מילת היחס de אצל אובידיוס

[יאללה שוב]

מילת היחס de אצל אובידיוס

בעקבות קריאה במטאמורפוזות, בולט לעין השימוש התכוף של אובידיוס ב-de
לעומת ורגיליוס שהוא פחות או יותר בן-זמנו
זה הפתיע אותי, שכן זה נראה כמו שינוי די עמוק בשפה בשביל לפטור את זה כשינויי סגנון גרידא בין משורר אחד לאחר

השימושים של מילה זו אצלו, יש להם ניחוח של משהו יותר "מודרני" מאשר קלאסי
ultima est de duro ferro - אותו שימוש של en הצרפתי
sed et haec de plebe
et antiquam de terrae nomine litem - זה דוקא כן שימוש קלאסי
וכו' וכו'

 

[דאנטה]

מה זאת אומרת "שימוש יותר מודרני"?

בדוגמאות שהבאת, מילת היחס de הגוררת אחריה את האבלאטיבוס משמשת כאבלאטיבוס מתאר (ablativus of description), אבלאטיבוס של מקור ואבלאטיבוס מאפיין בהתאמה.
"אחרון הגיע [גזע האדם] העשוי מברזל קשה" (תרגום מילולי שלי). צורה שונה אך בעלת אותה משמעות מופיעה שני טורים למעלה מהטור שהבאת, שם מתואר הגזע האנושי יחד עם שם התואר: proles aenea ("גזע האדם עשוי כסף").
בטור השני, שמדבר על אמם של דיאנה ואפולו, שהבאת כדוגמא: sed et haec de plebe, שניתן לתרגמו כך: "היא [מקורה/מוצאה] מהעם הפשוט".
בטור האחרון שהבאת, משמש האבלאטיבוס כאבלאטיבוס המאפיין (ablativus of specification) משום שכאן אנו רואים התייחסות למישהו ספציפי. זהו אותו האבלאטיבוס המשמש בכותרות היצירות בלאטינית: de bello Gallico, de Architectura, וכו'. הכוונה היא הפנייה לחיבור ספציפי מסויים שאין עוד כמוהו. ואנו רואים זאת היטב בתיאור הוויכוח, לא סתם ויכוח, כי אם ל-"הויכוח העתיק על אודות שמה של הארץ".

אגב, מנסיוני, כל הצורות של ה-de שהבאת כדוגמאות מופיעות אצל כל המחברים ה'קלאסיים', מקיקרו דרך יוליוס קיסר, עד אובידיוס, ורגיליוס וטיטוס ליוויוס.

 

[יאללה שוב]

על השימוש האחרון כתבתי כבר שהוא אופייני ללטינית קלאסית

זה היה יותר על מנת להנגיד אותו לקודמים מאשר להוסיף אותו לרשימה

ואבלטיב של תיאור מופיע לרוב ללא de, כמו שאתה בעצמך הבאת(proles aenea)

מופיעות - אולי, אבל באיזו תדירות

 

[דאנטה]

חשוב לזכור שאצל המשוררים

גם השימושים הראשונים שציינת אופיינים ללאטינית קלאסית.

 

[יאללה שוב]

כל מה שאמרתי זה שאחרי קריאה באניאיס ובמטאמורפוזות

אני שם לב לשימוש תכוף יותר של המילה הזו אצל אובידיוס
(ואני פשוט יוצא מתוך הנחה שאני לא הוזה)
סה טו

מעבר לכך אני לא מוצא טעם להתעכב על ויכוח קטנוני שלא ניסיתי בכלל ליצור.
כאילו שזה שלא ברור וידוע שהמעבר לשפות הלטיניות מתאפיין באובדן של יחסות והישענות גדולה יותר על מילות יחס.
אז גם אם יש לשימושים האלה תיעוד בשפה הקלאסית, מן הסתם אתה תצפה למצוא אותם יותר בשלבים מאוחרים יותר.

 

[דאנטה]

לגבי תכיפות

אני כמעט בטוח שאתה צודק. השימוש של אובידיוס במילת היחס הזו גבוה מזה של וירגיליוס, וגבוה בהרבה מזה של לוקרטיוס. יש מנועי חיפוש מיוחדים לחיפוש תכיפויות של מילים וביטויים אצל מחברים שונים, כגון Perseus Vocavulary Tool. יהיה מעניין לבדוק.
אני התייחסתי לתחביר של מילת היחס, ורציתי לומר שהשימושים השונים שעושה אובידיוס עם מילת היחס הזו משתנה לסוג האבלאטיבוס שבו הוא רוצה להשתמש: אבלאטיבוס של מאפיין או אבלאטיבוס של מקור וכו'. רציתי גם לומר ששימושים שכאלה לא מאפיינים רק את אובידיוס, כי אם גם מחברים נוספים שנחשבים קלאסיים, בין אם מחברי שירה ובין אם מחברי פרוזה.