מיכאלי - ביקורת ../images/Emo118.gif
לאחר התייעצויות עם אנשי הפורום, נבחרה מסעדת "מיכאלי" שברשפון ליעד הדייט השבועי של הגבר ושלי. הזמנו מקומות מראש, התלבשנו, הסתרקנו, צחצחנו שיניים ויצאנו לדרך. המסעדה ממוקמת בסלון בית פרטי - עצום בגודלו (וואי וואי וואי - גם אני רוצה) - שהמטבח פתוח אליו לחלוטין. זה אומר שהמטבח (הגדול אף הוא ביחס להיותו במקור מטבח ביתי) עובד בשקט ובנקיון מופתיים. בשביל אנשים כמוני, שאוהבים גם בישול, זו חוויה מלבבת ומעוררת קנאה כאחד (כזה מטבח בבית...). הקפדתי לשבת עם הפנים למטבח. והתחלנו לאכול. בדרך כלל, אנו מזמינים שתי מנות שונות מכל שלב (ראשונה ושניה) וחולקים. כך עשינו ג ם הפעם. עוד לפני המנות הראשונות מגיע לחם כפרי מחוממם (הייתי שמחה אם הוא היה מעט טרי יותר) ליד קרש דקורטיבי שעליו מסודרים מאזטים חביבים ואלגנטיים: זיתים שחורים משובחים, טפאנד מוצלח, ממרח שעועית משהו משהו, חמאה ועגבניות ירוקות מוחמצות (הגבר אוהב ואני שונאת). למנה הראשונה, אכלנו גראבדלקס סלמון על בליני, שהוגש עם מעין גבינת שמנת מוקצפת, הכל עם המון שמיר. שנינו שונאים שמיר - ובכל זאת נהנינו מאוד ואפילו לא נשאר כלום בצלחות (חוץ מהשמיר שהגבר טרח וניסה להסיר מן הדג - בהצלחה חלקית ביותר...). הבליני - עשוי מקמח שונה מזה שאני מכירה בד"כ לבליני - קמח כהה יותר - ומצוין. עוד כמנה ראשונה הזמנו טרין כבד אוז על בריוש. מצוין מאוד (למרות שהייתי מוסיפה עוד בריושון קטן אחד למנה). כשהבעתי את התלהבותי הגבר הנהן אך הוסיף שלדעתו ממש קשה ליפול עם טרין כבד אוז... למנה עיקרית הזמנו פילה יען ברוטב פורט (משום מה הם קוראים לו "פורטו", אבל כששאלתי מהו פורטו הסבירו לי שזה יין מחוזק. מישהו יודע אם נהוג לקרוא לפורט גם פורטו?). מידת עשייה - מדיום (זה המקסימום המומלץ ביען, וגם המידה המקובלת אצלנו בבית כמועדפת). הרוטב היה מצוין, וגם הבשר היה טעים, אבל המנה היתה קצת קטנה לטענת הגבר. אבל מבחינתי, היען ישב בצל המנה הנוספת שהזמנו - אסקלופ עגל חלב ברוטב חמאת שום, שהיה עדין וטעים ומיוחד (וגודל המנה פיצה את הגבר על עלבון היען). בין המנות העיקריות לקינוח - מציעים ב"מיכאלי" פלטת גבינות ישראלית במחיר של 45 ש"ח. המחיר נשמע לי שערורייתי בשביל מנת ביניים, במיוחד שהיא חלבית במלואה, אבל אינני יודעת אם ליחס את זה לגודל המגש או לסוג הגבינות - שכן לא היה שום סיכוי שנזמין את זה במצב המלאות אליו הגענו לאחר המנות העיקריות. לקינוח הזמנו מנה אחת של קרפ סוזט בגרנד מרניה. המנה מגיעה בעיצוב חינני - במחבת כבד, עם ארבעה קרפונים מסודרים כל אחד על רבע מן המחבת. מנה חביבה - אך אכלתי טובות ממנה (ממקומי עם הפנים למטבח, אני יכולה לדווח שהיתה שם מנה אחרונה אחת שנראתה מופלאה - אך היא היתה גדולה עלינו). את כל אלה הורדנו עם יין אדום מוצלח, ממונטפולצ´יאנו שבאיטליה, שבשום פנהים ואופן אינני מצליחה להיזכר בשמו (אם אזכר אוסיף בהמשך) שעלה לנו 120 ש"ח. בכלל - יש שם יינות במחירים סבירים ביותר (החל מכשבעים או שבעים וחמישה ש"ח לבקבוק). השירות היה אדיב ומסביר פנים. המקום נעים ומיוחד. מומלץ בחום. הנזק - 300 ש"ח לפני המונטפולצ´יאני האדום.
לאחר התייעצויות עם אנשי הפורום, נבחרה מסעדת "מיכאלי" שברשפון ליעד הדייט השבועי של הגבר ושלי. הזמנו מקומות מראש, התלבשנו, הסתרקנו, צחצחנו שיניים ויצאנו לדרך. המסעדה ממוקמת בסלון בית פרטי - עצום בגודלו (וואי וואי וואי - גם אני רוצה) - שהמטבח פתוח אליו לחלוטין. זה אומר שהמטבח (הגדול אף הוא ביחס להיותו במקור מטבח ביתי) עובד בשקט ובנקיון מופתיים. בשביל אנשים כמוני, שאוהבים גם בישול, זו חוויה מלבבת ומעוררת קנאה כאחד (כזה מטבח בבית...). הקפדתי לשבת עם הפנים למטבח. והתחלנו לאכול. בדרך כלל, אנו מזמינים שתי מנות שונות מכל שלב (ראשונה ושניה) וחולקים. כך עשינו ג ם הפעם. עוד לפני המנות הראשונות מגיע לחם כפרי מחוממם (הייתי שמחה אם הוא היה מעט טרי יותר) ליד קרש דקורטיבי שעליו מסודרים מאזטים חביבים ואלגנטיים: זיתים שחורים משובחים, טפאנד מוצלח, ממרח שעועית משהו משהו, חמאה ועגבניות ירוקות מוחמצות (הגבר אוהב ואני שונאת). למנה הראשונה, אכלנו גראבדלקס סלמון על בליני, שהוגש עם מעין גבינת שמנת מוקצפת, הכל עם המון שמיר. שנינו שונאים שמיר - ובכל זאת נהנינו מאוד ואפילו לא נשאר כלום בצלחות (חוץ מהשמיר שהגבר טרח וניסה להסיר מן הדג - בהצלחה חלקית ביותר...). הבליני - עשוי מקמח שונה מזה שאני מכירה בד"כ לבליני - קמח כהה יותר - ומצוין. עוד כמנה ראשונה הזמנו טרין כבד אוז על בריוש. מצוין מאוד (למרות שהייתי מוסיפה עוד בריושון קטן אחד למנה). כשהבעתי את התלהבותי הגבר הנהן אך הוסיף שלדעתו ממש קשה ליפול עם טרין כבד אוז... למנה עיקרית הזמנו פילה יען ברוטב פורט (משום מה הם קוראים לו "פורטו", אבל כששאלתי מהו פורטו הסבירו לי שזה יין מחוזק. מישהו יודע אם נהוג לקרוא לפורט גם פורטו?). מידת עשייה - מדיום (זה המקסימום המומלץ ביען, וגם המידה המקובלת אצלנו בבית כמועדפת). הרוטב היה מצוין, וגם הבשר היה טעים, אבל המנה היתה קצת קטנה לטענת הגבר. אבל מבחינתי, היען ישב בצל המנה הנוספת שהזמנו - אסקלופ עגל חלב ברוטב חמאת שום, שהיה עדין וטעים ומיוחד (וגודל המנה פיצה את הגבר על עלבון היען). בין המנות העיקריות לקינוח - מציעים ב"מיכאלי" פלטת גבינות ישראלית במחיר של 45 ש"ח. המחיר נשמע לי שערורייתי בשביל מנת ביניים, במיוחד שהיא חלבית במלואה, אבל אינני יודעת אם ליחס את זה לגודל המגש או לסוג הגבינות - שכן לא היה שום סיכוי שנזמין את זה במצב המלאות אליו הגענו לאחר המנות העיקריות. לקינוח הזמנו מנה אחת של קרפ סוזט בגרנד מרניה. המנה מגיעה בעיצוב חינני - במחבת כבד, עם ארבעה קרפונים מסודרים כל אחד על רבע מן המחבת. מנה חביבה - אך אכלתי טובות ממנה (ממקומי עם הפנים למטבח, אני יכולה לדווח שהיתה שם מנה אחרונה אחת שנראתה מופלאה - אך היא היתה גדולה עלינו). את כל אלה הורדנו עם יין אדום מוצלח, ממונטפולצ´יאנו שבאיטליה, שבשום פנהים ואופן אינני מצליחה להיזכר בשמו (אם אזכר אוסיף בהמשך) שעלה לנו 120 ש"ח. בכלל - יש שם יינות במחירים סבירים ביותר (החל מכשבעים או שבעים וחמישה ש"ח לבקבוק). השירות היה אדיב ומסביר פנים. המקום נעים ומיוחד. מומלץ בחום. הנזק - 300 ש"ח לפני המונטפולצ´יאני האדום.