מיאו~ ^.^
שלום :}~ נכנסתי לפה בשביל לפרסם משהו קצר שכתבתי. נא לא לסקול X.X מקווה שתקראו :} וכל חוות דעת למיניהן יתקבלו בברכה
הדירוג הוא G, אני מניחה. אין פה שיפ כלשהו וכו'. ~~~ ג'רארד התעטף בעוד צל כושל בעלטה ומיהר לחמוק מפנסי הרחוב, שנראה כי אורם רודף אחריו. הלילה השחור והגדול שהתפרש מעליו השרה עליו תחושת שלווה מסוימת, אשר אותה הפרו האורות הקטנים שבהקו בשמי הקטיפה, מערערים אותם. הוא מעולם לא הבין את הצורך להאיר את הליל. "הם לא יכולים לראות את היופי שבו," היה תמיד מציין לעצמו לאחר שהיה מביט בעגמה אל תוך הרחוב המואר. ובכל זאת, לעומת כל מליוני הכוכבים הקטנטנים הצללים עוד שלטו בשעה הזאת. ערפל לבן וסמיך כיסה את האזור בלובנו, מעניק תחושה מצמררת לאיזור. ג'רארד אהב את התחושה הזו. חיוכו קורע העור ועיניו בעלות המבע המטורף היו כמו קורנות מאושר חולני- התזמון מושלם. צעדים נמהרים ועצבניים קטעו את נשימותיו הכבדות ואילצו אותו להקשיב בדריכות. הוא היטיב את שמיעתו, ולאחר שאישר כי זהו אכן הקורבן המושלם- הוא הרשה לעצמו לנשום נשימה ארוכה ומשכרת. הריח המתוק הסתנן לתוך אפו, הוא כבר יכל לראות את התמונות בראשו. עוד זעקה מחרישת אזניים, משתלחת את תוך ראשו, הולמת בקצב על עור התוף. יצר ההרס העצמי שבו כמעט והרס את התוכנית כשהתקרב יותר מידי לפנס הרחוב הזועק באורו, אך מיד התעשת וחזר לחכות בצללים. הצעדים המהירים גרמו לו לגחך קלות. יותר מכל אהב לראות אותם סובלים. לראות איך הלילה, הלילה המושלם ביופיו, מסב להם פחד גדול. איך הם חוששים, דואגים, מתרוצצים אנה ואנה ככסילים מושלמים. הם לא כמוהו. הם לעולם לא יהיו. לעולם לא יוכלו להרגיש את הטעם המר של חיי האלמוות. לעולם לא ירגישו מנותקים, מבודדים מכל העולם. הם לא יוכלו לראות את היופי שבמוות, את הטוהר שבפחד, שכמו שמיכה גדולה, נותן לך להסתתר בתוכו, פותח לך דלת אל תוך עולם מוגן, אך מנגד מפתה אותך ושותל בתוכך מחשבות נוראות. הוא שקל את צעדיו בפעם האחרונה בראשו, ולבסוף יצא מהסמטה. הילדה הקטנה שצעדיה דמו לריצה קלה, נתקלה בו כשפניה אל בטנו ופלטה קריאת בהלה מובהקת. ג'רארד חייך לעומת אותם פנים קטנים ומדויקים, עדינים, בתוליים. הוא התכופף אליה וניסה לפתח שיחה, אך הילדה הייתה נואשת להמשיך בדרכה. הוא תפס בידה ושאל לשמה, הפעם בנימה מעט יותר לחוצה. עורו הלבן, תווי פניו המתארכים, יוצרים פנים צעירות ויפהפיות, ידיו הפורקות, אוחזות בכוח,הם היו שהפחידו את אותה הילדה לבעתה. היא החלה למרר בבכי חרישי בעודה מנסה להתנתק מאחיזתו הגורפת. המראה האומלל רק עורר עוד יותר את צחוקו, שלא היסס להגיע, מתפרץ בכוחניות, אך מושתק לאחר כמה רגעים. "אין לך סיבה לפחד" הוא אמר בקול רך, מעוגל. דווקא היה זה קולו שהבטיח לאותה ילדה תמימה כי לא יאונה לה כל רע, שכן היה קול לוחש ונעים. אמת, קולו היה צרוד ומחוספס. אך הוא השתדל. היא לא יכלה לראות את נימת הלעג בקולו, ההתיימרות הנואשת. הוא התקרב אליה, כמתכוון ללחוש לה סוד, התרגשותו מבעבעת בו רק יותר ויותר עקב פרצי הרעד של הילדה הקטנה, שניסתה להשתיק את עצמה בכוח. "לילה טוב," הוא לחש לה בעודו עוצם את עיניו, וחשף את ניביו, אשר אותם מיהר לנעוץ בצווארה של הילדה. נוזל חם, סמיך מילא את פיו. תחושה ענוגה פירפרה בו ברכות. הילדה פלטה צווחה קטנטנה, כזאת שאין הרבה סיכויים שמישהו ישמע. צווחה כנועה, מתונה. לאחר מכן התנודדה לאחור ועצמה את עיניה. הוא השכיב אותה על הרצפה והמשיך לינוק ממנה את חייה. שיערו השחור ליטף את פניה. משראה כי נגמרה ארוחתו, הוא נטש אותה זנוחה באמצע הרחוב, ומיהר לחזור הביתה. בני אנוש טיפשים, הוא חשב והחניק צחקוק מהול בדאגה מעושה, מחקה את צרחות עוברי האורח שיבחינו בגופה. 3> ~~~ מוהאהא.
שלום :}~ נכנסתי לפה בשביל לפרסם משהו קצר שכתבתי. נא לא לסקול X.X מקווה שתקראו :} וכל חוות דעת למיניהן יתקבלו בברכה
