מילים..

מילים..

אנסה להקיא אל הכתב את כל הבלבול שמטייל בתוכי, אולי אצליח להבין, או לשחרר, ינשאללה להשתחרר, שבוע של התערערות שכבר מזמן לא הייתה, וזה אחרי התמודדות יומיומית כמובן עם החרדות וכל מה שהוגדר שיש לי וחודשיים של מוות שעטף את יקיריי, כלבתי, סבא, בת דודה < שהיא בת גילי> דוד, ובת מאומצת שיש סבירות כך אומרים,< למרות שאני לא מקבלת תעניין > שהיא התאבדה, יומיים לאחר מכן אזכרה של אבא שלי ואמא שחולה מאד שמתחננת למות לפני החורף.... ומחשבות אובדניות שלי שהגיעו פתאם, כן נלחצתי, אפילו מאד, כששמעתי את עצמי מבררת על כמות כדורים שיביאו אותי אל המוות.. נלחצתי, אני יודעת שאסור לי להיות שם, אני יודעת איזה נזק יהייה לבן שלי וזה לא מגיע לו, אני יודעת שיכולה להיות דרך אחרת, אבל כל כך קשה למצוא אותה ביחוד כשהעצבות כבר לא ממש דומעת.. התחושה " בישביל מה..?!?" עוטפת ומרעילה כל תא בגוף... מה שעשיתי זה לשנות מיקום, נסעתי למרכז לחברים, איתם חזרנו לצפון, הרבה ירוק עטף אותי.. מים.. זרימה.. כן, זה הטיב, חזרתי הבייתה עם הצלחה של הדיפת מחשבות מוות למיניהן. אפילו קיבלתי הודעה משמחת שתהייה לי עזרה כספית גם בטיפול וגם בנסיעה אליה..מה שיעזור לי גם מעבר לטיפול תרופתי... <הטיפול באומנות עבר בזמן האחרון לשיחות טלפון מפאת בעיות תקציב>.. אז, יום חדש ואמן כוחות חדשים..
 
נוצה ../images/Emo142.gif

את עומדת בדברים קשים בצורה מעוררת הערכה. עוברים עלייך זמנים קשים אבל את מצליחה להעזר בחברים ולמצוא לך נקודות אור, סיבות לחיות ודרכים לטפל בעצמך. עצוב לקרוא על כל האובדנים שאופפים אותך כרגע. מצטרפת למה שאת מאחלת לעצמך- יום חדש, הרבה ימים חדשים וכוחות חדשים!
 
למעלה