מיכלי

  • פותח הנושא edn
  • פורסם בתאריך

edn

New member
מיכלי

האמת התלבטתי אם לכתוב את זה או לא והחלטתי שכן כדי שאני לא ירגיש רע עד כדי כך ושאת תגידי שזה בסדר (חסר לך שלא) הבושה של החיים שלי הייתה ביום שלישי רציתי ליסוע לבקר את אמא שלי כדי שלא יהיה לה משעמם יותר מידי לשעשע אותה כדי שהיא לא תהיה לבד למרות שהיא לבד כבר 18 שנה מתחת לאדמה (אני יודעת שזה קצת ציני עמך הסליחה) הלכתי לבית הקברות והפדיחה היא שלא מצאתי איפה היא נמצאת לא הייתי שם הרבה רק כשהייתי בעוד מקרים של משפחתי ה"נפלאה" כי אצלנו אף אחד לא זוכר חוץ ממני. חיפשתי אותה שעה וחצי ולא מצאתי ואני הבת שלה , למרות שלא הכרתי אותה היא אמא שלי שאני תמיד מדמיינת שהיא פשוט מלאך. ואז עלה החושך ומחושך אני נכנסת לפאניקה אז הלכתי. איזה מין ילדה אני? (אני לא קוראת שבו את מה שכתבתי אחרת אני לא אשלח את זה)
 

מיכל@ל

New member
ילדה מקסימה שלי

למה את לא מפסיקה להלקות את עצמך ולהכאיב לעצמך ? זה בסדר לא למצוא,זה קורה לכל כך הרבה אנשים... כואב לי שאבדת ככה שעה וחצי... מה עבר עליך בזמן הזה ? תרימי טלפון ביום ראשון לחברת קדישא ותבקשי שוב את המספר של חלקת הקבר,ועוד כמה ימים תוכלי לבקר שם. אל תהיי עצובה,טוב ? מחבקת אותך
 
למעלה