מיואשת

[רוניתי38]

מיואשת

יש לי בן שלישי בן 9 חודשים.שעד לפני כחודש היינו מניחים אותו במיטה כשהיינו רואים סימני עייפות והוא היה נרדם בכוחות עצמו. במשך החודש האחרון הוא למד שאפשר להרדם גם על הידיים ומאז לא מוכן להרדם לבד וכשנרדם על הידיים מתעורר ברגע שמניחים אותו ומתחיל לצרוח בקולי קולות ומסוגל להמשיך כך גם למשך 20 דקות ולא מתייאש. אני כבר לא יודעת האם לתת לו להמשיך לצרוח עד שירדם או להרגיע אותו על הידיים ואז מתחיל כל הסיפור מהתחלה. כשהוא על הידיים וישן כבר שינה עמוקה רק אז אפשר להשכיב אותו במיטה. האם לתת לו לצרוח עד שירדם? מה הפתרון הטוב ביותר לצרה הזו? הלב שלי נקרע למשמע הצרחות האלו, תודה והמשך יום נעים, רונית

 

[ravitgu]

מחשבותיי בנושא

הי רונית, אני בדעתך, הכי נכון לתת לילד להרדם בכוחות עצמו, ללמד אותו כבר מגיל צעיר שהוא מסוגל ויכול להרדים את עצמו. אז בואי נדבר על האיך- בנך בן 9 חודשים , גיל בו מבשילה הידיעה כי אמא קיימת אך היא גם הולכת, הבנת הנפרדות הזו מבהילה אותו. ולכן היתי מחליפה את הפרשנות. כלומר , מניחה שהוא מעדיף להרדם על הידיים כי כך הוא חש הכי שמור בטוח ומוגן. ומכאן, ברגע שאני חושבת בעדו אני יכולה למלא את עצמי באמפתיה כלפי הקושי שלו ולבוא לשעת ההרדמות ממקום מכיל , מבין, ומקבל. נכון זה מתיש אך אנחנו נעשה לו שרות נפלא אם נתמיד בכך. ולכן, נניח אותו במיטה, כפי שאת נוהגת לעשות, ונאמר לו שאנו סומכים עליו שיצליח להרדם, ונהיה קצת לצידו, לא הייתי משאירה אותו בוכה אלא נמצאת שם, מדברת אליו מעט, מבטיחה לו שאני כאן, יוצרת ביננו דיאלוג של אמון. אמא כאן וזה בסדר שאתה בוכה. אני יודעת שזה קשה בפרט כאשר יש עוד שניים בבית וגם לאור העובדה שמדובר בסוף היום. יחד עם זאת הייתי מגייסת את כל כולי לעזור לו לעבור את הימים האלו. אוסיף כי עקביות חשובה כאן מאד. אם פעם נרים, פעם נדבר בלחש פעם נצעק.. הילד לא ידע למה לצפות ומה הוא צריך לעשות כדי להשיג- אמא מיואשת אז היא מרימה אותי. לכן הסבלנות והעקביות סתגובה אליו חשובים מאד. אשמח לשמוע מה דעתך רוית