מינים

[ליונס 1974]

מינים

השאלה הבאה קשורה לחור הגדול ביותר שיש לי כלפי תפיסת האבולוצה .

הייתי רוצה לשמוע את דעת נכבדיי הפורום :

אז ככה :

כשאנו מיסתכלים סביבנו אנחנו רואים מינים שונים , שניראים כביכול מאוד מופרדים אחד מן השני ( מזכיר את התפיסה הבריאתנית) .

במידה מסוימת היה מתבקש , שהיצורים החיים יראה בינהם רצף. לעומת זאת ניראה כאילו יש לנו "יער" ולא "עץ" ( כלומאר שהגרף שמחבר את כל היצורים החיים איננו קשיר ) .

אני לא שואל לגבי בעל חיים אחד. אני שואל על כולם.

אם אני אנסה לתת לזה תאור גרפי בציור, אזי הייתי מצפה לראות נקודות שמפוזרות באופן אחיד על דף נייר, או שכולם ע,י נקודה אחת , ובמקום זה אני רואה אלפי מיצבורים.

איך זה קורה ?

אשמח להסברים מהמלומדים מימני .

 

[אני רק עובר]

לי דווקא היצורים החיים מאוד מזכירים עץ

אבל אולי זה בגלל שאני מכיר אותם יותר טוב? כבר כשהייתי ילד והייתי יוצא לסיורי ציפורים, זה היה לי ברור שמיני האנפות קרובים אחד לשני יותר מאשר לברווזים, נניח, ושהציפורים כולן קרובות אחת לשנייה יותר מאשר ליונקים.

כלומר הנקודות לא מפוזרות באופן אחיד וגם לא רנדומלי, אלא באופן היררכי, כמו עץ. וזאת בדיוק התמונה שאנחנו מצפים לה אם יש אבולוציה (ולא מצפים לה אם יש בריאה).

למעשה, מבחינה היסטורית הסידור ההיררכי של היצורים החיים כבר היה ברור מאליו עוד לפני שמישהו בכלל חשב ברצינות על אבולוציה. הצורך להסביר אותו היה אחת הסיבות העיקריות לפיתוח התאוריה.

 

[22ק ו ס ם]

דווקא לא מתבקש

מה שאתה מצפה לראות זה את כל שלבי הביניים שמובילים מחיה אחת לאחרת, אבל הן לא קיימות. מכיוון שיותר מ99% מהיצורים שחיו על פני כדור הארץ נכחדו, אי אפשר לצפות לראות את התמונה המלאה של המעברים מחיה אחת לאחרת.

 

[Sophalin]

אני רק רוצה להוסיף

שיש מקרים שכן רואים מקרים כאלה של "רציפות"
כלומר רצף של מינים שמאוד קרובים אחד לשני עד כדי הבדלים קטנים ולבסוף מגיעים לכך ששני סוגי בעלי חיים נמצאים בקצות הקשת הזו והם כבר מינים שונים.
כך שכן יש עדויות חיות לעקרון הרצף הזה.

 

[22ק ו ס ם]

כן, בוודאי אבל זה לא משהו שמתבקש

בהתחשב בכמות האוגניזמים שחיו על פני כדור הארץ.

 

[Sophalin]

לא לא בהחלט לא. אני רק אומר

שזו עדות להתפתחות רציפה. לא היחידה אבל עדות כלשהי.

 

[ליונס 1974]

יש מצב

יש מצב שתביא דוגמאות עם בע"ח גדולים ככל האפשר ?

 

[Sophalin]

מה זה אומר גדולים ככל האפשר?

אני לא חושב שאני אמצא לוויתנים בכל קשת הגדלים למשל.

 

[ליונס 1974]

גדולים

עכבר ומעלה

 

[Sophalin]

מממ אני יכול לנסות

אני לא מתיימר להיות טקסונום אבל אני יודע שיש סוג מסויים של ציפור שחיה בכל רחבי אסיה. ההבדלים בין הפרטים שגרים במזרח לאלו השוכנים במזרח גדולים דיים כדי שיהיה אפשר להבחין בינהם ולהבדיל בינהם.
מעבר לזה הם נחשבים מינים שונים לפי ההגדרה היבשה (הגדרת הפרודקטיביות).
עם זאת אם אתה תעשה מסע ממזרח אסיה למערבה אתה לא תוכל להגיד מתי המין משתנה כי השינויים הם מאוד קטנים עד כדי זניחים בין הפרטים השונים המפוזרים לרוחבה של היבשת.

 

[squalus]

יש כמה מיליוני מיני חרקים

לא נראה לך צירוף מקרים מוזר שלכולם יש 6 רגליים? או שלכל החולייתנים יש 4 רגליים (חוץ מאלה שאיבדו אותן)?
או שמבנה העצמות ביד של עטלף מקביל לזה של לוויתן או של אדם?

 

[ליונס 1974]

התאוריה

התאוריה די אמינה בעיני, ומקובל עלי שהיא התאוריה המדעית ביותר שקיימת היום , יחד עם זאת אני רוצה לסתום חורים אצלי באינטואיציה כי יש לי טיפה תחושה שכופים את התאוריה על העובדות, ושיש איזשהו מנגנון בסיסי שאני לא מכיר שיוצר את האשליה הזאת של "מינים ניפרדים" כשלמעה אין באמת, לפי התאוריה, הפרדה מוחלטת.

 

[squalus]

תראה

בני אדם, מטבעם, אוהבים להכניס סדר לדברים, וכמה שיותר להתיחס לכל דבר, כולל למינים, כיחידות דיסקרטיות.
אני לא מאמין בגישה הזו, כי ההגדרה של "מין" היא מאוד נזילה, ויש גם הרבה הגדרות שונות למהו "מין".
יש מינים שבמבט חטוף ברור לך שמדובר במינים נפרדים, כמו נניח דג והיפופוטם, אבל יש הרבה מינים שההפרדה ביניהם הרבה פחות ברורה, כמו נניח שני מיני כוכבי ים שכל ההבדל המורפולוגי ביניהם הוא בליטה קטנה על השלד, ושלפי הגדרה שונה של מין בכלל לא תהיה ביניהם הפרדה.
טקסונומיה זה לא מדע מדוייק, רחוק מזה, אבל עדיין אם אתה מסתכל על כלל המינים, הקשר ביניים הוא מספק ברור בשביל שתוכל לתאר אותם כעץ, סבוך אמנם, כמו בתמונה, אבל לא כיער.

 

[דייהטסו]

אפשר להסתכל על זה כך:

מין אחד הוא רציף, עד שבשלב כלשהו שתי אוכלוסיות בתוכו מתרחקות, ולא יכולות להביא ביחד צאצאים פוריים. מנקודה זאת נוצרת אי-רציפות, גלומר פיצול לשני מינים, והם הולכים ומתרחקים.
המגוון הקיים של מינים הוא כתוצאה מהרבה התפצלויות והתרחקויות כאלה, שיצרו תבנית של איים-של-רציפות.
יש גם סוגים שידועים ברציפות ממין למין (כי יכולת ההתרבות ההדדית לא מפסיקה לחלוטין), למשל שחפים, אירוסי ההיכל, סחלבים.

 

[John the Savage]

השאלה שלך נובעת

מטעות די נפוצה בהבנה של תהליך ההתפתחות האבולוציוני.

הרבה אנשים חושבים בטעות שתהליך ההתפתחות האבולוציוני הוא תהליך התפתחות מתמדת במהלכה מינים משתנים בקצב קבוע עד שהם הופכים ממין אחד למין אחר. התפיסה הזו כבר מזמן ידועה כלא מדוייקת.

תהליך ההתפתחות האבולוציוני הוא לא תהליך רציף של שינוי הדרגתי אלא תהליך המתקיים בקפיצות: ישנן תקופות ארוכות של יציבות בהן פריטים בני מין מסויים נותרים כמעט ללא שינוי (שינוי תמיד קיים, אבל זה שינוי מזערי ולא מורגש), ותקופות של התפתחות מהירה. הסיבה שבגללה נדיר לראות את שלבי הביניים בהתפתחות היא שרוב הזמן מה שאנחנו רואים זה אוכלוסיות שנמצאות בתקופה היחיסת יציבה של התפתחות איטית. ההתפתחות המהירה בה ניתן להבחין בשלבי הביניים לרוב מתרחשת במשך תקופה מוגבלת ובאוכלוסיות קטנות יחסית ולכן קשה יותר להבחין בה.

בכדי להבין למה ההתפתחות מתרחשת בצורה כזו, תחשוב לרגע על אוכלוסיה של מין כלשהו. נניח לרגע שהסביבה החיצונית היא יציבה (הנחה לא לגמרי נכונה, אבל נניח את זה בשלב הזה בשביל לפשט את הדיון), אז מה שיקרה זה שעם הזמן יתרחשו מוטציות חיוביות שיהפכו לנפוצות באוכלוסיה, כך שהמין ילך וישתפר ויהפוך למתאים יותר ויותר לסביבה. עד מתי? עד לשלב בו כבר לא יהיה מה לשפר, לפחות לא באופן מידי. בשלב כלשהו האוכלוסיה של המין תגיע למצב בו ההתאמה לסביבה היא אופטימלית במובן שלא תיתכן עוד מוטציה בודדת או אף צירוף של מספר קטן של מוטציות שיביא לשיפור. בשביל להשתפר עוד יותר מהנקודה הזו דרוש צירוף נדיר של מוטאציות שהסבירות שיתרחש נמוכה למדי.

אז מה שזה אומר בעצם זה שההתפתחות של האוכלוסיה של כל מין נתון "נתקעת" סביב נקודת אופטימום לוקאלית כזו ויכולה להישאר תקועה סביב אותה הנקודה למשך תקופה ארוכה. עד מתי? עד שקורים אחד מהשניים: או שמתרחש צירוף נדיר של מוטאציות שיוצר שיפור נוסף, או עד שחל שינוי בסביבה שגורם לכך שהאוכלוסיה כבר פחות מתאימה לסביבה הקיימת (או יכול להיות שחלק מהאוכלוסיה נקלע למקום עם תנאים שונים ונאלץ להסתגל למקום החדש). שינוי כזה גורם לאוכלוסיה לצאת מנקודת האופטימום, ואז שוב מתרחשת סדרה של שינויים עד שמגיעים לנקדת אופטימום חדשה וחוזר חלילה.

אז מה שקורה בעצם זה שרוב האורגניזמיםנמצאים בסביבות נקודת האופטימום הלוקאלית שלהם מבחינת התאמה לסביבה, ורק מידי פעם מתרחש איזשהו ארוע שגורם לחלק מהאוכלוסיה לצאת מנקודת האופטימום ולהתפתח באופן משמעותי.

 

[ranisharoni]

"נקודת אופטימום לוקאלית" של מה?

מספר עותקי דנ"א?

 

[John the Savage]

של התאמה לסביבה

 

[תולעת הגשם]

אכן שווי משקל מופסק היא עוד תיאוריה שהמנגנון שלה שונה מהניאו דרוויניזם . היא מדברת על מקרו מוטציות. אבל זה לא אומר שאין מיקרומוטציות או התפתחות הדרגתית, אלא שבגלל השונות והרציפות הרבה, קשה למצוא את מקום ההתפצלות במאובנים. אלה ואלה דברי אלהים חיים וכנראה היו כמה מנגנוני ספציאציה. לכל התיאוריות יש תימוכין ממשיים והן אינן הררים התלויים בשערה.

 

[John the Savage]

לצורך הדיון הזה

לא ממש משנה איזה מנגנונים של ספציאציה אנחנו מניחים.

כמובן שקיימים מספר מנגנונים שונים של ספציאציה, וכמובן שלא קיים סטאסיס מוחלט וגם במצב של "שיווי משקל" קיימות מוטאציות נייטראליות וסחף גנטי, והסביבה היא אף פעם לא סטאטית לחלוטין. אבל בין אם אנחנו מקבלים שיווי משקל מופסק ובין אם אנחנו מדברים על ספציאציה אלופאטית ומנגנונים אחרים המקובלים במסגרת הניאו-דארוויניזם הקלאסי, עדיין כולם מצביעים על כך שההתפתחות לא מתרחשת בקצב אחיד אלא בקפיצות של התפתחות מהירה באוכלוסיה מצומצמת לעומת התפתחות מאד מתונה בשאר הזמן.

 

[אני רק עובר]

שיווי משקל מפוסק לא קשור ל"מקרומוטציות"

והתאוריה גם לא מניחה מנגנון שונה מהמנגנון הניאו דרוויניסטי הרגיל. היא מבוססת על ספציאציה אלופטרית רגילה (פשוט כי זה היה המנגנון המקובל בתקופה שנוצרה התאוריה. מאז הציעו עוד מנגנוני ספציאציה נוספים, שהתאוריה לא סותרת אותם).

הטענה היחידה של התאוריה היא ששינויים בדרך כלל לא מצטברים בקצב אחיד, כך שיש תקופות ארוכות של "סטסיס" מול תקופות קצרות יחסית של שינוי. הטענה הזו מבוססת בעיקר על תוצאות אמפיריות של קצב השינוי במאובנים. אבל ישנן היום גם דוגמאות נגד של ספציאציה הדרגתית במאובנים.