון הזה ולנוח
לבד
 

פריאל12

New member
תודה. אני חושבת הפוך.......

למרות שלעיתים חברים לא מהווים כתובת נכונה, עדיין שווה להתאמץ ליצור קשרים חברתיים, כי הקשרים שונים.
כמובן, שבעלך יכול להיות חברך הטוב (וזה אידיאלי שיהיה כך), אבל אני לא חושבת שאדם אחד יכול למלא את כל הצרכים.
חברות עם גבר לא דומה לחברות עם אישה. גברים ונשים לא חושבים באופן דומה ולא מגיבים באופן דומה - גבר יכול לנתח מצב בצורה שכלתנית והגיונית, בעוד שאישה תנתח את אותו מצב על סמך רגשות ואינטואיציות. זה טוב וזה טוב, והשילוב ביניהם, זו האידיליה, לדעתי.
* כמובן שדבריי נכתבו בהכללה ויש יוצאים מן הכלל כאן ושם. סליחה מכל היוצאים מן הכלל
 
אני חושבת כמוך

בעניין בעלי
ובנוסף גם חייבים לשחרר ושיהיה לכל אחד עולם משלו
אז לבעלי יש עולם משלו מלא ועמוס בחברים
ואני מנסה לבנות לי את העולם שלי רק שזה לא כיף לבד
פשוט ככה
והמאמצים בכיוון פשוט לא עולים יפה לצערי
ואין לי מושג למה
 

פריאל12

New member
חביבתי, אולי את לא "מראה" את עצמך מספיק?

כי מכתיבתך, אני יכולה להבטיחך שקל מאוד להימשך אלייך - את כותבת מאוד יפה.
אולי את צריכה להסתובב יותר במקומות, שבהם קל להתחבר לאנשים? לדוגמא, אם יש לך ילד בגן, תוכלי להכיר חברות אימהות (אולי בגני-משחקים...) או בבית-ספר....
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
באותו עיניין ..אנסה להסביר את בדידותי

משום שנראה לי שאני בא ממקום מעט שונה ..שמתי לב שיש נשואים נשואות שבודדים...או לא נשואים עם ילדים ומעט שראיתי ממש בודדים

אני בקבוצה האחרונה...יש לי משפחה כן ..אין כמעט קשרים משפחתיים ..גם בגלל המרחק אבא ואחיי שיש איתם איזשהו קשר גרים בחיפה אני בקרית שמונה (אמא נפטרה מזמן )
חלקית אני בנתק עם המשפחה בשל התעללות...

חברים יש לי אחד טוב...היו עוד עברו מן העיר..

העדר עבודה או אפשרות ללמוד משאירות אותי המון בבית ( אני לא הטיפוס של בתי קפה כל היום גם אם היה לי ממון)

החיים שלי מסתכמים בערך ככה מידי פעם לקניות / סידורים ..לעיתים רחוקות יותר קצת לאבא אחים...לעיתים למשפחה אחרת (מעין משפחה מאמצת במרכז)

עשיתי מאמצים לשיקום תעסוקתי חברתי שהייתה לי נכות מליאה בזמנו , למדתי במכללת תל חי באומניות משולב עם טיפול נפשי ...לצערי הביטוח הלאומי אומנם שילם על הלימודים אך נתן מעט מאוד כסף לחומרים (והם יקרים ) ולא עזר במכלול שהיה צריך לפתור ( חובות שהצטברו והיה תהליך של השתחררות מהם) כך שמצאתי את עצמי תלמיד מצטיין , אך ללא יכולת לקיים את עצמי
החוק אוסר לקבל מלגות במצב זה...וגם היה נסיעות לצפת כי בקרית שמונה אין שירות פסיכולוגי,של משרד הבריאות .
יצאתי מלימודים...לקחתי את זה די קשה האמת מאז לא ציירתי הרבה כמו לפניי...

הברירות שלי היום מבחינה כלכלית (שאמורה גם לשפר את היתר) הם לתבוע שוב את הביטוח לאומי בתהליך ארוך ששוב יגיע לבית דין ושם רק לקוות שבית הדין יכריע ולא יחזיר את הכדור לביטוח לאומי ואתקע שוב..
למצוא עבודה בדחילו ורחימו...(קשה מאוד באיזור שלי בפרט)
להשאר ככה..
אני חושב אבל שמה שגרוע יותר ממצבי הבריאותי כלכלי (ויהיה מי שיאמר יש גרועים ממך תתנחם) הוא המצב הנפשי ..יש ימים כמו אלה עכשיו של סופה שבקושי יוצאים, אין עם מי לדבר אין הרבה מה לעשות..העולם נראה לי כאילו היה הזייה אחת גדולה..

חוסר פידבק..הוא חלק קשה מאוד גם לעפמים אני שוכח שאני מוכשר בדברים ..ויש כאלה לשמחתי ..כמו תיקון מחשבים ..(אני תומך בכמה פורומים כפתרון חלקי לפידבק) ..ציור ,כתיבה , בישול אפילו אני מנקה מגהץ מסדר..עושה הכל בבית ..גם תיקונים קלים צבע ועוד..אבל קל מאוד שאני לבד תקופה לזכור שאני שוווה בזכות זה לי עצמי זה נראה רגיל..
אותו כנ"ל לגבי עבודה תקופה בבית ומאבדים את הביטחון..

יש דברים "רגילים" אתם יודעים שחסרה יד לעזרה ..בדברים קטנים אפילו.

טוב חפרתי די והותר ...
לכם ובעמקיי נשמתי להערב
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
כייף


כבר עשה לי טוב ..אני מקווה שאחרים יקפצו על העגלה הזו....לשחרר קצת את מה שממלא את הבטן
 
למעלה