רירוקס המלכה
New member
מילים ממש מרתיחות על התנדבות לצה"ל
שהופיעו ממש במקרה במאמר שדווקא אין לו קשר להתנדבות, אבל עדיין אני רוצה לחלוק את הרגשות שלי עליהן:
המאמר הוא של אחות לאוטיסט בתפקוד לא ממש גבוה שככל הנראה דווקא לא יתנדב (לפי התרשמותי עליו מקריאת המאמר או לפי איך שהיא רוצה להציג אותו הוא שייך לקבוצת נערי החינוך המיוחד שמתנדבים לעתים נדירות וגם אז רק במסגרת כיתת החינוך המיוחד שבאה פעם בשבוע לבסיס לעשות עבודות רס"ר), אבל המילים האלה שהיא כתבה מעצבנות גם בהקשר של בעלי סכרת, צליאק, קרוהן, אפילפסיה, חירשות ועוד:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4323014,00.html
ציטוט מהפסקה הרביעית:
"להיות אחות לאוטיסט זה לקבל רישיון נהיגה, אבל לדעת שאחיך לא יזכה לנהוג אף פעם על אוטו משלו, רק על המכוניות המתנגשות בלונה פארק. זה להתגייס לצבא, ללבוש מדים ולדעת שאחיך יוכל במקרה הטוב רק להתנדב."
ה"רק להתנדב" הזה ממש-ממש מעצבן אותי!
כאילו עצם זה שמישהו מתנדב (אפילו אם זה בגלל פטור של "רק ליתר ביטחון" על ניתוח בלב שריפא אותו לחלוטין שנה לפני הגיוס) הופך את השירות שלו ל"שירות לא אמיתי"!
היא לא יודעת שיש מתנדבים שקיבלו אישור להיות לוחמים?!
אני שירתתי עם מלא חיילים ג'ובניקים רגילים ובנוסף לא מעט מתנדבים, כמה מהם נפשיים (בחיי שהם נראו נורמליים לחלוטין!) ויכולה להעיד שחוץ מעניין השמירות ותורנויות המטבח (שדווקא לא נתפסו אצלנו כחלק ממש מהותי בהוויי הצבאי) לא היה אצלנו שום הבדל בין המתנדבים לחיילי החובה הרגילים. אפילו את התורנויות האחרות (שמירות ומטבחים אלה לא התורנויות היחידות שיש) מתנדבים עשו בדיוק כמו חיילים רגילים.
מה זה "רק להתנדב"?! אולי לאח שלה יש מגבלות שיימנעו ממנו לעשות שירות משמעותי (אותן מגבלות שיימנעו ממנו להחזיק עבודה) אבל זה לא נובע מעצם זה שהשירות נעשה בהתנדבות ולא בגיוס חובה "רגיל". גם לעובדי רס"ר ולעובדי מטבח עם פרופילים ברי-גיוס אין שירות משמעותי (ואני לא מדברת על המפקדים-בשירות-חובה שלהם, אלא על אלה מהם שממש עושים פיזית את העבודות השחורות).
שהופיעו ממש במקרה במאמר שדווקא אין לו קשר להתנדבות, אבל עדיין אני רוצה לחלוק את הרגשות שלי עליהן:
המאמר הוא של אחות לאוטיסט בתפקוד לא ממש גבוה שככל הנראה דווקא לא יתנדב (לפי התרשמותי עליו מקריאת המאמר או לפי איך שהיא רוצה להציג אותו הוא שייך לקבוצת נערי החינוך המיוחד שמתנדבים לעתים נדירות וגם אז רק במסגרת כיתת החינוך המיוחד שבאה פעם בשבוע לבסיס לעשות עבודות רס"ר), אבל המילים האלה שהיא כתבה מעצבנות גם בהקשר של בעלי סכרת, צליאק, קרוהן, אפילפסיה, חירשות ועוד:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4323014,00.html
ציטוט מהפסקה הרביעית:
"להיות אחות לאוטיסט זה לקבל רישיון נהיגה, אבל לדעת שאחיך לא יזכה לנהוג אף פעם על אוטו משלו, רק על המכוניות המתנגשות בלונה פארק. זה להתגייס לצבא, ללבוש מדים ולדעת שאחיך יוכל במקרה הטוב רק להתנדב."
ה"רק להתנדב" הזה ממש-ממש מעצבן אותי!
כאילו עצם זה שמישהו מתנדב (אפילו אם זה בגלל פטור של "רק ליתר ביטחון" על ניתוח בלב שריפא אותו לחלוטין שנה לפני הגיוס) הופך את השירות שלו ל"שירות לא אמיתי"!
היא לא יודעת שיש מתנדבים שקיבלו אישור להיות לוחמים?!
אני שירתתי עם מלא חיילים ג'ובניקים רגילים ובנוסף לא מעט מתנדבים, כמה מהם נפשיים (בחיי שהם נראו נורמליים לחלוטין!) ויכולה להעיד שחוץ מעניין השמירות ותורנויות המטבח (שדווקא לא נתפסו אצלנו כחלק ממש מהותי בהוויי הצבאי) לא היה אצלנו שום הבדל בין המתנדבים לחיילי החובה הרגילים. אפילו את התורנויות האחרות (שמירות ומטבחים אלה לא התורנויות היחידות שיש) מתנדבים עשו בדיוק כמו חיילים רגילים.
מה זה "רק להתנדב"?! אולי לאח שלה יש מגבלות שיימנעו ממנו לעשות שירות משמעותי (אותן מגבלות שיימנעו ממנו להחזיק עבודה) אבל זה לא נובע מעצם זה שהשירות נעשה בהתנדבות ולא בגיוס חובה "רגיל". גם לעובדי רס"ר ולעובדי מטבח עם פרופילים ברי-גיוס אין שירות משמעותי (ואני לא מדברת על המפקדים-בשירות-חובה שלהם, אלא על אלה מהם שממש עושים פיזית את העבודות השחורות).