מיכאל סורק

מיכאל סורק

לפני כמה ימים אני מזפזפת בטלביזיה ופתאום בערוץ 23 אני רואה את הסדרה הישנה ישנה "קריאת כיוון" נו זה עם ה"מה קורה מי קורה..." אני רואה שם מנחה לכאורה תמים אבל הוא מזכיר לי מישהו... סורק! מיכאל סורק או בשמו האמיתי רוני פינקוביץ' מופיע בקריאת כיוון צעיר אבל עדיין קרייח. כל כך לא מתאים. מנחה חביב על גבול האינפנטיל לא הולך עם סוכן אמ"ן או מה שהוא לא יהיה. מי שרוצה לברר בעצמו זה משודר בערוץ 23 ביום שלישי
 
ידוע ידוע....

לי זה קרה הפוך... "הי מי זה הסורק הזה.." ואז נזכרתי שגדלתי עליו בתור בעל חנות ספרים חנון..
 

michke

New member
בסרט "בחינת בגרות" אפשר לראות אותו

עם רעמה שופעת, בתור עמרי.
 
וואלה צודק

ראיתי את זה עכשיו ובחיים לא הייתי מזהה אותו. אגב, קראתי בעמוד הראשון של הפורום שהוא החליט לחזור לשחק אחרי ע-ש-ר שנות פרישה בגלל התסריט והמסרים, ואני שואלת את עצמי: דווקא לתסריט הזה? כל הדיאלוגים כל כך מגוכחים ותלושים מהמציאות, לכן אני מקווה שהוא התכוון בעיקר למסרים כשהוא אמר "התסריט והמסרים".
 
למה את חושבת ככה?

כלומר, אני מתכוונת ברצינות. למה לדעתך האירועים בסדרה כל כך תלושים מהמציאות?
 
אפ אפ אפ אפ...

לא אמרתי ארועים. הארועים בסדרה בכלל לא תלושים מהמציאות. מה שקורה שם יכול בהחלט לקרות בחמ"ל. אמרתי דיאלוגים, צורת הדיבור, ההתנהלות, האווירה. כל משפט אוטוסטרדה הסטרית, דביקות וחוסר קשר אם המציאות. רוב הדיאלוגים שם מתחילים כשמישהו שואל שאלה אינפנטילית על משהו לא קשור לכלום, השני מתעלם ומדבר לעניין, ורק בסוף הדיאלוג עונה לשאלה האינפנטילית ממקודם. בעע
 
טוב, אז ככה.

קודם כל סליחה על הבלבול. דבר שני, נכון, את צודקת הדיאולוגים שם הם לא בהכרח "שיחות רגילות" של אנשים ביום יום . הם מדברים מהר, קטועים ולעיתים לא מובנים. אבל ככה זה כמעט בכל סדרת טלויזיה... התסריטאי כותב לפי צורת הכתיבה שהוא אוהב. לפי איך הוא רואה לנכון. הרי התסירטאי מביא לכתיבה את עצמו אבל מצד שני "מתפרע" כלומר נותן חופש לדימיון. אין כמעט סדרת טלויזיה בארץ או בחו"ל שאת יכולה לומר "אה! גם אני מנהלת דיאולוגים כאלה מדי יום" . את לא יכולה לבקש שסדרה תיהיה נאמנה למציאות בכל פסיק ומילה, נכון, המציאות עולה על כל דימיון אבל בטלויזיה היא משעממת....
 
כן... נכון...

אבל אני לא יודעת... יש שם משהו שמעצבן אותי כאילו לפעמים נראה לי שיאיר מנסה לסחוט ממני רגש, הכל כל כך דביק ובעיקר צפוי. לא יודעת... כנראה שאני מאלה שמעדיפות אוטנטיות ושאני מרגישה שאני יכולה להזדהות עם הדמויות.
 
למעלה