מיטות מוסיקליות בלילה והתפרצויות

[אירית של מורן ומתן]

מיטות מוסיקליות בלילה והתפרצויות

אני חושבת שהגיע הזמן להפרד בלילות והכוונה כמובן לשינה נפרדת. מתן מתעורר בכל לילה ואז אני לוקחת אותו להמשך הלילה אלינו. מתן מסתובב כה וכה ואז בעלי קם ועובר לישון בסלון. מורני מתעוררת ובאה אלינו למיטה. בעלי מתעורר ומעביר אותה בחזרה למיטתה וחוזר לישון בסלון. ואני סובלת כל הלילה מכיוון שהשינה של מתן לא רגועה ואפילו שהנחנו כריות בצד השני של המיטה אני במתח שלא יפול.... בקיצור, די נמאס לי! אני מאוד עייפה ועצבנית ואני רוצה לשבור את מעגל ההתעוררויות האלה בלילה. אם יש למישהו הצעות איך עושים זאת אשמח לשמוע. אגב, בזמן האחרון מתן מתעורר בבכי בבקרים כשהוא אינו רואה את בעלי ובוכה "אבא אבא" וזורק את עצמו על המיטה ואני מנסה להרגיעו ללא הצלחה ואני די חסרת אונים. הסיפור חוזר על עצמו במשך היום כאשר הוא לא מקבל מה שהוא רוצה. אני יודעת שגיל זה (כמעט שנתיים) נקרא "גיל המרי" אבל קשה לי מאוד עם התקופה האחרונה...

 

[רותי ע]

ברוכה הבאה למועדון ../images/Emo3.gif

אני כבר נחשבת ותיקה במועדון המפוקפק של "גיל שנתיים הנורא". לגבי התפרצויות זעם- את יכולה לנסות להסיח את דעתו. אם הוא ממשיך למרות הכל אז להפסיק לנסות, להגיד לו שכשירגע שיבוא וללכת משם. הצגה בלי קהל לא כיפית כל כך. עם הזמן הוא יטמיע וההתפרצויות ילכו ויתקצרו. לגבי השינה- גם לעידן, בגיל שנתיים יש לילות עם שינה לא רצופה שצריך לגשת אליו כמה פעמים בלילה. זה נראה כמו חלומות רעים. אז ניגשים אליו, מרגיעים, נותנים מים ולא מוציאים אותו מהמיטה. והוא נרדם חזרה. כדאי לכם אולי בלילות הראשונים לשים מזרון ליד המיטה שלו ושאחד מכם ישן ליד וירגיע אותו כל פעם שהוא מתעורר. להרגיע אבל לא להוציא. עד שיתרגל שהוא ישן רק במיטה שלו.

 

[חגית של אורן]

לבי לבי איתך ../images/Emo23.gif

כשאני שוראת את התיאורים של חברי הפורום לגבי בעיות עם הילדים, אני מקווה בסתר ליבי שאני לא אצטרך להתמודד עם הבעיות הללו. אני יכולה לתרום מנסיוני לגבי השינה - לפעמים לאורן קשה להרדם או כשהיא מתעוררת בלילה (לעתים מאוד רחוקות), אנחנו לא מוציאים אותה מהמיטה אלא יושבים על הרצפה (על כרית) ליד המיטה כדי שהיא תחוש בטחון וככה היא נרדמת.

 

[אמא של דפנה]

גיל שנתיים הנורא וטיולי לילה. ../images/Emo29.gif

אז ככה ממה שאני זוכרת מההתפרצויות פשוט התעלמתי גם אם זה קרה בחנות בפרט אם זה קרה בבית ולאט לאט הן למדו על ה"בשר החי" שכמו שרותי אומרת הצגות ללא קהל אין להן ערך. לא רק שההצגות הלכו ופחתו אלא הן קיבלו הרצאה מאמא שהסבירה שלא בוכים סתם. על טיולי הלילה - אני מחנכת קצת שונה אבל כמעט לפי עקרון הרצף מהספר. שמנו מזרון על הרצפה ושם הן ישנו תקופה מסויימת. אח"כ הן באמת עלו אלינו למיטה והיה מאד צפוץ וק שה לישון והיינו קמים עם גב תפוס וזה היה סיוט. לאט לאט בהמון סבלנות והתמדה החזרתי למזרון על הרצפה והיום אחרי 3 חודשים שציירתי להן סמלים ומטרות הן חזרו למיטות שלהן ואין טיילת אצלנו בלילות למעט לשירותים ולשתות והן חוזרות למיטה שלהן. בהצלחה.

 

[Yarik N]

גם שלי בן שנתיים

קודם כל בנוגע לשינה ממליץ באמת על מזרן ליד המיטה שלכם. אם הוא ישן איתך אז הצמידי את המיטה לקיר ושימי אותו בין הקיר לבינך, ככה תחסכי מעצמך את החרדות של ליפול מהמיטה. אני דווקא בגישה של לא להסיח את דעתו, בגיל זה הם לפעמים היסטריים בדברים שאינם הגיוניים (להגיון שלנו), אם הקטן מתחיל לצרוח כי הוא לא מוצא את הנעליים של הבובה למשל, אני עוזר לו לחפש ואם לא מצאנו והוא עדיין צורח אני לא מסיח את דעתו אלא מנסה להסביר שבכי לא יעזור למצוא את הנעליים, הוא יכול להמשיך לחפש או לשחק במשהו אחר, לעיתים הוא נרגע לבד ולעיתים אחרי 20 דקות, אבל לדעתי שיתעמתו עם המצב. אני לא אוהב להסיח את דעתו.

 

[חגיתושתוש]

התפרצויות

אריאל בזמן האחרון מאוד אוהבת את הרצפה, גם לשכב עליה סתם ככה (ואם זה לא קניון אז אין לי בעיה) וגם אם היא לא מקבלת משהו תוך שניה היא נשכבת על הרצפה ועושות קולות של בכי. במקרה כזה אני פשוט מתייחסת בציניות (שהיא עוד לא מבינה אבל אותי זה מאוד משעשע) - אם היא נשכבת במטבח, אני פשוט ממליצה לה ללכת לשכב על השטיח או על ספה כי שם יהיה יותר נוח. בד"כ בשלב הזה היא קמה, מחייכת והולכת לשחק. או שאני מסבירה לה שהרצפה זה לא מיטה ולא שוכבים עליה - והתגובה שלה היא אותו דבר.

 

[אמא של ע,ק,ת]

במקרים של בכי ו/או צרחות

יש לי משפט שמאוד עוזר: הדמעות מפריעות לך לראות וכך באמת קשה למצוא (משהו שמחפשים), כשאתה בוכה אני לא מבינה מה אתה רוצה. אני באמת לרוב לא מבינה וגם אם אני יודעת מה הילדון רוצה אני מחכה שיפסיק לבכות ויגיד לי. אצלינו שני המשפטים האלה תמיד עוזרים.

 

[אמא של ע,ק,ת]

תוספת...

לפעמים הם מפסיקים לבכות ואז אומרים שבעצם זה מה שהם רוצים - לבכות. ומתחילים מחדש. ואני יודעת מה הם רוצים ולא מפריעה להם בזה.

 

[נילי של ס&כ]

תנחומיי, ברוכה הבאה למועדון

זה לא נפסק בגיל שנתיים. וזה הולך וחוזר כמו המחזור החודשי, רק שאין קביעות ואת לא יודעת מתי זה יחזור.... הידד. אולי לך זה לא יתאים, אבל אולי תוכלי לשקול את זה בכ"ז: העדפה אישית שלי היא לא לתת לילדים לישון איתי במיטה בכל מקרה. ספיר לא ישנה איתנו כשהיא היתה קטנה, וכפיר לא ישן איתנו היום, לא במיטה וגם לא בחדר (בחדר רק עד גיל 4-5 חודשים). אישית אני חושבת שזה לא לטובת הילד ולא לטובת הבעל ולא לטובתי: הזוגיות נפגעת, השינה נפגעת, מחוסר שינה נהיים עצבניים יותר (לפחות במשפחה שלי), וזה בסופו של דבר נזק. כשהרגלתי את ספיר להרדם ולהישאר במיטה שלה זה לקח שלושה או ארבעה שבועות של טיפוס על קירות (מצידי, היא ניסתה כל תחבולה החל מבכי וכלה בנסיון מכוון להשתעל ולהקיא) אבל היא התרגלה עד גיל שנתיים. עם כפיר כבר מראש נמנעתי מלהרדים אותו על הידיים, והוא עכשיו רגיל להרדים את עצמו במיטה שלו, בזמן שאני קוראת סיפור לספיר. זה לא מתאים לכל אחד, אני יודעת. אבל לי זה התאים.

 

[אירית של מורן ומתן]

../images/Emo51.gif לכל מי שענה לי והמשך...

אתם שמים לב שאני במצב רוח "קרבי" היום בעיקר כי התחילו לי כאבי גב ואני עייפה מחוסר שינה בלילות... למתן יש הרגלים מסויימים ואם קורה שמשנים משהו קטן- הוא ישר פותח בהתפרצות... אז החלטתי שהיום יהיה זה "היום" ונאלץ להקריב את הלילות הקרובים כדי שמתן יתחיל להתרגל לישון במיטתו (או שאולי נתחיל אחרי שהשבת תעבור) אני מקווה שלא נישבר מהר... לגבי מיטתנו, היא אינה גובלת בקיר באף צד ולכן אני חוששת מנפילה. בנוסף בצידי המיטה יש שידות עם פניות חדות ולכן אני מניחה עליהן כריות שנזרקות על ידי מתן במשך הלילה... בענין הגבולות, יש דברים שאני לא מוותרת עליהם, כמו זה שהוא רוצה שאתן לו את כל הקרטון הגדול של העוגי (כדי שיזרוק הכל לרצפה ולשטיח אלא מה?!) ואני מסכימה לתת לו קצת בשקית. בהתחלה הוא היה מתפרץ ובוכה והיום הוא יודע שהוא יקבל רק בשקית ומוחה בהתחלה אבל מתרגל מהר לרעיון. אני מקווה שאהיה חזקה גם בלילות כמו שהייתי עם העוגי...

 

[דניאל של מורן]

בהצלחה, אצלנו יש גם סיפור עם השינה

הרגלנו את מורן מגיל צעיר מאוד לישון אותנו ומאוד נהננו מהעניין אבל בזמן האחרון ניהייה מאוד צפוף לנו במיטה, מורן כבר בן שנה, ואנחנו בהליכים להחזיר אותו למיטה שלו כמובן שהוא מתנגד ואנחנו לא יכולים לעמוד מול הבכי קוע הלב שלו ונשברים, אני מקווה שבחודש הקרוב נאזור אומץ ונעשה את זה סוף סוף....

 

[Yarik N]

אבל אם הוא גדל וכבר אין מקום

אפשר לעבור לקינג סייז בד, לא? אני גיליתי שבהתחלה באמת זה נורא מפריע אבל לאחר זמן מה מתרגלים ומתחיל להיות נוח יותר. אבל אני מאמין גדול של עקרון הרצף וכיוון שלמלאכון שלי חסר רצץ של איזה שנה ו-5 חודשים ארשה לו לישון עימי כל שיחפוץ (אני מאמין שבגיל 5-6 הוא ירצה לעבור לבד למיטה שלו....אחרת זה כבר באמת בעיה...תארו לכם אותי עוד 20 שנה...."תעבור למיטה שלך, למה כל פעם שאתה חוזר מסריח מהצבא אתה נכנס למיטה שלי....

)

 

[רונית של ל&ל]

../images/Emo6.gif

 

[zimes]

"ולפחות תוריד את הנעליים"

 

[טל של שחר]

אני דוקא מדמיינת משהו יותר טוב

אותי בעוד 17 שנים. אני כבר אהיה עם חצי רגל בקבר אבל עדיין יהיה לי חייל צעיר במיטה!!! חחחחחחח...... טל

 

[_גלית_]

../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

 

[רותי ע]

בהצלחה ../images/Emo29.gif ותהיו עקביים..

ברגע שהחלטתם, לכו על זה עד הסוף..אחרת לא יהיה לזה סוף..

 

[חגיתושתוש]

לילות לבנים../images/Emo29.gif../images/Emo42.gif../images/Emo42.gif../images/Emo42.gif

בהצלחה במעבר, ולא להשבר. אנחנו לא מזמן גמלנו את אריאל מארוחת לילה. זה התחיל מלשבת איתה שעתיים שלמות של בכי ומו"מ (רוצה מטרנה, אפשר לקבל רק שתיה), בהדרגתיות זה ירד, והיום היא יודעת שממש לא משתלם לקום בלילה רק בשביל לשתות ואנחנו ישנים לילה שלם. בקיצור - להיות חזקים, בייחוד לנוכח הבכי הקורע. וכמובן - עדכונים.