איך כוכב אחד מעז
New member
מילים אחרונות.
אלו מילים אחרונות שלא אומר לך. כל המילים האחרונות לפני מסיבת פרידה פרטית ממך שתיערך אצלי בלב . לפני כמה שנים שמתי לב שאני מתאכזבת מהר מדי ומתאכזבת מאד אז למדתי להתאים לציפיות (ובמילים אחרות לא לצפות). למדתי שאני מאלו שנותנים הרבה בחברות ונשארים לבד ברגע האמת, אז למדתי להיזהר. לאט לאט הוקסמתי ממך מהמילים שלך הם דיברו אליי והתחברתי אליהם. והרגשתי שאנחנו יכולות להיות חברות טובות. היו הרבה נסיונות להתקרב ואת נענית אליהן. בדיעבד רק שמתי לב שתמיד היית מאחורי וילון. דיברת בסיסמאות, קודים שלא הייתי בטוחה שאני מצליחה לפענח אבל את הראית דאגה ואיכפתיות אז נשארתי. חשבתי שאם צריך זמן יש לי אותו. אני תמיד תמיד אמרתי שהבטחה היא רק הבטחה להפר את ההבטחה ולא יותר מזה. אולי זה פאק בסיסי בי אולי לא רכשתי מספיק אמון בעולם הזה אבל גם את הראית את עצמך בסוף כהבטחה שנועדה להפר את עצמה. המילים שלך נותרו ללא כיסוי הרבה פעמים התאכזבתי וניסיתי להתרחק ,שיהיה לי פחות איכפת. יותר טוב משאיכפת לי אבל אני נותרת בחשיכה כי את לא משתפת אותי בכלום. פעם שתיתי את המילים שלך היום אני לא יכולה לראות את התגובות שלך למה שאני כותבת, כי הן מרגישות לי לא אמיתיות בכלל. אני יכולה להגיד היום בוודאות שאני כלל לא מכירה אותך. למרות שאת מכירה אותי הרבה יותר מאנשים אחרים בחיי. אולי זאת אני אשמה אולי נשענתי עליך יותר מדי אבל אני שאלתי אינספור פעמים והצעתי את עצמי והייתי מוכנה לעשות הרבה למענך כי רציתי להוקיר לך תודה, רציתי להיות לך חברה. לפעמים היה לי נדמה שאת כבר מוכנה לתת לי להתקרב ולא היתה מאושרת ממני חשבתי שזה הרגע בו אוכל להראות לך כמה אני אוהבת אותך ולהיות לך לחברה לאוזן קשבת כמו שאת היית לי אבל אחרי צעד לכיווני התרחקת בשתיקה עשרה צעדים. ופעם בכמה זמן את כותבת שכואב וזה דוקר בתוכי הכאב הזה שלך התחושה הזאת שאני מספיק טובה, מספיק קרובה שתקשיבי לכל הדברים הכי הכי אינטימיים וכואבים לי אבל לא מספיק טובה להיות שם בשבילך. לאחרונה האכזבות הקטנות הצטברו והפכו לכעס וכעס זה דבר שלילי הוא לא בונה הוא רק הורס אבל כעסתי שלא נתת לי הזדמנות שפטרת אותי בלי לתת לי צ´אנס בכלל ואומרים פוסל במומו בעצמו פוסל או משהו כזה, וזה לא מתאים פה כי ניסיתי אינספור פעמים וכשביקשת משהו קטן כל כך נעניתי במהרה וגם אז הרגשתי הכי קטנה בעולם כי אפילו לא נשארת בשביל לספר על המצוקה. אני מכירה את עצמי והרבה אנשים מכירים אותי פה ואני האחרונה שאפשר להגיד עליה שהיא מחפשת שבחים והערצה לעצמה. אני נותנת המון לאנשים המון. ואני לא מגדירה את כולם כחברים אבל את הגדרת אותי כאחותך. אחות במושגים שלי זה אומר קרבה זה אומר דאגה הדדית זה אומר יכולת לתת אבל גם לקבל זה אומר להקשיב אבל גם לדבר. אני לא מטופלת שלך וכך התייחסת אליי אני לא מקרה סעד ולא זקוקה לרחמיך וכן כך זה מרגיש וגם אם אני אבחר מילים עדינות יותר, זה עדיין יישאר בתוכי תחושה כזאת של השפלה של חוסר ערך עצמי כי אני לא מספיק טובה בשביל להיות שם בשבילך באמת. הכעס כואב . כואב כי כמה אפשר לדאוג למישהו שאתה בכלל לא יודע מה קורה איתו. פעם רציתי לעזוב אותך מאחור ולסגור את הדלת אבל את הבנת את זה בזמן וניסית להתקרב חזרה. אמרת שאת לא יודעת הרבה עליי ואת לא מבינה לגמרי אותי אז חשבתי שאולי אני אשמה ואם אני אסביר את תדעי ואז אולי יהיה לך יותר קל להתחבר אולי את לא מרגישה מספיק בטוחה. אז נתתי מעצמי שוב ופרשתי בפניך את הכל הכל . זה היה כמו לכתוב את ספר חיי ולתת אותו למישהו זר. הרגשתי כאילו הגשתי את לבי על מגש. ובתמורה קיבלתי שתיקה. שתיקה ארוכה. שתיקה קרה. תחושת זרות ואימה נוראה התפשטה בלבי כשהבנתי שעשיתי טעות. עכשיו אין דרך חזרה את הנעשה לא ניתן להשיב. את לא במצב טוב היום, אני מלקטת במאמץ רב פיסות מידע כי אני לא אוהבת לחטט ולא אברר על מה שאת לא מספרת אבל בכל זאת אנשים מדברים אז שומעים ואני יודעת מספיק בשביל לדעת שעדיף שאני אעזוב בשקט "בזמן שישנת" כי את הדברים שאני כותבת כאן אני לא אגיד לך ולא כי אני מפחדת אלא כי אני לא רוצה להכאיב לך וגם כי מבחינתי זה הסוף ואין דרך חזרה. אלו מילים אחרונות שלא אומר לך. כל המילים האחרונות לפני מסיבת הפרידה פרטית ממך שתיערך אצלי בלב. רציתי לאהוב אותך באמת שרציתי לתת. ותגידו ביג דיל מה כבר קרה אבל אני מעדיפה לא לדעת מבחירה מאשר להבין שוב ושוב שאני לעולם לא אוכל להגיע אליך. תודה על מי שהיית לי אהבתי אותך אני.
אלו מילים אחרונות שלא אומר לך. כל המילים האחרונות לפני מסיבת פרידה פרטית ממך שתיערך אצלי בלב . לפני כמה שנים שמתי לב שאני מתאכזבת מהר מדי ומתאכזבת מאד אז למדתי להתאים לציפיות (ובמילים אחרות לא לצפות). למדתי שאני מאלו שנותנים הרבה בחברות ונשארים לבד ברגע האמת, אז למדתי להיזהר. לאט לאט הוקסמתי ממך מהמילים שלך הם דיברו אליי והתחברתי אליהם. והרגשתי שאנחנו יכולות להיות חברות טובות. היו הרבה נסיונות להתקרב ואת נענית אליהן. בדיעבד רק שמתי לב שתמיד היית מאחורי וילון. דיברת בסיסמאות, קודים שלא הייתי בטוחה שאני מצליחה לפענח אבל את הראית דאגה ואיכפתיות אז נשארתי. חשבתי שאם צריך זמן יש לי אותו. אני תמיד תמיד אמרתי שהבטחה היא רק הבטחה להפר את ההבטחה ולא יותר מזה. אולי זה פאק בסיסי בי אולי לא רכשתי מספיק אמון בעולם הזה אבל גם את הראית את עצמך בסוף כהבטחה שנועדה להפר את עצמה. המילים שלך נותרו ללא כיסוי הרבה פעמים התאכזבתי וניסיתי להתרחק ,שיהיה לי פחות איכפת. יותר טוב משאיכפת לי אבל אני נותרת בחשיכה כי את לא משתפת אותי בכלום. פעם שתיתי את המילים שלך היום אני לא יכולה לראות את התגובות שלך למה שאני כותבת, כי הן מרגישות לי לא אמיתיות בכלל. אני יכולה להגיד היום בוודאות שאני כלל לא מכירה אותך. למרות שאת מכירה אותי הרבה יותר מאנשים אחרים בחיי. אולי זאת אני אשמה אולי נשענתי עליך יותר מדי אבל אני שאלתי אינספור פעמים והצעתי את עצמי והייתי מוכנה לעשות הרבה למענך כי רציתי להוקיר לך תודה, רציתי להיות לך חברה. לפעמים היה לי נדמה שאת כבר מוכנה לתת לי להתקרב ולא היתה מאושרת ממני חשבתי שזה הרגע בו אוכל להראות לך כמה אני אוהבת אותך ולהיות לך לחברה לאוזן קשבת כמו שאת היית לי אבל אחרי צעד לכיווני התרחקת בשתיקה עשרה צעדים. ופעם בכמה זמן את כותבת שכואב וזה דוקר בתוכי הכאב הזה שלך התחושה הזאת שאני מספיק טובה, מספיק קרובה שתקשיבי לכל הדברים הכי הכי אינטימיים וכואבים לי אבל לא מספיק טובה להיות שם בשבילך. לאחרונה האכזבות הקטנות הצטברו והפכו לכעס וכעס זה דבר שלילי הוא לא בונה הוא רק הורס אבל כעסתי שלא נתת לי הזדמנות שפטרת אותי בלי לתת לי צ´אנס בכלל ואומרים פוסל במומו בעצמו פוסל או משהו כזה, וזה לא מתאים פה כי ניסיתי אינספור פעמים וכשביקשת משהו קטן כל כך נעניתי במהרה וגם אז הרגשתי הכי קטנה בעולם כי אפילו לא נשארת בשביל לספר על המצוקה. אני מכירה את עצמי והרבה אנשים מכירים אותי פה ואני האחרונה שאפשר להגיד עליה שהיא מחפשת שבחים והערצה לעצמה. אני נותנת המון לאנשים המון. ואני לא מגדירה את כולם כחברים אבל את הגדרת אותי כאחותך. אחות במושגים שלי זה אומר קרבה זה אומר דאגה הדדית זה אומר יכולת לתת אבל גם לקבל זה אומר להקשיב אבל גם לדבר. אני לא מטופלת שלך וכך התייחסת אליי אני לא מקרה סעד ולא זקוקה לרחמיך וכן כך זה מרגיש וגם אם אני אבחר מילים עדינות יותר, זה עדיין יישאר בתוכי תחושה כזאת של השפלה של חוסר ערך עצמי כי אני לא מספיק טובה בשביל להיות שם בשבילך באמת. הכעס כואב . כואב כי כמה אפשר לדאוג למישהו שאתה בכלל לא יודע מה קורה איתו. פעם רציתי לעזוב אותך מאחור ולסגור את הדלת אבל את הבנת את זה בזמן וניסית להתקרב חזרה. אמרת שאת לא יודעת הרבה עליי ואת לא מבינה לגמרי אותי אז חשבתי שאולי אני אשמה ואם אני אסביר את תדעי ואז אולי יהיה לך יותר קל להתחבר אולי את לא מרגישה מספיק בטוחה. אז נתתי מעצמי שוב ופרשתי בפניך את הכל הכל . זה היה כמו לכתוב את ספר חיי ולתת אותו למישהו זר. הרגשתי כאילו הגשתי את לבי על מגש. ובתמורה קיבלתי שתיקה. שתיקה ארוכה. שתיקה קרה. תחושת זרות ואימה נוראה התפשטה בלבי כשהבנתי שעשיתי טעות. עכשיו אין דרך חזרה את הנעשה לא ניתן להשיב. את לא במצב טוב היום, אני מלקטת במאמץ רב פיסות מידע כי אני לא אוהבת לחטט ולא אברר על מה שאת לא מספרת אבל בכל זאת אנשים מדברים אז שומעים ואני יודעת מספיק בשביל לדעת שעדיף שאני אעזוב בשקט "בזמן שישנת" כי את הדברים שאני כותבת כאן אני לא אגיד לך ולא כי אני מפחדת אלא כי אני לא רוצה להכאיב לך וגם כי מבחינתי זה הסוף ואין דרך חזרה. אלו מילים אחרונות שלא אומר לך. כל המילים האחרונות לפני מסיבת הפרידה פרטית ממך שתיערך אצלי בלב. רציתי לאהוב אותך באמת שרציתי לתת. ותגידו ביג דיל מה כבר קרה אבל אני מעדיפה לא לדעת מבחירה מאשר להבין שוב ושוב שאני לעולם לא אוכל להגיע אליך. תודה על מי שהיית לי אהבתי אותך אני.