../images/Emo39.gifיש ויש- ראי כאן
"הדודאים נתנו ריחם" נאמר במקורותינו, אמנם לפרח עצמו אין ריח אבל לפרי יש ויש טעם...הוא מוזכר בתנך בסיפור האבות והאמהות. בחורף יוצאת ציצית העלים שיכולה להגיע עד 1/2 מטר רדיוס. פריחה קטנה סגולה (לא להתבלבל עם פריחת הסיגליות המתורבותות הקיימות אצלנו בחנויות/משתלות. הפרי שנראה כמו עגניית שרי צהובה-כתומה בעת בשלותו בעל ניחוח חזק, והזרעים הגדולים בעלי תכונה רעילה-מסממת. הערבים מכנים את הצמח "תופח אל-מג'נון", כלומר תפוח המשוגעים. יחד עם זאת בשל הסיפור המקראי שתכף אספר לך ובשל תכונות נוספות יש המאמינים שבכח הפרי לעורר ולהגביר את האון הגברי ובקיבוץ משמר העמק, חבר בשם מיכל לין, מגדל כבר עשרות שנים דודאים לצרכי תעשיית השיכר. "שיכר תאווה". בעבר היה לו קשר עם יקב עמיעד המפורסם בשיכר הפירות השונים שלו, כיום אני חושבת שהוא עוסק בזה ליקב פרטי. בכל אופן, הדודאים צומחים בהרי ירושלים, בכרמל, בגליל, בגלבוע, אזורים מסויימים בשרון..תפוצה די רחבה. העלים צצים החל מחודש דצמבר כל החורף והפריחה כבר בסוף פברואר-מרץ. ראובן יצא "עת קציר חיטים" (אפריל?מאי?) לשדה והביא לאמו לאה מפירות הדודאים. רחל, העקרה רואה הדבר ופונה ללאה בבקשה "תני לי מדודאי בנך". נעשה כאן "בארטר" על חשבון יעקב- רחל מקבלת הדודאים, לאה מקבלת את התור עם יעקב. כתוצאה מלילה זה לאה מקבלת את שכרה בדמותו של איש-שכר, כלומר בנה יששכר. והפלא ופלא- כמה פזוקים אח"כ (זה נורא מהר במקורות, לא צריך להמתין 9 חודשים) נולד בן פורת יוסף לרחל...הדודאים פעלו את פעולתם.... מקווה שעניתי לך, בשמחה. במידה ואת רוצה לראות תמונה ולקרוא חומר נוסף על הדודא הרפואי שבת שלום,
מיכל קנדל
