מיואשת...

[lost in dreams]

מיואשת... ../images/Emo4.gif

אני לא מאמינה שאני יושבת פה בשעה כזו וכותבת. המידת עייפות שלי כרגע יכולה להרדים אותי לשבועיים... ואני כבר שעתיים שוכבת במיטה. ומתהפכת מצד לצד- ופשוט לא נרדמת! דבר שממש לא אופייני לי... במיוחד לא אחרי כמה ימים שלא ישנתי נורמלי... יושב לי מין גוש מחניק כזה בגרון. של מליון ואחת מחשבות מציקות כאלה... שנלחמות בעייפות... וגם מנצחות... אני חוזרת לתקופה נוראית שעברה עלי פעם... שאני נורא נורא לא רוצה לחזור אליה... אני עד היום לא יודעת איך יצאתי ממנה... ואני גם לא אדע איך לצאת ממנה עכשיו... אני לא יודעת מאיפה באה פתאום הנסיגה הדראסטית הזו... אבל באמת שאין לי כוח להתמודד עם זה... אני מרגישה כל כך נטולת כוחות... וכל כך מיואשת... אני לא יכולה לסבול את ההרגשה הזו. אני לא יכולה לסבול את עצמי. אני מרגישה כמו חלקיק אבק קטן, מיותר וחסר משמעות... ואני רק רוצה להיעלם... ללכת לישון ולהתעורר באי בודד... שמה אני לא אזיק לאף אחד... אולי רק לעצמי... אני פשוט מרגישה כאילו נפלתי לבור. ואין לי שום מושג איך לצאת החוצה. ואין לי טיפת אור שתעזור לי למצוא את הדרך החוצה... מה עושים??? איך מוצאים את הדרך??? איך מוצאים את הכוח??? אתם לא חייבים להגיב... אני סתם פורקת עצבים... עדי

 

[ניאו30]

היי לך עדי ../images/Emo39.gif

בתור אחד שמאוד מזדהה עם מה שכתבת, וגם עליי זה עובר דברים כאלה לעיתים קרובות, אני יודע שאין די בכתיבה על כך ואין די במילים של אחרים. יש הרבה טוב שגרם לי האינטרנט,אבל באיזה מקום הוא גורם לנו לשקוע עוד יותר לבעיות שלנו,ללא שום תוכלת אמיתית. בהתחלה זה באמת עוזר לדבר על הדברים האלה,לי זה עזר מאוד, אבל באיזשהו שלב אני חושב שהבנתי שזה לא מקדם לשום מקום. אני חושב שצריך איזה יום(ושבת זה יום מצוין בשביל זה),כשאת לבד עם עצמך,לבד עם המחשבות שלך ולכתוב כל מיני דברים בשבילך- קודם כל,לכתוב מה הדבר הכי חשוב לך בחיים כרגע,לעשות סדר עדיפויות, ודבר שני לכתוב על דרכי פעולה שאת צריכה לעשות כדי לטפל בכל אחד מהם. ברגע שיש לך סדר עדיפויות חדש בחיים,צריך פשוט איכשהו למצוא את הכוחות לעשות אותם,לא לחשוב יותר מדיי על הפחדים או על הסיבות שמנעו ממך לעשות או זה בעבר,אלא לנסות להשאיר את העבר במנוחה בצד,ואני יודע שזה דבר קשה מאוד לעשותו,אבל פשוט אין ברירה,גם אם שונאים ממש את המשפט הזה(אני ככה- "שחיבים להמשיך הלאה"). אני לא יודע מה מעבר לזה להגיד כי זה תלוי בפרטים יותר ספציפים עלייך,שאת כמובן רשאית לשמור לעצמך. אני חושב שהדבר החשוב ביותר כרגע,כשיש לך את הרגשת המחנק הזו,היא לצאת מהבית כמה שיותר.תתפלאי כמה כשאת מעסיקה את עצמך בדברים אחרים,את פחות חושבת על כל הבעיות שלך.אני יכול גם לספר לך על סדר העדיפויות החדש שאני שמתי לי בחיים בזמן האחרון-אז הבעיות שלי מתחלקות לשלושה(כמו כל דבר כנראה...):בעיות רגשיות-נפשיות(העבר),בעיות פיזיות-גופניות(ההווה) ובעית הלימודים.אז כשנרשמתי ללימודים,והתחלתי אותם,לפני כחצי שנה,עוד לא ממש חשבתי על כל הדברים האלה,וחשבתי שזה יכול לעזור לי לצאת מהמצב שהייתי נתון בו,אבל ככל שהתחלתי להתעמק הבנתי שהבעיה אצלי הרבה יותר עמוקה ואני זקוק לטפל בה לפני שהיא תהיה בלתי הפיכה.אז כעת ,מכיוון שקל לי יותר לטפל בבעיות הגופניות שלי(בעיקר עייפות ומחסור בשינה ועוד בעיה שאני שומר לעצמי כרגע),ואחרי כמה זמן,אני יראה איך זה מתקדם אני יפנה לשלב הקשה באמת,וזה הטיפול בכל הקשור לעבר,שמשפיע עליי בצורה כמעט מכריעה על צורת המחשבה שלי לגביי עצמי ולגביי העולם בהווה.באיזושהו מקום כבר התחלתי לטפל בזה,אבל לא בצורה מקצועית,אלא יותר בעניין של לצאת מהבית כמה שיותר,להכיר אנשים חדשים ואפילו בקרוב אני מתכוון להכנס לאיזו מסגרת חברתית,שאם תרצי אני יכול לספר לך עליה,אבל היא באותו כיוון של הדברים הקודמים.לא יודע ממש איך זה יילך,לא יודע אם אני בכלל יוכל לצאת מזה אי פעם,כי עברו אצלי כל כך הרבה שנים ללא מעשה של ממש ורק השלמה עם המצב. עד שפשוט נמאס לי,אבל אני חושב שכנראה לא נמאס לי עד הסוף,אחרת הייתי עושה את כל הדברים האלה בבת אחת,בצורה דרסטית,אבל כנראה שקשה לי להתקדם כל כך מהר אז אני לוקח כל צעד לאיטו. זה מה שהיה לי להגיד בעניין בשלב זה,ואני רק רוצה להדגיש שאת צריכה לקחת את הדברים שלי בערבון מאוד מוגבל,כי הם לא דברים מקצועיים,אלא רק על סמך הנסיון המועט שלי,שלמעשה עדיין מותיר אצלי יותר שאלות מאשר תשובות. שיהיה לך יום טוב,וסופשבוע שלו ורגוע.

 

[skito]

../images/Emo127.gifניאו

אחרי מה שכתב ניאו לא יודע אם יש להוסיף, הגם שביקשת שלא נגיב אולי בכל זאת, הכתיבה בהחלט עוזרת - גם ניסיון האחרים מלמד - והזמן גם מרפא, מצבי רוח משתנים, אוישששש מצטער אין לי כוח להרחיב אני אחרי עבודה של יותר מ-18 שעות אלך לישון בתקווה שאתעורר ואמצא חיוך רחב.

 

[noa128]

עדי אהובה,

נאמר כאן בעבר - גם לי, גם לאחרים, שלפעמים צריך פשוט "להיות" בכאב, לא להלחם, לא לעשות, לתת לו לסחוף אותך לאן שלוקח והוא כמו גלים - בסוף 'זורקים' אותך לחוף. זה לא קל ולא נעים - אני יודעת - אבל גם לא נמשך לעולם. האבל כפי שראית - הוא תהליך ויש לו חוקים משלו. נדודי השינה האלה, העליות והירידות - הם חלק ממנו. חשבתי אתמול על המצגת שלך ועל ההרצאה, ובירכתי בליבי את מפקדייך שהשכילו להבין שמעבר לתועלתם שלהם בעניין - יש גם את העניין שלך, את התרפיה שאת מוצאת בסיפור הדברים. יצא כך בזמן האחרון, ואל תשאלי אותי למה - שנושא האבל עולה כאן הרבה לדיון. מוזר, אבל העיסוק באבל הוא לי היום דרך חיים, בחיי ה"אזרחיים" אני עובדת עם משפחות אבלות, ורואה איך כל אחד מהם עובר את התהליך בצורה האופיינית והאישית לו - חלק כותבים, חלק מספרים, חלק נושאים אותו בליבם - וכולם בסוף חוזרים לחיים, כשזכרון יקיריהם מלווה אותם ומעצב את אישיותם באופן שלא היה לפני כן. מה שאני אומרת באריכות במקום לקצר (כהרגלי) - הוא שאל תילחצי. זה קורה. זה יעבור. תני לעצמך 'להיות' שם - אני לא מכירה דרך אחרת.

גדול כבר אמרתי?

 

[LostInTheSky]

נועל'ה.... ../images/Emo4.gif

התבלבלנו קצת... אני לא עדי... עדי היא LOST IN DREAMS... ואני LOST IN THE SKY... שתינו אבודות ... מסכימה שזה קצת מבלבל... לא נורא... LOST IN THE SKY

 

[LostInTheSky]

עדי... ../images/Emo24.gif

אתמול כשהגעתי למסיבת ההפתעה לחברה המשותפת שלנו, נכנסתי לבית וראיתי אותך, זוהרת מתמיד, יפייפיה (כמו תמיד, למרות שקשה לך להאמין בזה), ומחייכת. משום מה אחרי שעה בערך, החיוך ירד, ישבת לך עם כולם אבל היית לבד, בשקט, נראת לי עצובה כל כך , רק רציתי לבוא ולחבק אותך ולומר לך שאני איתך. אוהבת אותך ומוכנה לעשות הכל בשבילך. אבל לא יכולתי... לא היה לי אומץ, אולי בגלל שלא ידעתי איך תגיבי... מבינה מה את מרגישה, לרגע שמחה ומחייכת ושניה אח"כ עצובה, בלי חשק לכלום. אני לא יודעת איך מוצאים את הכוחות "למצוא את האור" , אני החלטתי שנמאס לי מחיים עצובים, ולמרות כל הכאב שלי מצאתי את הכוחות. את גם מסוגלת, אבל זה צריך לבוא ממך, מבליבך, עמוק עמוק בפנים, אני יודעת שייש בך את הכוחות, את פשוט מדחיקה אותם ... אבל את תראי שיום אחד זה יצא. הכל יצא... וגם אם זה יקח קצת זמן... זה יבוא... מצטערת שלא יכולה לעזור, מחבקת אותך חזק חזק! ואומרת לך שאני אוהבת אותך, למרות כל מה שהיה... LOST IN THE SKY

 

[lost in dreams]

אתם כאלה מקסימים...

ניאו- תודה רבה על התגובה הארוכה... קראתי כמה פעמים... והחלטתי שיש משהו במה שאתה אומר... נשמע כמו רעיות טוב... קצת קשה לביצוע אבל משתלם בסופו של דבר...אני אחשוב על זה... ואנסה את זה... מקווה ששנינו נצליח! סקיטו- תודה... מקווה שאתה ישן שנת ישרים!

נועה- כפי שלוסט השניה כבר תיקנה- חל פה בלבול קל... ולוסט- אני מקווה שיום אחד אני אמצא את הכוח... כמו שאת מצאת אותו. ורואים את זה עליך... באמת. רואים שמשהו השתנה... יש בך חיות מסוימת. שלא הייתה קודם. מין יופי וחן שפעם היו חבויים ועכשיו מתחילים לצאת החוצה במלוא הדרם... אני לא יודעת בעקבות מה זה קרה, אבל אני פשוט חוזרת שנים אחורה... לשלבים שממש לא רציתי לחזור אליהם... את בטח מבינה למה אני מתכוונת... גם אני אתמול ברגע הראשון שראיתי אותך רציתי פשוט לבוא ולחבק אותך... אבל היה לי קצת קשה... בעיקר בגלל אנשים מסוימים שהיו איתך שם ואני די נרתעת מהם... אז תודה לכולכם על התגובות! הן מאוד מחממות! וגם נותנות כוח! שיהיה לכולכם סוף שבוע רגוע, כיפי ומלא חיוכים! אוהבת עדי

 

[תלתלים123]

עוד מנגינה אחת...../images/Emo79.gif...ארוכה

אני אוהבת את השירים הנוגים של ארקדי דוכין. לא יודעת למה רציתי לספר. מסכימה עם כל העצות הנהדרות שנתנו לך. והנה עוד משהו שחשבתי עליו: -לפרוק עצבים זה לא "סתם" (כמו שאמרת) וטוב שאת עושה את זה. -שקיעה בתהומות האלה באה מכל מיני סיבות, לא תמיד מבינים למה. הדבר היחיד שלא השפיע עלי באמצע הדיכי היה ההיגיון: "הזמן עושה את שלו" ו"לקחת לאט-לאט" וכאלה. אפילו שזה מה-זה נכון וגם אני אומרת את זה. פתאום היכתה בי המחשבה שהכלי בו השתמשתי במצב של "שקיעה" היה די מצחיק אבל עזר לי מאד. אולי הוא יתאים גם לך: החלטתי שזה לא בגללי אלא בגלל הכוכבים. מפגש אסטרולוגי פטאלי בין (למשל) ונוס למרס בבית הקוקוריקו במפה האישית שלי ובקוטנגנס לאופק שלי...

. מעבר לכוחותי להזיז את הפלנטות האלה מהקוקוריקו והקונטנגס, נכון? אבל זה באחריותי לא לתת להם לשלוט בי. וזה אפשרי. למה, מי הם בכלל? ואז, כשאמרו לי "זה ענין של זמן" - היה לי קל לקבל כי ידעתימה אני צריכה לעשות בתכלס. עד כאן - אלף. וב' - מה שקורה לך אינו נסיגה! זה צעד נוסף קדימה. שומעת? מי שאמר לך שהעתיד שלך הוא עליה מתמדת ללא ירידות עבד עליך בעיניים...יש ירידות, ויהיו ועוד איך, וכל פעם תלמדי איך להתמודד יותר טוב. אני שמחה שהחיים שלי כוללים ירידות כי מי שהחיים שלו הם עליה ארוכה ומוצלחת ופתאום יש לו ירידה - הוא נופל מגבוה זה מרסק אותו. מי שיש לו חיים קלים - לא יודע להתמודד עם קשיים. יש לי חברה נהדרת בת 25 שסבלה כמה שנים ממשהו שאת מתארת. המצב הנפשי שלה נראה כמו מסלול המעלית של הבורסה בערך. כל פעם הייתי אומרת לה - תשמחי שיש לך מה שיותר עכשיו כי את צוברת חוסן לקראת השנים הבאות. היא בת 25 וחזקה כל-כך, לא בזכותי ולא בזכות הטיפול המחזק שלקחהאלא בזכות הניסיון שצברה וההיכרות שלה עם עצמה. "קורס מזורז", קראתי לזה. הייתי מוסיפה גימל אבל אני מתה לישון ואני יודעת שכשאני מושכת עייפות אני גם לא יכולה להרדם וגם שוקעת במצב רוח מוזר (התקפת צחוק או עצב). הולכת להתמקד בפרוייקט תנומה. לא מוותרת לעצמי. תלתל

 

[lost in dreams]

תודה תלתל! ../images/Emo24.gif

שינה מתוקה...

 

[תלתלים123]

והנה הדימוי .

מרגישה חלשה כמו פרפר אבל בעצם נמרה. תלתל