מייל שכתבתי לחנוך דאום

[dory30]

למר חנוך דאום, שלום רב!

שמי דורי ואני קורא אדוק של הטור שלך מזה שנים. הטור האחרון מ-2 בספטמבר היה מצוין. במיוחד אהבתי את הפסקה האחרונה, שבה קבעת כי "לא יכול להיות שנאפשר לפוליטיקאים לבזבז לנו כל כך הרבה זמן ולקחת מאיתנו כל כך הרבה קשב ואנרגיות שוב ושוב", משפט המדגיש את הניתוק שלהם מהבוחרים.
אכן, כל מילה בסלע. לפני כשנתיים ורבע, בגיל מופלג של 39 , אובחנתי כחולה אפילפסיה. בפברואר 2014 עברתי התקף לא מאובחן, שלווה בפריקת כתף וכך גם במאי 2020 (בשיא ימי הקורונה) וכן בחודש דצמבר האחרון. מאז אני מטופל באיכילוב (אני תושב מרכז תל-אביב) , ע"י מרפאת אפילפסיה. במסגרת זו, התעוררו שתי בעיות:

1. בשל חילופי כוח אדם, אין ביכולתה של היחידה לאפילפסיה להציע לי טיפול פסיכולוגי שמומלץ (אם כי אינו חובה) ומוגש במסגרת היחידה. הפסיכולוגית הקבועה שהייתה נהדרת עזבה לפני כשנה- ולא זכיתי לפגוש את המחליף שלה, שיעזוב בקרוב מסיבות שאין לי מושג מהם. לאחר בירור שנעשה מול מזכירות היחידה, מנהל היחידה ולשכת מנכ"ל איכילוב, אוכל במקרה הטוב לפגוש איש/אשת מקצוע בתחום במסגרת בעוד כשנה בשל מצוקת כח אדם, סוגיה שלא טופלה ע"י הצוות המקצועי והפוליטי של משרד הבריאות. לחילופין, המליצו לנסות לקבל טיפול במסגרות אחרות. כלומר, שלחו אותי לגורלי כמו בטח לא מעט נוספים כמוני.
2. מתוך התכתבות עם מנכ"ל האגודה הישראלית לאפילפסיה, נוכחתי לדעת כי בכנסת הקודמת הונח חוק ששמו חוק הפליקרים (ביוזמתה הברוכה של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי)- ובו הצעה, לפיה יש להזהיר ולהתריע בפני חולי אפילפסיה כאשר הם חשופים לתוכן (ע"פ רוב מופעים, אטרקציות, סרטים וכדומה) שעלול לרצד ולגרום להם לגירוי, שבסופו יקבלו התקף אפילפטי- בבית ומחוצה לו. בשל נפילת הממשלה, החוק שכבר היה מוכן לאישור עוכב ולא עבר בקריאה שניה ושלישית.

שני הסעיפים מדגישים את מה שכתבת. למרבית נבחרי הציבור לא אכפת מהאנשים הפשוטים שבחרו בהם (למעט יחידי סגולה) אלא מעצמם ולכן הם טרחו, משמאל ומימין, להפיל את הממשלה. כשערכים כמו כח כסף וכבוד הם העיקר במקום טובת הציבור, המדינה בבעיה. נושאים חשובים כגון אלו (ויש בטח עוד) מוזנחים והציבור נותר חסר אונים ומשלם את המחיר. אשמח אם תציין זאת באחד מטוריך, כדי שהנושא יעלה למודעות הראויה.
בברכת שבוע טוב ופורה ובתקווה לעתיד טוב יותר במהרה, דורי