בהודעות - חלק ראשון:
"הו, הנה אתה!" קרא פראנק לפתע, מתקרב בריצה קלה אל ג'רארד השוכב מקופל על הספסל. "בחיי, כ"כ הדאגת אותי..." פראנק התיישב לצידו. "מה לעזאזל אתה עושה כאן בחושך הזה?" ג'רארד הרים את ראשו והסתכל על פראנק בעיניים רטובות. "סיפרתי למייקי", הוא אמר כמעט בלי קול. ביטנו של פראנק התהפכה. פראנק הסתכל עליו, מחכה שימשיך. "היית צריך לראות את הפנים שלו... הוא היה כל-כך מופתע. לעזאזל פראנקי!" הוא השעין את ראשו על חזו של פראנק, מרטיב את החולצה השחורה בדמעותיו. פראנק ליטף את ראשו של ג'רארד, מנחם אותו. "אתה כועס עליי?" ג'רארד שאל לבסוף, מרים את ראשו ומסתכל בעיניו הירוקות של פראנק. פראנק חייך חיוך קטן ונענע את ראשו לשלילה. "אני פשוט... היה כל-כך קשה לי להסתיר את זה ממנו. כל-כך רציתי לספר למישהו, לחלוק את זה עם מישהו, רציתי שיקבלו אותי איך שאני, שמישהו ישמח בשבילי..." הוא נאנח. "אבל מייקי... היה נראה כאילו פתאום הניצוץ הזה שבעיניים שלו כבה, רציתי לקבור את עצמי!" דמעות חנקו את גרונו, מציפות את עיניו. פראנק נשק לראשו של ג'רארד. "אתה לא צריך להתבייש בזה", הוא אמר. "אני אוהב אותך, ג'ר". חיוך קטן נמתח בזוית פיו של ג'רארד, הוא קירב את פניו אל פניו של פראנק ונשק לשפתיו המזמינות. ליבו מחסיר פעימה בכל פעם שהמילים הללו יוצאות מפיו של אהובו. אושר עילאי. "אתה מדהים". אמר ג'רארד, יורד לכיוון צווארו של פראנק. מנשק אותו נשיקות קטנות ועדינות... מטריפות ממש. "מישהו יראה אותנו", לחש פראנק בהסתייגות, לא רוצה שישימו לב אליהם באמצע הפארק, אבל גם לא ממש רוצה שג'רארד יפסיק. "בחייך, אין כאן אף אחד", אמר ג'רארד. "כולם ישנים בשעה כזאת". פראנק קם מהספסל, לקח את ידו של ג'רארד והוביל אותו למכוניתו. הם נסעו אל דירתו הלא רחוקה משם של פראנק. --- מתפסים במהירות בגרם המדרגות של הבניין, לא יכולים לעצור את עצמם מלהתלטף ולצחקק בשובבות. התשוקה בוערת בהם. מגיעים לדירה, פראנק פותח את הדלת, מפיל את ג'רארד על המיטה שבפינת החדר כשהוא מעליו. מדהים איך שבשניות הוא יכול לגרום לג'רארד לשכוח מהכל. מתנשקים נשיקה סוערת, מקלפים את הבגדים אחד מהשני, מחממים אחד את השני בגופם. ג'רארד צייר עם אצבעו עיגולים סביב פיטמתו של פראנק, מעביר אותה גם על שרירי ביטנו. "אני... רוצה להרגיש אותך", אמר פראנק בין האנחות שיצאו מפיו. "עוד מאט מותק, עוד מאט..." ג'רארד לחש אליו, משגע אותו. ג'רארד נשק לצווארו של פראנק, נושך אותו קלות. עובר אל אוזנו, מלקק אותה, מוצץ את התנוך שלו, ממיס אותו. ג'רארד לקח את פיטמתו בפיו, מלקק אותה, גורם לה להזדקף. פראנק הפך אותו, עכשיו הוא מעליו. "עכשיו!", הוא פקד עליו. נצמד לאחוריו של ג'רארד בפתאומיות, מרגיש לחץ על איבר מינו. סוחט מיקירו גניחות כאב ועונג רמות. לאחר שהתנתק ממנו הוא השכיב את ג'רארד על המיטה, יורד עם פיו לעבר איברו הזקוף, רוצה לענג אותו... ג'רארד הצמיד את ראשו של פראנק אל בין רגליו, לא נותן לו להפסיק. פראנק יורד גם אל ירכיו הפנימיות, ומכניס את אצבעותיו אל בין אחוריו של ג'רארד. רוצה לגרום לו לגמור בעוצמה. ... זזים כגוף אחד. עולים, יורדים, מתהפכים, מתגלגלים, שוכבים, עומדים, רוקדים ריקוד סוער בשכיבה. ממלאים את חלל החדר באנחות, גניחות, התנשפויות מהירות... --- כשג'רארד התעורר הוא מצא את עצמו בדירתו של פראנק. ריח של נוזל גברי היה באוויר, הסדינים היו מבולגנים ודביקים, והוא עדיין היה עירום ומלוכלך מהלילה הקודם. הוא התיישב במיטה, בודק אם אהובו עוד ישן. פראנק לא היה במיטה. "בייב?" קרא ג'רארד. "בוקר טוב ג'ר!" פראנק קרא אליו בחזרה ונכנס לחדר מחזיק בכוס קפה שהביא מהמטבח. "וואו, איזה ריח יש לך... בחיי, הייתי עושה אותך כאן ועכשיו." הוא אמר. ג'רארד חייך. "אני חושב שאני שומע את הפלאפון שלך מצלצל" אמר פראנק. ג'רארד קפץ מהמיטה ושניהם התחילו לחפש את הפלאפון בתוך הבאלגן. לאחר כמה שניות ג'רארד מצא אותו בכיס מכנסיו. "הלו?" "ג'ר? איפה היית כל הלילה?" זה היה מייקי בצידו השני של הקו. "אני..." ג'רארד התחיל, מחפש תירוץ. לאחר כמה שניות של שתיקה אמר מייקי "זה בסדר, אתה לא צריך לחשוב על תירוץ, אני כבר יודע." "מייקי, תשמע, אנחנו צריכים לדבר." "על מה יש לנו לדבר?" "אני אגיע עוד פחות משעה הביתה. בסדר? ביי." ג'רארד ניתק את השיחה. "אני יכול להתקלח כאן?" הוא שאל את פראנק. "כן, בטח, תכנס ואני אביא לך בגדים נקיים". לאחר שג'רארד יצא מהמקלחת הוא התלבש במהירות, שם את בגדיו המלוכלכים בתיק שלקח מפראנק, נשק לו נשיקה חטופה על שפתיו ויצא. לא לקח זמן רב עד שהאוטובוס הגיע, והנסיעה עד לבית ערכה קרוב לחצי שעה. כשהוא נכנס לבית מייקי היה סגור בחדרו, מנגן בבאס. הוא דפק על הדלת. כנראה שמייקי לא שמע את הנקישות כיוון שהוא לא פתח אותה. שוב פעם ג'רארד נקש, הפעם חזק יותר, מייקי פתח את הדלת. ג'רארד נכנס והתיישב על המיטה. "אתה לובש את הבגדים שלו..." אמר מייקי בשקט, מתיישב כמה סנטימטרים מאחיו. "למה אתה כ"כ נגד זה?!" ג'רארד שאל אותו. "אה?! אז אני הומו! למה כ"כ קשה לך לקבל אותי? אתה אח שלי, תבין אותי..." מייקי השפיל את מבטו. "אני מצטער..." הוא אמר בשקט. הוא הרים את ראשו והסתכל לתוך עיניו של אחיו. "אתה אוהב אותו?" הוא שאל. "אתה באמת אוהב אותו?" "כן", ענה ג'רארד. ליבו של מייקי החסיר פעימה. "אני רק מצטער שאתה לא מסוגל לתמוך בי". מייקי התקרב אל ג'רארד וחיבק אותו. כמה דמעות קטנות ירדו במורד לחיו... הוא ניגב אותן לפני שג'רארד הספיק לראותן. "באחת בצהריים יש חזרה במרתף של בוב" אמר ג'רארד. "כן, אני זוכר, נלך ביחד?" שאל מייקי. ג'רארד חייך ויצא מהחדר. --- ברבע לאחת האחים יצאו מביתם מצוידים בגיטרת הבאס של מייקי. כשהם הגיעו בוב כבר היה במרתף, הם היו הראשונים שהגיעו מחברי הלהקה. לא עבר זמן רב עד שגם ריי ופראנק הצטרפו. החזרה התחילה, עובדים על השירים שלהם, מתאמנים. פתאום ג'רארד עצר את החזרה. "די, אני לא יכול להמשיך ככה יותר", הוא אמר. כל העיניים הופנו אליו. "יש משהו שאתם צריכים לדעת..." הוא נשך את שפתיו. פראנק חיכה שימשיך. "אתמול סיפרתי כבר למייקי. אבל אני מרגיש שגם אם צריכים לדעת, אנחנו לא יכולים להסתיר את זה ממכם יותר". "אני צריך ללכת" מייקי התנצל וקם לפתע, לוקח את הבאס שלו. השאר החליפו מבטים מופתעים ביניהם. "אני... אני צריך לעשות משהו. אני מצטער שאני מבריז לכם באמצע החזרה. תסלחו לי, זה באמת חשוב" הוא אמר ויצא מהמרתף. לאחר שהדלת נטרקה בחוזקה שקט שרר בחדר, אף אחד לא דיבר. "טוב... בכל אופן, מה שניסתי להגיד הוא ש..." הוא לקח נשימה עמוקה. "פראנקי ואני ביחד". יכלו לראות את התדהמה מכה בפניהם של בוב וריי. הם לא הוציאו מילה. "אנחנו ביחד כבר ארבעה חודשים. ו...אני אוהב אותו." פראנק נעמד ליד ג'רארד וחיבק אותו. "איזו הפתעה... אני שמח בשבילכם" אמר ריי, חיוך על פניו. "באמת, אנחנו תומכים בכם לגמרי", אמר בוב. ג'רארד ופראנק הרגישו הקלה ענקית לאחר שהם גילו את הסוד הגדול לחבריהם הטובים ביותר.
