מיכלי אנרגיה
כותבת פה כי אני יודעת שליחידניות/חד הוריות אין הרבה פריבלגיות להתמסר לעצלות.
ואני בעוונותיי הרבים, לפני שהפכתי לאם די אהבתי להיסחף לסדרות טלויזיה, לישון מתי שרק אפשר, להזניח בית, נקיונות ושאר מטלות אפורות ובאופן כללי נהניתי לעיתים קרובות לא לעשות דבר ולהתחמק מכל מיני מטלות בעיקר פיזיות או טרחניות.
וכמובן שהיום הפריבילגיה הזו הצטמצמה.
אבל - הרגלים ישנים קשה לנטרל, ואני מוצאת את עצמי לפעמים לגמרי אאוט, נסחפת בגלישה בנט, לא-עושה-שום-כלום במקום אפילו ללכת לישון
עכשיו, יבואו ויגידו - את צריכה את ז ה מדי פעם וכאלה, זה נכון, אבל אני מדברת על זמנים או שעות שאי אפשר להרשות את זה. אני עומדת בפני מעבר דירה ויש לי הר של משימות ופעוטות שתלויים בי לגמרי, והר של ניקיונות ופרוצדורות ושיחות עם כל מיני... ואני עייפה מראש
זה נכון שיש כל כך הרבה מטלות שחייבים לבצע אם רוצים או לא, אבל זו מין תקופה שמה שלא הכרחי אני מניחה בצד ואין לי אפשרות כזו. הרי ברור שמה שלא מבוצע כרגע יבוצע אחכ ריבית דה ריבית.
מה עושים?
בבקשה בלי משפטי תמיכה, אין לי כעס עצמי, סתם מאוכזבת ורוצה להתייעל בטח בתקופה העמוסה שעומדת לפניי.
ומראש- בעקבות הודעות קודמות, אין צורך שוב להציע לי להכניס את הבנים לגנים.
השאלה שלי מאוד קונקרטית, איך (שוב ושוב) אוספים את עצמנו, אבל באופן יעיל. למעשה איך אפילו משתנים מהותית, לגמרי מסיבה חשובה- כאמא אני ממש לא רוצה להיות במקוםש הייתי בו פעם, אני עמידפה לצנוח מעייפות למיטה דקה אחרי שטיפת כלים ולא לבזבז עוד זמן בטלויזיה. אם כבר לצאת עם חברה - להיטען במקום סתם לבזבז זמן. אני מרגישה שזהו, יש דברים שהמקום שלהם כרגע בחיים לא קיים. המוטיבציה למגר את זה כל כך גבוהה כי יש לי גם ילדים שאני רוצה שיגדלו כאלה. השאלה איך מגיעים לשם..
כותבת פה כי אני יודעת שליחידניות/חד הוריות אין הרבה פריבלגיות להתמסר לעצלות.
ואני בעוונותיי הרבים, לפני שהפכתי לאם די אהבתי להיסחף לסדרות טלויזיה, לישון מתי שרק אפשר, להזניח בית, נקיונות ושאר מטלות אפורות ובאופן כללי נהניתי לעיתים קרובות לא לעשות דבר ולהתחמק מכל מיני מטלות בעיקר פיזיות או טרחניות.
וכמובן שהיום הפריבילגיה הזו הצטמצמה.
אבל - הרגלים ישנים קשה לנטרל, ואני מוצאת את עצמי לפעמים לגמרי אאוט, נסחפת בגלישה בנט, לא-עושה-שום-כלום במקום אפילו ללכת לישון
עכשיו, יבואו ויגידו - את צריכה את ז ה מדי פעם וכאלה, זה נכון, אבל אני מדברת על זמנים או שעות שאי אפשר להרשות את זה. אני עומדת בפני מעבר דירה ויש לי הר של משימות ופעוטות שתלויים בי לגמרי, והר של ניקיונות ופרוצדורות ושיחות עם כל מיני... ואני עייפה מראש
זה נכון שיש כל כך הרבה מטלות שחייבים לבצע אם רוצים או לא, אבל זו מין תקופה שמה שלא הכרחי אני מניחה בצד ואין לי אפשרות כזו. הרי ברור שמה שלא מבוצע כרגע יבוצע אחכ ריבית דה ריבית.
מה עושים?
בבקשה בלי משפטי תמיכה, אין לי כעס עצמי, סתם מאוכזבת ורוצה להתייעל בטח בתקופה העמוסה שעומדת לפניי.
ומראש- בעקבות הודעות קודמות, אין צורך שוב להציע לי להכניס את הבנים לגנים.
השאלה שלי מאוד קונקרטית, איך (שוב ושוב) אוספים את עצמנו, אבל באופן יעיל. למעשה איך אפילו משתנים מהותית, לגמרי מסיבה חשובה- כאמא אני ממש לא רוצה להיות במקוםש הייתי בו פעם, אני עמידפה לצנוח מעייפות למיטה דקה אחרי שטיפת כלים ולא לבזבז עוד זמן בטלויזיה. אם כבר לצאת עם חברה - להיטען במקום סתם לבזבז זמן. אני מרגישה שזהו, יש דברים שהמקום שלהם כרגע בחיים לא קיים. המוטיבציה למגר את זה כל כך גבוהה כי יש לי גם ילדים שאני רוצה שיגדלו כאלה. השאלה איך מגיעים לשם..
