עד היום אני גוזל.... ון אקי פשריקו מיו... (רק שתדעו שאני בשלהי העשור החמישי...) נסיך טורקי - זה רק אני... פאשה, פאשה מיו, פשאיקו...(הטיית חיבה..) איך זה מול "אינג´לה" - וואו
ובכלל לשם שרה הוסיפו "קה" יצא שרי´קה.. אני קראתי לאמא שלי כילדה מאמי´קה... ולאחי ארמניקו ולאחותי ארמניקה... וקיבלנו המון בזיקוס ואברסוס.. ואיך קראו אצלנו בבית למכות? חפטונה! לא בטוחה אם זה בספניולית או לקוח מבולגרית או טורקית@
ככה קראו לי, שזה עוד יותר מסתם צ´יקיטה, וככה אני קוראת לילדה. ויש שיר מקסים בשם הזה, של להקת אבבא נדמה לי, שתמיד עושה לי געגועים... ובקשר למכות, לא מכירה את המילה. אצלנו היו מראים כף יד: "יא-סאביס קוואלו סקריבי אקי?" וזהו, זה הספיק.
טי וו דאר און שאמאר זה היה ממש השיא של השיא, אני חושבת. איומים.
שמאר = סטירה, אלה רובס = בהיפוך כלומר - הסטירה לא תינתן היא רק צורת ביטוי ולעתים היא באה כאשר רוצים לעורר מישהו מתרדמה (לא ממש שינה) כמו שאומרים - היי תתעורר/י כבר על איזו פלנטה את/ה נמצא/ת? יש גם מילה נוספת ל-סטירה "צ´אקהטאדה" (ואני חושבת שהיא מטורקית) אגורה תידו אונה צ´אקטאדה קה תספיירטס (עכשיו אחטיף לך סטירה שתתעורר/י) כמובן שהכל נאמר בהומור
אינני יודעת מה מקור המילה חפטונה אך פירושה = מכות. לא סתם מכות, כי סתם מכות היינו אומרים - לדוגמא אם רצינו להשתיק מישהו סי נו טה קידאס קייאדו תיאחרבו (אם לא תשתתק/י אני מרביץ לך) ב-חפטונה הכוונה היתה גם למכות רציניות. כלומר שכשמישהו נקלע בין שני אנשים שהלכו ביניהם מכות ולבסוף הוא ספג את המכות. או כשהיו מדברים על מישהו שנקלע לקשיים היו אומרים - מיסכניקו בואנה(בהיפוך) חפטונה לה קאיו אין סו קאבסה (מסכן, איזו מכה נפלה על ראשו)
יש גם פואיקו, שזה אפרוח.... וגם היה חיבה. ולי קראו חנום, ו-איג´יקה, ורו-טיקה.... כזה עם ט´ רפויה. (נדמה לי במלעיל), (רק לאבא שלי הרשיתי ככה). פעם מישהו בעבודה אעז וקרא לי ככה, והמבט שלי אמר: אסור!!!!
צהריים טובים לכולם אצלנו כשרצו שילד יעשה משהו היו אומרים - היידה פאדרה מיו (אבא"לה שלי). תמיד בהדגשת המילה "מיו" היה משהו רך ומשכנע מוכר לכם הביטוי "פאן דל דיו" (לחם משמיים) כשהיו רוצים להדגיש את טוב ליבו של האדם. כמו שאומרים "ילד טוב, ירושלים"?