מילואימניקית גאה

r o n i h

New member
מילואימניקית גאה

אני לא אשקר... כשבעלי מקבל את המעטפה הירוקה עם החותמת הסגולה, הבטן מתהפכת לי ואני רצה לשירותים. אני בת 26 ובעלי בן 27, הכרנו בצבא ולאחר השיחרורו כשעברנו לגור יחד, שיכנעתי את עצמי (על מי אני עובדת?) שלא יקראו לו למילואים כי יש מספיק חיילים בסדיר. הצבא הוכיח לי אחרת. בתחילה המילואים שלו עברו בהצלחה וגם לו רציתי להתלונן לא העזתי כי כפי שבעלי אומר.."זה הזמן שלי עם החברים ושם אני שונה ויש צחוקים, זה משחרר". אבל... מאז המלחמה שהייתה בלבנון (אנו תושבי הצפון, ממש צפון) ומאז שבמלחמה הזו כמעט והוא לא חזר, נתקפתי בטראומה ובחרדות ובכל פעם שהוא במילואים אני נמצאת במיטה עם כדורים למשך כל התקופה. אני שירתתי כקרבית גם אך לי לא קוראים למילואים. אני לא רוצה שירחמו עלי ולא שיקלו עליו. אני רק רוצה שהמשתמטים ואלה שמרשים לעצמם ל"רדת" עלינו, נשות המילואימניקים ידעו שמאחורי כל מילואימניק יש גם אישה ומשפחה והמון בעיות ודברים ש"ננטשים" פעמיים בשנה ל21 יום.
 

smailie

New member
גם המילואים עצמם זאת חוויה

בשביל הגברים שנקראים אליהם. האווירה והחבר'ה הם בדיוק חלק מהעניין. העיקר שאת רואה את החיובי שבהיעדרות הממושכת הזאת. כל הכבוד!
 
למעלה