מילים ודמעות

מילים ודמעות

כשהכרתי אותך לא ידעתי לאן אני פונה. ראיתי בך מישהו לחיים, מישהו שאפשר לחיות איתו בשלווה ושלום. 3 שנים של אומללות היכו בי כחרב. 3 שנים של השפלה, מילולית ולפעמים גם פיזית. אתה לא מכאן, אתה בעצם משום מקום. וכעת המצב רגוע יותר, אך הלב אינו שוכח, אתה יודע להיות נחמד רק כשאתה מקבל את מה שאתה רוצה, וזה לבטח לא הדדי. אני מנסה לסלוח, ולפעמים זה פשוט לא מצליח. רק בגלל המשפחה הקטנה שלנו אני מנסה להחזיק מעמד, נלחמת ברגשות שלי כלפיך וכלפי האחת החשובה לי ביותר בעולם. לו רק ידעת להעריך, כי כל שנתתי היה מכל הלב, כיום יש בתוכי מחשבות שיכולות רק להרוס ולא לבנות. אתה חושב שכל הטוב שבי נשאר? אי אפשר לשרוד בלי מה שהחזיק אותי, ועליך לא כפיתי שום דבר. היום, אני באמת שלא יכולה לשרוד, לקחת ממני את כל אושרי, ואם פעם לא הייתי משקרת לך, היום אני עושה זאת רק על מנת להחזיק את עצמי, כי פגעת ופגעת בי מאד. מהו שוויו של היופי, שלי או שלך? היופי הוא כלום, לעומת הפנימיות. הוכחת היטב שאסור להסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. אתה אינך יודע להעריך כלום, אפילו פרח קטן לא קיבלתי ממך בכל השנים הללו. פתאום הדמעות יוצאות לי, אחרי שכל כך הרבה זמן לא הצלחתי להרטיב את פניי. אני רק מקווה שלמען הקטנה שלנו אני אחזיק מעמד, היא האהובה היחידה שלי שנותרה לי. ציפור הנפש שבי כבר מתה מזמן.
 

נפש הים

New member
לא!

למען הקטנה שלך את תבחרי לחיות אחרת. למען הקטנה שלך את תבחרי להיות מאושרת. למען הקטנה שלך את תחזירי את ציפור הנפש שבך - לחיים. הכל למען הקטנה שלך, ועל הדרך תהיי מאושרת. לא תרגישי אפילו שבעצם עשית למען שתיכן. הקטנה שלך- אם הייתה מבינה לבטח הייתה אומרת: ´אמא, לא טוב לי לראות אותך עצובה´. ´אמא, לא טוב לי לראות את אבא משפיל אותך´. ´אמא, למדי אותי לא להיות אשה מוכה-פיזית או רגשית, או שניהם´. ´אמא, למדי אותי להתגאות בך.´ ´אמא, למדי אותי להודות על שבאתי לעולם´. ילדים אינם תמימים. הם מבינים הכל- אף אם נדמה לנו הגדולים והחכמים´ שהם לא מבינים, לא מרגישים- הם כן. הילדה שלך מרגישה- ואם היא ממש קטנה, היא עוד תרגיש. היא בטח לא תאהב את התחושות האלו. העניקי לה עתיד טוב יותר- העניקי לה בטחון בעצמה, באפשרות להודות כשטועים ולהצליח מחדש. תוכלי לעשות זאת רק אם תעניקי לעצמך- כעת.
 
כן, את צודקת...

אבל, עכשיו הוא בסדר, והילדה כבר לא רואה יותר אלימות מסוג שהוא. חשבתי לתת לעצמנו הזדמנות. פשוט, מה שיש לי לוותר כרגע זה רק על מה שאני אוהבת, זה הכל. לא לקבל שום דבר ממנו. האמת היא שאני מאד מבולבלת.
 

נפש הים

New member
תראי.

עשית בחירה אולי בגיל צעיר. את צריכה לבחון את כל השיקולים- לטוב ולרע. רק את יודעת מה יש או לחליפין אין במערכת יחסים בינכם. רק את יודעת מה את עלולה להפסיד או לחילופין להרוויח. אני ממליצה לך לרשום את הדברים על גבי נייר. קחי לך כמה ימים- לא החלטה של רגע. וכל פעם תוסיפי את הדברים הטובים ואת הדברים הרעים- זה כבר יראה לך תמונה יותר מסודרת של המערכת יחסים שלכם. המוח כעת מבולבל, כי הלב מלא בתחושות ומבלבל אותו. סדרי את הדברים מול העיניים. עוד כמה ימים הדברים יראו אחרת.
 
כבר לא רואה יותר אלימות ../images/Emo45.gif

כבר לא רואה יותר אלימות מסוג שהוא.. אני מניחה שפרידה זה דבר קשה מכל הבחינות,לכן צריך להתכונן. תפתחי את העצמאות שלך,ותכיני את הלב. תנצלי את ההפוגה לקראת מערכה ב והלואי ולא תהיה מערכה ב,וההפוגה תמשך לעד. ואת לא תותרי כמובן- תמשיכי ללחם על האושר שלך שזהו האושר שלה גם. והלואי ותצליחי לחדור לליבו,ולשבור את אדישותו. וישכון שלום בביתכם. אבל אם כל זה לא יקרה,אז את הרי מוכנה למערכה. לא להסס,ובלב שלם תגידי לו שלום. מכל ה
 
מצטרף לדעתה של האורחת ועוד קצת.

אני חושב שכל מי שקופץ/ת וטוען "לכי משם" לא לוקח בחשבון את כלל השיקולים ולהלן חלק מהם (לדעתי בלבד) נתחיל בקצת עובדות/שאלות: 1. גבר שבוחר באלימות פיזית או מילולית מפני שהוא לא מצליח לשכנע או כדי לכפות את דעתו על האחר (בין אם ילדה קטנה או אישה בוגרת) צריך עזרה מקצועית. לא ייתכן שדברים כאלה יעברו בשתיקה. אדם כזה כנראה יחזור על מעשיו בסיטואציות כאלה ואחרות כי זו דרכו (או הדרך שלמד בביתו?) לפתור בעיות שבכוח השכל הישר הוא לא מצליח. 2. ילדה בגיל שלוש היא עדיין בגדר "פלסטלינה" היא לא מעוצבת ו/או בוגרת מספיק כדי לעכל את מה שקורה סביבה אבל היא בהחלט "לומדת" מהסביבה ומושפעת ממנה... בגיל כזה עדיין יהיה הרבה יותר קל להתרגל למצב חדש כזה או אחר מאשר בגיל 7 למשל... 3. מה עם נושאים כלכליים? קל מאד לקום וללכת אבל קודם כל בואו ונשאל למה ללכת? את האמא, לך יש ילדה לגדל וברור שמי שצריך ללכת אם כבר זה הוא... את מסוגלת לשאת בנטל הכלכלי של לגדל ילדה לבד? (דיור, אוכל, צעצועים...) זה הרי קל מאד לומר "אני קמה והולכת" אבל לאן בדיוק. הילדה שלך תסבול הרבה יותר אם תציבי אותה במציאות כלכלית קשה כי גם ככה המעבר והניתוק מהסביבה ה"רגילה" שלה יהיה דבר לא קל. מצד שני, חיים בניכור, חוסר תקשורת בין בני הזוג לא יובילו אתכם לשום דבר טוב... שלא תעיזי לחשוב "אם נביא עוד ילד זה יסדר אתצ העניינים" כי זה לא, זה רק יעשה אותם הרבה יותר קשים. בקיצור, פרשתי כאן כמה שיקולים שלי אישית אין תשובה עליהם כי אני פשוט לא יודע מה התשובות אז...
 
אמא

ילדים מרגישים וילדים סופגים. הכי גרוע זה כשהם מאשימים את עצמם במה שהם רואים. אין סיבה שלילדה שלך או לך לא יהיה חיוך ובטח מגיעה לכל אחד ואחת הזדמנות שניה. נכון שמה שכתוב כאן לא מספיק כדי לתת דעה אבל מה שבטוח זה שלסבול כל החיים תמורת אוזושהיא פיקציה של "שקט תעשייתי" ייצר בהמשך רק תיסכול נוסף וסבל. אם החלטת להישאר - תישארי עם כל הלב אם החלטת ללכת - תלכי ואל תסובבי את הראש לאחור. אם לא החלטת, תקחי את הזמן, תשקלי את האופציות ותחליטי את מה שנראה לך הכי נכון וצודק. אל תדחי את זה כל יום למחר כי זמני זה הדבר הכי קבוע שיש ובגיל 35 כשהיא תהיה בת 9 זה כב רהרבה יותר קשה...
 
היי, תודה.

אני פשוט לא יודעת איך עונים למסר ששלחת לי? אולי תוכל לעזור לי?
 
אין על מה

כאשר את נמצאת בחלון של המסר יש למטה אייקון של "תגובה". שם את פשוט עונה ושולחת.. בהצלחה
 

Y A E LY

New member
../images/Emo23.gif

אולי קראת, את המכתב שכתבתי לאימי. שם אני אומרת שלעולם כמו זה אסור הביא ילדים. אבל- אם הבאת ילדה עליך לעשות הכל בכדי שיהיה לה טוב. אם לך יהיה רע ותשדרי לה הצגה שטוב לך היא מהר מאוד תקלוט את זה ותכעס שאת חיה בשקר- ולא מראהלה את האמת. בראש ובראשונה דאגי שלך יהיה טוב- ואז תעבירי את כל הטוב שלך אליה... אם את רוצה תמיכה אני פה בשבילך במסרים בפורמים במייל-רק תבקשי...
 
לך beauty../images/Emo24.gif

אני כל כך מזדהה איתך, ומבינה אותך טוב מאוד, מבינה את הכאב, אך לא מבינה את הרצון להישאר. יש לי חברה מאוד מאוד קרובה, שנמצאת באותו מצב כמו שלך, ואני רואה אותה סובלת, נכון קורה שבעלה פתאום שבוע בסדר, אבל אחרכך הוא שוב חוזר לעצמו(והוא עצמו קשה, צועק, מקלל, ואפילו הרים עלייה יד) וכל פעם היא אומרת לי אני מנסה, והוא יישתנה, והנה אנחנו בסדר, והיא נותנהת תירוצים לעצמה, אבל הילדה שלהם סובלת, היא סובלת, אז מה אם יש תקופות רגיעה, הבסיס במצב כזה לא משתנה, והוא לא שווה את זה. ---- לכן יקירתי אני אומרת לך, חיים רק פעם אחת, אל תהרסי את החיים שלך ושל הקטנה שלך, הוא לא שווה את זה, והוא לא יישתנה, וכן יש לך מה להפסיד אם תמשיכי,את תפסידי את החיים שלךךך !!!!! והחיים שלך ושל הקטנה שלך שווים הכל. לכן אני אומרת תהיי חזקה, ו מאיפה שלא טוב, הולכים ולא נשארים. כואב לי לקרוא אותך, כי אף אדם לא צריל לסבול כך, אל תפחדי ללכת, אל תפחדי לעזוב, את חזקה ואני יודעת את זה המתיקי את יומך ,, הוא לא שווה את הכאב, שמתרוצץ אצלך בלב. נסי, לחזור למציאות ולהבין, העולם נראה יפה, והעתיד עוד מחכה לך,
אני איתך, שלך....חוקרת
 
היי, מצטערת על האיחור

קודם כל - תודה על ההזדהות. רציתי רק לומר שמזה כבר כמה חודשים, שוב - אני מדגישה, לאחר שוויתרתי את הדבר שכל כך אהבתי, הוא מתנהג יפה מאד - אלי, לילדה ואפילו כבר עוזר לי במטלות הבית (דבר שלא היה מקודם). נכון, קשה לשכוח את הרגעים הקשים שהיו בעבר, אבל זה לא שוויתרתי לו, הלכתי איתו עד הסוף כדי להבהיר לו שאיתי לא מתעסקים, ואז הפסיקה האלימות הפיזית לפחות והתחילה הקרירות והאדישות שעוד יותר רצחו אותי, כאילו אני לא קיימת בשבילו. אבל שוב, אני מזכירה, זה חלף. כעת אני במצב של "כן ולא". אני באמת צריכה לעשות הרבה חושבים לפני שאני עושה איזה צעד פזיז.
 

אופה3

New member
יקירתי, יש לי בקשה אחת ממך

אל תשברי, קומי אספי הרסיסים, היי חזקה, ותלכי ממנו, גבר אלים תמיד ישאר אלים, לא צאנ´ס ולא בטיח, הוא חייב לקבל טיפול, מדוע שנפשך תישאר שבורה, וציפור הנפש שלך כבר מתה, בואי ננסה להחיות אותה, אם את צריכה נעזור לך, תתלונני במשטוה, תפני לאגודות ויש הרבה כאלה למענך, זה לא פייר שתסבלי את כל מה שאת עוברת ועברת, אולי עשית טעות בהתחלה, ואולי לא ידעת למה את נופלת, אבל זה לא אומר שאת חייבת להמשיך ולחיות ככה, את פשוט מאוד חייבת לעזוב אותו,לפני המכה הבאה, הרי הכתובת כתובה על הקיר, ויש מה לעשות נגד זה, אם את צריכה אנחנו פה נעזור לך ונתמוך בך, ויש את כל האגודות והעמותות שיעזרו לך במיוחד בהתחלה הקשה והמפחידה, זוהי לא דרך החיים בשבילך, ישנם ימים יפים יותר, ויש חיים יפים יותר, אין סיבה בעולם שביתך תגדל לבית כזה, ולאב שכזה, וטוב שהדמעות יוצאות, ככה תפרקי מעט מכאבך, אז יאללה תאספי כוחות, ואנחנו פה נוכל לעזור. שיהיה חג שמח האופה
 
beauty of the chut סליחה ששלחתי../images/Emo52.gif

סליחה ששלחתי את ההודעה בטעות, באמצע השרשור ולא בסופו.
 

1יפית

New member
הוייי....כמה שאני מזדהה איתך...../images/Emo7.gif

והלוואי ויהיו לך כוחות לחתוך את זה עכשיו... אני בטוחה שזה מה שהיית רוצה אבל מדחיקה וממשיכה הלאה...לא..לא..לא...ממש לא כדאי השנים שלך, ואולי עוד ילדים יבואו לעולם, ואת תצטערי יותר מאשר היום..אז המכתבים פה יהיו יותר ארוכים ויותר כואבים... והלוואי שזה יכל להסתיים רק במכתבים פה, אבל בפנים בפנים הנפש גמורה, את הופכת להיות חסרת רגש ואמונה ...ותחשבי על זה.. היום קשה לקום וללכת? מחר יהייה קשה שבעתיים...
 
למעלה