מילה ממעריץ ותיק- לקרוא ולהפנים!
אז ככה, קודם כל מזל טוב מכל הלב לזמרת שגדלתי עליה, חולה עלייך ריטה! כשפרצת אל חיי לפני כ 20 שנה הרגשתי שסופסוף הנה יש כאן מישהי שמצליחה לפרוט על נימי נשמתי והפכתי להיות מכור ונאמן לריטה וכל מה בא אחריה כמו "גבירתי הנאווה" ושאר ההופעות החיות שהיו ("אהבה גדולה " היתה הטובה ביותר לטעמי), הייתי מבריז מהלימודים כדי לקנות את התקליטים שלה (כן כן אז לא היו דיסקים והשניים הראשונים יצאו על ויניל שחור),אין ספק שתעשיית המוזיקה נחלקה לשניים, לפני ואחרי התופעה ושמה ריטה,אני חושב שאני בין הבודדים שיש לו את הדיסק הראשון שלה באנגלית "breaking those walls",כשהיא התמוטטה בגבירתי הנאווה רצתי עם עוד מעריצה לתל השומר ושוחחנו איתה מספר דקות רק כדי לנסות ולעודד את רוחה. יש לי כמה דברים לומר שיושבים לי על הלב הרבה שנים ואני רוצה לשתף אותכם, אז ככה, נתחיל מהסוף ונאמר ששני התקליטים הראשונים שלה הם הטובים ביותר ועד היום אני חורש אותם כאילו הם יצאו רק אתמול, החל מהתקליט השלישי משהו רע קרה לריטה ולמנהליה כאשר החליטו לפנות ליוצרים נחשבים כמו שלמה ארצי , שלום חנוך, ערן צור,וכו'.... שכרו את שירותיהם כאילו לנסות משהו חדש ורענן יותר אבל יצרו משהו כבד ורציני יותר שלא שייך לריטה ולסגנונה, את שני התקליטים הראשונים הלחין ועיבד בעלה ויצר שרשרת להיטים שלא ניתנת לערעור וכל שיר הפך ללהיט גם אם לא יצא כסינגל,השיא היה בדיסק האחרון שפשוט היה זוועתי ובקושי היו שניים שלושה להיטים נורמלים ואני מוצא את עצמי מדלג על שירים שפשוט לא יפים. ריטה אמרה שהמצב רוח הכללי בארץ השפיע עליה כשעשתה את הדיסק ואני אומר שעם כל הכבוד אנחנו לא רוצים שיזכירו לנו את המצב כי אנחנו יודעים שהכל מחורבן כאן ואנחנו רוצים מפלט עם מוזיקה מדליקה שתשכיח את המצב ל50 דקות, מה שיצא שם זה פסטיבל שירי דיכאון ולחנים שמזכירים שירים של תחנה מרכזית מסונתזים, אז נכון שגם האלבומים הראשונים מסונתזים אבל עם יד על הלב, מה יפה יותר, "בגידה" או "עלית לי בזיכרון"(המעצבן), תראו ילדים, כל אחד מהתקליטים הראשונים הגיע לשלוש פלטינות (מעל 120000 עותקים) בלי להניד עפעף,והאחרון בקושי הגיע ל 30000 עותקים (זה מה שהליקון טוענים אבל אני לא מאמין), מוסר השכל: לא צריך עטיפה מפוארת עם מגנטים כדי לעשות דאווינים,לא צריך תזמורות גדולות עם כלי נשיפה כדי לעשות דאווינים, לא צריך להזמין עטיפות יקרות מאיטליה כדי לגרות אותנו יותר, לא צריך לשתף אומנים (מובחרים) אחרים כדי ליצור תקליט, מה שצריך זה רמי קליינשטיין אחד וריטה אחת ו120000 אריזות של דיסקים הכי מעפנות שיש ותראו איזה בובה של תקליט ייצא, כבר נאמר שכל המוסיף גורע והתקליטים האחרונים של ריטה מוכיחים זאת יותר מתמיד, בזמנו ריטה לא הייתה צריכה לקדם את התקליטים שלה כי פשוט הם נמכרו תוך יום בעשרות אלפי עותקים, ובתקליט האחרון היא הופיעה בכל תכנית אפשרית כדי לקדם וזה לא ממש עבד כי האנשים לא אהבלים, הם רוצים את ריטה הישנה והטובה בלי שינויים, אתה מבין את זה רוני בראון?, שלא נתפלא אם היא תעבור לחברת תקליטים אחרת כמו אריק איינשטיין לאחרונה, מה דעתכם?
אז ככה, קודם כל מזל טוב מכל הלב לזמרת שגדלתי עליה, חולה עלייך ריטה! כשפרצת אל חיי לפני כ 20 שנה הרגשתי שסופסוף הנה יש כאן מישהי שמצליחה לפרוט על נימי נשמתי והפכתי להיות מכור ונאמן לריטה וכל מה בא אחריה כמו "גבירתי הנאווה" ושאר ההופעות החיות שהיו ("אהבה גדולה " היתה הטובה ביותר לטעמי), הייתי מבריז מהלימודים כדי לקנות את התקליטים שלה (כן כן אז לא היו דיסקים והשניים הראשונים יצאו על ויניל שחור),אין ספק שתעשיית המוזיקה נחלקה לשניים, לפני ואחרי התופעה ושמה ריטה,אני חושב שאני בין הבודדים שיש לו את הדיסק הראשון שלה באנגלית "breaking those walls",כשהיא התמוטטה בגבירתי הנאווה רצתי עם עוד מעריצה לתל השומר ושוחחנו איתה מספר דקות רק כדי לנסות ולעודד את רוחה. יש לי כמה דברים לומר שיושבים לי על הלב הרבה שנים ואני רוצה לשתף אותכם, אז ככה, נתחיל מהסוף ונאמר ששני התקליטים הראשונים שלה הם הטובים ביותר ועד היום אני חורש אותם כאילו הם יצאו רק אתמול, החל מהתקליט השלישי משהו רע קרה לריטה ולמנהליה כאשר החליטו לפנות ליוצרים נחשבים כמו שלמה ארצי , שלום חנוך, ערן צור,וכו'.... שכרו את שירותיהם כאילו לנסות משהו חדש ורענן יותר אבל יצרו משהו כבד ורציני יותר שלא שייך לריטה ולסגנונה, את שני התקליטים הראשונים הלחין ועיבד בעלה ויצר שרשרת להיטים שלא ניתנת לערעור וכל שיר הפך ללהיט גם אם לא יצא כסינגל,השיא היה בדיסק האחרון שפשוט היה זוועתי ובקושי היו שניים שלושה להיטים נורמלים ואני מוצא את עצמי מדלג על שירים שפשוט לא יפים. ריטה אמרה שהמצב רוח הכללי בארץ השפיע עליה כשעשתה את הדיסק ואני אומר שעם כל הכבוד אנחנו לא רוצים שיזכירו לנו את המצב כי אנחנו יודעים שהכל מחורבן כאן ואנחנו רוצים מפלט עם מוזיקה מדליקה שתשכיח את המצב ל50 דקות, מה שיצא שם זה פסטיבל שירי דיכאון ולחנים שמזכירים שירים של תחנה מרכזית מסונתזים, אז נכון שגם האלבומים הראשונים מסונתזים אבל עם יד על הלב, מה יפה יותר, "בגידה" או "עלית לי בזיכרון"(המעצבן), תראו ילדים, כל אחד מהתקליטים הראשונים הגיע לשלוש פלטינות (מעל 120000 עותקים) בלי להניד עפעף,והאחרון בקושי הגיע ל 30000 עותקים (זה מה שהליקון טוענים אבל אני לא מאמין), מוסר השכל: לא צריך עטיפה מפוארת עם מגנטים כדי לעשות דאווינים,לא צריך תזמורות גדולות עם כלי נשיפה כדי לעשות דאווינים, לא צריך להזמין עטיפות יקרות מאיטליה כדי לגרות אותנו יותר, לא צריך לשתף אומנים (מובחרים) אחרים כדי ליצור תקליט, מה שצריך זה רמי קליינשטיין אחד וריטה אחת ו120000 אריזות של דיסקים הכי מעפנות שיש ותראו איזה בובה של תקליט ייצא, כבר נאמר שכל המוסיף גורע והתקליטים האחרונים של ריטה מוכיחים זאת יותר מתמיד, בזמנו ריטה לא הייתה צריכה לקדם את התקליטים שלה כי פשוט הם נמכרו תוך יום בעשרות אלפי עותקים, ובתקליט האחרון היא הופיעה בכל תכנית אפשרית כדי לקדם וזה לא ממש עבד כי האנשים לא אהבלים, הם רוצים את ריטה הישנה והטובה בלי שינויים, אתה מבין את זה רוני בראון?, שלא נתפלא אם היא תעבור לחברת תקליטים אחרת כמו אריק איינשטיין לאחרונה, מה דעתכם?
