עוד יוסף פנדריך
Member
מיטל שחר- עיתונאית זבל
אחת הטענות נגד התקשורת היא שהיא עצמה מצנזרת פרשיות שחיתות. המקרה הבא יוכיח שיש לטענה על מה לסמוך. לפני כמה שנים ראיתי אב בי"ד רבני בחיפה מגיע למזכירו ולוקח ממנו כמה מאות שקלים שהלה הוציא ממעטפה. מדובר ברב אטלס. כיוון שלא רציתי להחפז במסקנות ביקשתי הסברים ממנהל בתי הדין הרבניים, אך לתדהמתי הוא התחמק ולא נתן שום הסבר עניני. למותר לציין שאם היה הסבר תמים הוא היה נותן אותו. התחמקותו נתנה לי יסוד להאמין שהכסף שימש למטרה פסולה ולכן הגשתי תלונה במשטרה. כמו כן פירסמתי את הענין באינטרנט. בעקבות הפירסומים פתח אטלס במסע של התנכלות נגדי. הוא זעק בעיצומו של דיון שיהרוס אותי וירמוס אותי. הוא הקפיא תיקים בהם הופעתי והמליץ ללקוחות לפטר אותי. בצר לי פניתי לנציבת תלונות הציבור על שופטים, שהמליצה לאטלס לפסול עצמו אך הלה התעלם מהחלטותיה והוא ממשיך בתעלוליו. כמובן שפירסמתי את מעלליו ככל שיכולתי בפורומים באינטרנט בגלל החשיבות הציבורית של הענין. ניתן היה לצפות שהעיתונות תעוט על המקרה ותיצור לחץ ציבורי על אטלס להתפטר או לכל הפחות להסביר למה שימש הכסף שקיבל. לא כך היה. התקשרה אלי מיטל שחר שעבדה בעיתון "זמן חיפה" ששייך למעריב, ודרשה לראיין אותי לצורך כתבה על "הכתבות באינטרנט". בתמימותי חשבתי שהיא עושה כתבה על השחיתות אבל התברר לי שהכוונה לפגוע בי בגלל הפירסומים. נפגשנו בבית קפה בכרמל והיא החלה לתחקר אותי באופן גס תוך התמקדות בענינים אישיים שאין להם קשר לכתבה. כל העת היה רשם קול תקוע לי מתחת לאף. הבנתי לאן נושבת הרוח ועזבתי במחאה את המקום. לאחר כשבועיים התקשרה אלי והודיעה שהכתבה מוכנה ואם לא אתראיין אני עלול להפגע. חשתי שהיא סוחטת אותי,אבל החלטתי להתראיין כדי לנסות ולהקטין את הנזק. נפגשנו ועניתי לכל שאלותיה. הראיון שהתפרסם היה מביש. היא כתבה שברחתי באמצע הראיון דבר שהיה שקר גס. בנוסף התברר שבזמן הראיון הסתתר במקום צלם שצילם אותי ללא ידיעתי. לפי החוק מי שנפגע מכתבה עיתונאית רשאי שתגובתו תתפרסם בעיתון בסדר הגודל של הכתבה הפוגעת. כתבתי תגובה ודרשתי שהיא תתפרסם באותו סדר גודל של הכתבה. קדחת! התגובה התפרסמה במדור תגובות של העיתון והיתה קטנה פי חמש לפחות מהכתבה. האם לדעתכם פעלו מיטל שחר והעיתון ששלח אותה בתום לב? לי נראה שפנו אליהם מהנהלת בתי הדין הרבניים והזמינו כתבה מכפישה. נראים הדברים שזאת היתה תגובת נגד לחשיפת השחיתות. בכל מקרה עיתונות הוגנת לא היתה כאן.
אחת הטענות נגד התקשורת היא שהיא עצמה מצנזרת פרשיות שחיתות. המקרה הבא יוכיח שיש לטענה על מה לסמוך. לפני כמה שנים ראיתי אב בי"ד רבני בחיפה מגיע למזכירו ולוקח ממנו כמה מאות שקלים שהלה הוציא ממעטפה. מדובר ברב אטלס. כיוון שלא רציתי להחפז במסקנות ביקשתי הסברים ממנהל בתי הדין הרבניים, אך לתדהמתי הוא התחמק ולא נתן שום הסבר עניני. למותר לציין שאם היה הסבר תמים הוא היה נותן אותו. התחמקותו נתנה לי יסוד להאמין שהכסף שימש למטרה פסולה ולכן הגשתי תלונה במשטרה. כמו כן פירסמתי את הענין באינטרנט. בעקבות הפירסומים פתח אטלס במסע של התנכלות נגדי. הוא זעק בעיצומו של דיון שיהרוס אותי וירמוס אותי. הוא הקפיא תיקים בהם הופעתי והמליץ ללקוחות לפטר אותי. בצר לי פניתי לנציבת תלונות הציבור על שופטים, שהמליצה לאטלס לפסול עצמו אך הלה התעלם מהחלטותיה והוא ממשיך בתעלוליו. כמובן שפירסמתי את מעלליו ככל שיכולתי בפורומים באינטרנט בגלל החשיבות הציבורית של הענין. ניתן היה לצפות שהעיתונות תעוט על המקרה ותיצור לחץ ציבורי על אטלס להתפטר או לכל הפחות להסביר למה שימש הכסף שקיבל. לא כך היה. התקשרה אלי מיטל שחר שעבדה בעיתון "זמן חיפה" ששייך למעריב, ודרשה לראיין אותי לצורך כתבה על "הכתבות באינטרנט". בתמימותי חשבתי שהיא עושה כתבה על השחיתות אבל התברר לי שהכוונה לפגוע בי בגלל הפירסומים. נפגשנו בבית קפה בכרמל והיא החלה לתחקר אותי באופן גס תוך התמקדות בענינים אישיים שאין להם קשר לכתבה. כל העת היה רשם קול תקוע לי מתחת לאף. הבנתי לאן נושבת הרוח ועזבתי במחאה את המקום. לאחר כשבועיים התקשרה אלי והודיעה שהכתבה מוכנה ואם לא אתראיין אני עלול להפגע. חשתי שהיא סוחטת אותי,אבל החלטתי להתראיין כדי לנסות ולהקטין את הנזק. נפגשנו ועניתי לכל שאלותיה. הראיון שהתפרסם היה מביש. היא כתבה שברחתי באמצע הראיון דבר שהיה שקר גס. בנוסף התברר שבזמן הראיון הסתתר במקום צלם שצילם אותי ללא ידיעתי. לפי החוק מי שנפגע מכתבה עיתונאית רשאי שתגובתו תתפרסם בעיתון בסדר הגודל של הכתבה הפוגעת. כתבתי תגובה ודרשתי שהיא תתפרסם באותו סדר גודל של הכתבה. קדחת! התגובה התפרסמה במדור תגובות של העיתון והיתה קטנה פי חמש לפחות מהכתבה. האם לדעתכם פעלו מיטל שחר והעיתון ששלח אותה בתום לב? לי נראה שפנו אליהם מהנהלת בתי הדין הרבניים והזמינו כתבה מכפישה. נראים הדברים שזאת היתה תגובת נגד לחשיפת השחיתות. בכל מקרה עיתונות הוגנת לא היתה כאן.