מיכל, סליחה שההודעות שלי קצת קטועות

[אמא של אלה]

מיכל, סליחה שההודעות שלי קצת קטועות

היום, אבל- נכנסת להריון מתוכנן ובמהלך ההריון לא בא לו יותר? הוא רשום כאביה של הילדה ומשלם מזונות מסודר? הסיפורים האלה מדהימים אותי כל פעם מחדש... אגב, אני פעילה למדי בפורום אמריקאי אחד ושם יש סיפורים פשוט נוראיים- כמה שעצוב לי על הילדים הנטושים האלה, אני פתאום מבינה איך אלה ואני הרווחנו ונפטרנו מאבא שלה מוקדם... טוב זהו לבינתיים, חגית

 

[ח.ג.]

להיות משפחה חד הורית ../images/Emo3.gif ../images/Emo3.gif

לאמא של אלה שלום אני מאד מעריך את יכולתך לראות את החיוב במצבך.כל דבר אשר גורם לך להתחזק ולהיות שלמה עם מצבך תורם לאיכות חייך.בהצלחה.

 

[חנה בית הלחמי]

אמא של אלה, אני מסכימה לחלוטין

שיש תחושת חירות פנימית נפלאה כשהמצב ברור והאחריות היא רק שלך. מנסיון. רק שכשנכנס גבר לחיי ראיתי פתאום משהו שלא ראיתי בכזה בירור קודם - וזה הצורך של הבן שלי שצץ ועלה בכל מיני צורות ואופנים לאבא. זה כנראה לא תלוי בנו...לי נח יותר "לבד", הוא

זקוק

כנראה לעוד דמות... בעיה. חנה

 

[מיכל לב]

אולי אני נאיבית,

אני עדיין מאמינה ביכולת של שני בני זוג לחיות יחד ולהמשיך לפתח את האינבידואליות. נכון, ישנן בדרך פשרות, אבל באיזה מצב אין? אני חושבת שזוגיות כ"צורך" אולי באמת מרמזת על אפשרות לבעיתיות מסוימת היות ויחד עם הצורך מגיעה גם התלות ושם בדיוק מסתיים החופש ונמצא הבאג.

 

[חנה בית הלחמי]

אפשר אבל במגבלות שאת מטילה על

עצמך כדי לאפשר שיתוף. השאלה מה מידת הצורך שלך באוטונומיה - וזה עניין מ-א-ו-ד אינדבידואלי. הצורך שלי גבוה עד מוקצן. אני מסכימה איתך היפוטטית לגבי ה"צורך" כי גם הצורך האוטונומי המוחלט הוא ה"הפוך על הפוך" של מרכיב התלות. אם נהיה פילוסופיות - מה מגביל יותר, תלות באוטונומיה או תלות בצורך להיות בזוג... בשורה התחתונה - אני "חד הורית אידיאולוגית" אבל אין לי תחושת אמת מוחלטת לגבי העניין ואני גם לא מטיפה לו, לכן.

 

[מיכל לב]

אכן תמוה,

משלם את "הקנס" ולא נהנה מהצ´ופר. אני מסכימה איתך שעדיף מוקדם מאשר מאוחר יותר, כשכבר מכירים, רגילים למסגרת מסוימת ופתאום היא מתנפצת. חגיתוש,אחרי הכל אנחנו כנראה בנות מזל וגם ילדינו. מאחלת לנו רק אושר,ומאמינה ביכולתנו ליצור אותו.