הטענה שזה התחשבות ברגשות דתיים (כאילו הם אי פעם התחשבו ברגשות של אחרים), נובעת מכך שהדתיים התנגדו אמנם באופן עקרוני לקו, אבל התנגדו ביתר שאת לנסיעה במקטע המרכזי של אחוזה שזה הרבה יותר בולט לעין. זה הכל וזה הפספוס. כי אחוזה רחוב מוצלח ביום יום בעיקר כי זה רחוב שהמון רחובות נשפכים אליו וקל להגיע אליו ברגל מהרבה מאד בתי אב, והיתרון הספציפי הזה נכון גם בשבת (כשהכל סגור באחוזה כמובן). בקיצור, מסלול מחקה 347 בתוך רעננה שעושה אפילו כיסוי נמוך יותר ברעננה (ולכן יעיל יותר) היה עשוי להשיג תוצאות טובות יותר.
(בעולם אידיאלי הייתי עושה אישור שבת ל-213 מטייבה טירה ומפעיל אותו כדי שישלים אותו).
לפני שבועיים ביקרתי במתחם בית הכנסת האורתודוקסי והמרכז הקהילתי ב Hove, שממש בכניסה אליו יש תחנת אוטובוס שבעבר הגעתי דרכה לבית הכנסת בשבת. מה שקורה בארץ זו לא יהדות אלא שתלטנות.
קווים 29 ו 247 פועלים באחוזה משעה מסויימת בצהרי השבת, והפתרון האידאלי לדעתי הוא להרחיב את שעות הפעילות לקראת הבוקר ובערב שישי. אלו קווים מאושרי שבת, השאלה היא לגבי שעות הפעילות.
מבחינת "בין אדם לחברו" - הפרשנות המודרנית ל"לא תעשוק גר יתום ואלמנה" היא משהו כמו "לא תעשוק עובד זר, חד הוריות, ואוכלוסייה וותיקה". הקו שדורש מאוכלוסיות אלו לצעוד מרחקים גדולים ממרכז אחוזה לתחנה שלא ברור אם היא בבן גוריון דרומית לאוסטרובסקי, או בכלל בפרדס משותף - זו פשוט התעללות בשכבות שצריכות תח"צ.
ראיתי מספיק יהודים (חילונים ומסורתיים) בשבת בכיכר דה שליט וחוף השרון, במרינה הרצליה, קניון מול הפארק כולל הקולנוע, או שמורת השרון וגן לאומי אפולוניה - שמדינת ישראל גובה דמי כניסה אליו בשבת - לדעת שמה שעושים למי שלא נוהגים בישראל זו צביעות. מארחיי לא פחות יהודים מכל מי שראינו כשהסעתי אותם למקומות אלו בשבתות שביקרתי בארץ.
הפיכת הרכב הפרטי לתנאי בסיסי לחיי פנאי בישראל פוגעת לא רק באוכלוסיות שלא נוהגות, אלא גם ביכולת לבחור שלא לנהוג.