מילחמה על החיים המלחמה הקשה ביותר..

מילחמה על החיים המלחמה הקשה ביותר..

מילחמה על החיים המלחמה הקשה ביותר.. אני נאבק כל יום על להישרד.... כל יום רק לא להיכנס להתקף של דיפרסיה אני משתדל לעשות הכל לדבר אל עצמי... לחשוב על דברים טובים.... המילחמה הכי קשה היא המילחמה על להישאר שפוי בעולם משוגע ולהילחם להשאיר את הנפש במצב "תקין" יום עובר, יום עובר ואני רק מבקש להישאר כשיום עובר, יום עובר מחר כבר מגיע צריך להיזהר
 
מחכים שיעברו הימים כבר לא זוהרים

היום אני והחברה שלי לשעבר.. אחרי שהבנו שטוב לנו גם בקשר ככה של ידידות יצאנו לטייל, אחרי יום קשה שלי של עבודה ושטיפת חדר... רציתי לצאת עדיף מליהרקב בהוסטל.... אז יצאנו לטייל... ואני הרגשתי עצוב שוב למרות שיצאנו כי ידעתי שזה נועד למלא אצלי חלל ריק של מוות נפשי יצאתי מאוד מדופרס... כאילו לא מבין ..למה? עוד יציאה עוד כלום גדול עוד ישיבה בבית קפה? זה מה שיש לנו כבר לעשות? הסתכלנו אחד על השנייה במבטים מוזרים עד שלאט לאט נפתחנו ודיברנו כמו פעם אחרי זה הרגשתי יותר טוב... סתם כי שיתפנו אחד את השנייה בכל מיני דברים בלי שדבר הפרידה הייתה מעל ראשנו..... אבל כל פעם אני מאבד עניין בקשר עם מישהו ומישהי הזוהר שיש לי עם מישהי נעלם אני לא יודע למה כי אני סתם מתאכזב מכל דבר... הכל נהיה שיגרתי וגם אני רוצה רק להעביר את הימים בדברים טובים כדי לא להשתגע שוב כדי לא לאבד את עצמי בתוך נפשי ההרס העצמי אוכל אותי משאיר בי סימנים גודל איתי.. עוד מתפלל לכל כוכב נופל אך האמת, ראיתי רק כוכב שמת.. את בוכה בוכה.. חולות התלות כבר חרושי סדקים כבר לא נוצץ זוכרת שהיינו זוהרים? את בוכה בוכה.. יושבים, שותקים כאילו מחכים שיעברו הימים כבר לא זוהרים רוצים פצצות לפנים את בוכה בוכה..
 
מודעות האבל קוראות לי..

שאני הלכתי היום בעיר... ראיתי מודעות אבל תלויות על הקיר... כל פעם הם מתחלפות ...בשמות חדשים ואז הם מביאות אותי לחשוב שאני כבר צריך להתחיל לחיות... כי שאיין חיים אחרי המוות. אז עליי להפסיק לחשוב על כלכלה נכונה ולהפסיק לחשוב אם השותפה שלי באמת יפה.. כי רק מה שנותר זה לחיות ולהתחיל לנשום ... כבר... מודעות האבל קוראות לי לחיות להתחיל לבעוט להתחיל להתעורר לפני שיהיה מאוחר ידיי ולא אראה את אור היום יותר
 
למעלה