מיואש, חייב עצות ועזרה להתמודדות
שלום לכולם, אני חדש כאן. לצערי עדיף שאני לא אומר את שמי... יש לי סיפור קצת ארוך, ואני שתקראו ותוכלו לעזור לי.
אז ככה, במהלך החיים שלי תמיד הרגשתי דברים רעים, שאני לא מסוגל להתמודד עם בעיות קשות, עד שלב מסוים הדחקתי תמיד את הבעיות שלי, תמיד האשמתי את הסביבה, וברחתי מכל התמודדות (לימודים ועכשיו צבא). כל פעם שהגעתי למקום שהרגשתי בו לא טוב, פשוט ברחתי ונמנעתי מהתמודדות. כל מינה דברים קטנים תמיד היו מובילים אותי לייאוש, הייתי מתחיל להרגיש רע, בורח ומתחיל לחשוב מחשבות רעות. הייתי אמור להתגייס לפני, וכמובן יצאתי מהצבא. בתקופות שלא היה עליי שום לחץ, ללא שום מסגרת הייתי מרגיש "יותר טוב", וחייתי באשליה שאני מתחיל להשתקם (בלי שעשיתי משהו). בשלב מסוים הבנתי שאני חייב טיפול בכדורים נגד דיכאון, והתחלתי להשתמש ב"סרנדה". התחלתי ללכת לפסיכולוג, ואמרתי לעצמי שבמקביל לפסיכולוג וטיפול תרופתי אני יכול להשתקם. הבעיה שבדרך הכרתי מישהי, ידידה של חבר, ומדי פעם יצא לי להיפגש איתם. התחלתי להרגיש כלפיי הבחורה הזאת כל מינה דברים, וכמובן שאין לי ממש את האומץ לנסות ליזום איתה משהו. אני זוכר שבהתחלה שראיתי אותה, היא פיתחה אצלי ציפיות, הרגשתי שהיא מיוחדת, שהיא סוג של אור בחיים שלי. קצת אחרי הסיפור הזה, התחלתי להשתמש בסרנדה. לאט לאט התחלתי להרגיש לחץ ממש גדול, שאני חייב לראות אותה. התחושה של הציפייה למשהו טוב, הפכה לסיוט שאני לא מפסיק לחשוב עליה, ולא בקטע טוב. אני חושב עליה ומקבל צמרמורת, אני מרגיש דקירות בבטן. אני מפחד לעצום עיניים בלילה. התחלתי להיכנס לפאניקה, והחלטתי שהבעיה קשורה לכדורים. הפסקתי להשתמש בכדורים אחרי משהו כמו שבוע, וכאילו מבחינה פסיכולוגית "עבדתי" על עצמי שיש לי פחות רגעים רעים. יום אחד נכנסתי לפאניקה שוב, ולקחתי עוד כדור, וישר אחרי זה נכנסתי להיסטריה, וחשבתי שעשיתי טעות, ומיהרתי לזרוק את הכדורים. הייתי "נקי" משהו כמו 8 ימים, ועדיין הרגשתי רע ולא הפסקתי לחשוב עליה. לא הצלחתי ליהנות מהחיים, במקום חשבתי עליה בלי סוף.
הייתי אצל הפסיכיאטר, ואמרתי לו את מה שאני מרגיש, הוא אמר לי שזה פסיכולוגי, שהראש גורם לי לחשוב שזה בגלל הכדורים. בגלל שבמהלך ה-8 ימים המשכתי להרגיש, הכנסתי לעצמי שוב לראש שכדורים זה כן מה שאני צריך, להתבסס על מקרי העבר, שהרגשתי בהם רע, וגם אז עברו לי מחשבות אובדניות, כמו עכשיו. הבעיה שבעבר אני לא חושב שזה היה ברמה הזאת. אני עובר שינויים גדולים במצב רוח. לקראת הערב אני מתחיל להרגיש טוב, ושאני לוקח את הכדורים בסיבות 11 בלילה, אני הולך לישון ונרדם בסדר גמור. הבעיה שאחרי זה אני מתעורר בסיבות 3-4 ואז מתחילות כל החרדות לעלות לי לראש. אני מנסה לעצום עיניים והבחורה הזאת עולה לי לראש, ואני לא מצליח להיפטר מהמחשבות האלה. אני מתחיל להרגיש דקירות בכל הגוף, ובסוף אני נרדם איכשהו. אני קם ממש מוקדם, עם תחושה רעה מאוד, אני מנסה להירדם בכוח ולא מצליח. אין לי שום מסגרת, אני רק בבית. אני קם בבוקר בתחושה הכי מחורבנת שיש, עוברות לי מחשבות אובדניות פתאום, והכי עצוב שזה בלי שום סיבה הגיונית. הבחורה הזאת לא זרקה אותי או משהו, פשוט לא קרה כלום איתה.
אני כבר לא יודע מה לחשוב ומה לעשות. מצד אחד אני יודע שבעבר היו לי מקרים דומים, אבל היה לי לאן לברוח, וככה הדיכאון חלף בסופו של דבר. היום אין לי לאן לברוח, הכל בתוך הראש שלי. מצד אחד אני רוצה להמשיך להשתמש בכדורים, בתקווה שזה יהפוך אותי לאדם חזק יותר, שיהיה לי כוח להתמודד, אבל מצד שני אני מפחד שזה דופק לי עכשיו את המוח וגורם לי לסבל. אף פעם לא הרגשתי כל כך קשה, לתקופה כל כך ארוכה. בהתחלה היו לי ציפיות מהבחורה, רציתי להכיר אותה יותר, פתאום עכשיו אני לא מצליח בכלל לחשוב עליה בקטע אופטימי, אלא רק בקטע שהיא עושה לי משהו שלילי (בלי שהיא פגעה בכלל). מבחינתי הבחורה הזאת, זו עוד סוג של התמודדות, שאני לא מצליח לחיות איתה. לא נראה לי שלפסיכיאטר שלי ממש איכפת, הוא בקושי מקשיב. אני בא אליו, מדבר איתו דקה והוא נותן לי כדורים. אני לא יודע מה לחשוב כבר, אני לא יודע מה לעשות ואיך להתמודד זה מצב מייאש. יכול להיות שעבודה שאני בבית, ואין לי מסגרת פוגעת בי מאוד, אבל עדיין הפחדים האלה חזקים מדי. לא זוכר מתי הייתה לי תקופה שלא הצלחתי לישון והרגשתי עד כדי כך רע.
מישהו כאן פעם השתמש/משתמש בכדורים, ויכול לתת לי עצה עם ניסיון איך כל זה עובד? אני קרוע, ואני לא יודע מה לחשוב ומה לעשות.
שלום לכולם, אני חדש כאן. לצערי עדיף שאני לא אומר את שמי... יש לי סיפור קצת ארוך, ואני שתקראו ותוכלו לעזור לי.
אז ככה, במהלך החיים שלי תמיד הרגשתי דברים רעים, שאני לא מסוגל להתמודד עם בעיות קשות, עד שלב מסוים הדחקתי תמיד את הבעיות שלי, תמיד האשמתי את הסביבה, וברחתי מכל התמודדות (לימודים ועכשיו צבא). כל פעם שהגעתי למקום שהרגשתי בו לא טוב, פשוט ברחתי ונמנעתי מהתמודדות. כל מינה דברים קטנים תמיד היו מובילים אותי לייאוש, הייתי מתחיל להרגיש רע, בורח ומתחיל לחשוב מחשבות רעות. הייתי אמור להתגייס לפני, וכמובן יצאתי מהצבא. בתקופות שלא היה עליי שום לחץ, ללא שום מסגרת הייתי מרגיש "יותר טוב", וחייתי באשליה שאני מתחיל להשתקם (בלי שעשיתי משהו). בשלב מסוים הבנתי שאני חייב טיפול בכדורים נגד דיכאון, והתחלתי להשתמש ב"סרנדה". התחלתי ללכת לפסיכולוג, ואמרתי לעצמי שבמקביל לפסיכולוג וטיפול תרופתי אני יכול להשתקם. הבעיה שבדרך הכרתי מישהי, ידידה של חבר, ומדי פעם יצא לי להיפגש איתם. התחלתי להרגיש כלפיי הבחורה הזאת כל מינה דברים, וכמובן שאין לי ממש את האומץ לנסות ליזום איתה משהו. אני זוכר שבהתחלה שראיתי אותה, היא פיתחה אצלי ציפיות, הרגשתי שהיא מיוחדת, שהיא סוג של אור בחיים שלי. קצת אחרי הסיפור הזה, התחלתי להשתמש בסרנדה. לאט לאט התחלתי להרגיש לחץ ממש גדול, שאני חייב לראות אותה. התחושה של הציפייה למשהו טוב, הפכה לסיוט שאני לא מפסיק לחשוב עליה, ולא בקטע טוב. אני חושב עליה ומקבל צמרמורת, אני מרגיש דקירות בבטן. אני מפחד לעצום עיניים בלילה. התחלתי להיכנס לפאניקה, והחלטתי שהבעיה קשורה לכדורים. הפסקתי להשתמש בכדורים אחרי משהו כמו שבוע, וכאילו מבחינה פסיכולוגית "עבדתי" על עצמי שיש לי פחות רגעים רעים. יום אחד נכנסתי לפאניקה שוב, ולקחתי עוד כדור, וישר אחרי זה נכנסתי להיסטריה, וחשבתי שעשיתי טעות, ומיהרתי לזרוק את הכדורים. הייתי "נקי" משהו כמו 8 ימים, ועדיין הרגשתי רע ולא הפסקתי לחשוב עליה. לא הצלחתי ליהנות מהחיים, במקום חשבתי עליה בלי סוף.
הייתי אצל הפסיכיאטר, ואמרתי לו את מה שאני מרגיש, הוא אמר לי שזה פסיכולוגי, שהראש גורם לי לחשוב שזה בגלל הכדורים. בגלל שבמהלך ה-8 ימים המשכתי להרגיש, הכנסתי לעצמי שוב לראש שכדורים זה כן מה שאני צריך, להתבסס על מקרי העבר, שהרגשתי בהם רע, וגם אז עברו לי מחשבות אובדניות, כמו עכשיו. הבעיה שבעבר אני לא חושב שזה היה ברמה הזאת. אני עובר שינויים גדולים במצב רוח. לקראת הערב אני מתחיל להרגיש טוב, ושאני לוקח את הכדורים בסיבות 11 בלילה, אני הולך לישון ונרדם בסדר גמור. הבעיה שאחרי זה אני מתעורר בסיבות 3-4 ואז מתחילות כל החרדות לעלות לי לראש. אני מנסה לעצום עיניים והבחורה הזאת עולה לי לראש, ואני לא מצליח להיפטר מהמחשבות האלה. אני מתחיל להרגיש דקירות בכל הגוף, ובסוף אני נרדם איכשהו. אני קם ממש מוקדם, עם תחושה רעה מאוד, אני מנסה להירדם בכוח ולא מצליח. אין לי שום מסגרת, אני רק בבית. אני קם בבוקר בתחושה הכי מחורבנת שיש, עוברות לי מחשבות אובדניות פתאום, והכי עצוב שזה בלי שום סיבה הגיונית. הבחורה הזאת לא זרקה אותי או משהו, פשוט לא קרה כלום איתה.
אני כבר לא יודע מה לחשוב ומה לעשות. מצד אחד אני יודע שבעבר היו לי מקרים דומים, אבל היה לי לאן לברוח, וככה הדיכאון חלף בסופו של דבר. היום אין לי לאן לברוח, הכל בתוך הראש שלי. מצד אחד אני רוצה להמשיך להשתמש בכדורים, בתקווה שזה יהפוך אותי לאדם חזק יותר, שיהיה לי כוח להתמודד, אבל מצד שני אני מפחד שזה דופק לי עכשיו את המוח וגורם לי לסבל. אף פעם לא הרגשתי כל כך קשה, לתקופה כל כך ארוכה. בהתחלה היו לי ציפיות מהבחורה, רציתי להכיר אותה יותר, פתאום עכשיו אני לא מצליח בכלל לחשוב עליה בקטע אופטימי, אלא רק בקטע שהיא עושה לי משהו שלילי (בלי שהיא פגעה בכלל). מבחינתי הבחורה הזאת, זו עוד סוג של התמודדות, שאני לא מצליח לחיות איתה. לא נראה לי שלפסיכיאטר שלי ממש איכפת, הוא בקושי מקשיב. אני בא אליו, מדבר איתו דקה והוא נותן לי כדורים. אני לא יודע מה לחשוב כבר, אני לא יודע מה לעשות ואיך להתמודד זה מצב מייאש. יכול להיות שעבודה שאני בבית, ואין לי מסגרת פוגעת בי מאוד, אבל עדיין הפחדים האלה חזקים מדי. לא זוכר מתי הייתה לי תקופה שלא הצלחתי לישון והרגשתי עד כדי כך רע.
מישהו כאן פעם השתמש/משתמש בכדורים, ויכול לתת לי עצה עם ניסיון איך כל זה עובד? אני קרוע, ואני לא יודע מה לחשוב ומה לעשות.