RobbiesOfficialBabe
New member
מינכן- פרק ב'
בחלק הבא כתבתי על ההמתנה בקיו די בפירוט, אם לא בא לכם לקרוא את הכל, אתם יכולים לעבור להודעה הבאה, רק שאם בעתיד יש סיכוי שתטוסו לגרמניה להופעה, אז החלק הזה די חשוב...
לאחר שינה של שעה בלבד, אילצתי את הגוף שלי להתעורר (הרי רובי מחכה לי
(, והבטחתי לו שיוכל לישון כשנגיע לקיו ונקים את האוהל.. הובטח לנו יום גשמי וסוער(
) ועל כן התלבשנו בשיטת הבצל, ובקושי יכולתי לזוז מכל המשקל הזה.. חחחחח בדרך לקיו התחרינו עם עוד מטורפות שבדיוק ירדנו מהמונית (במקביל אלינו) וממש רצנו לקיו! אפילו שעדיין חשוך בטירוף יכולנו לראות שעיר האוהלים של וומבלי, הייתה יותר כמו עיירת פיתוח ירוחם, לעומת ה"ניו יורק" שיש פה!! בלעתי גוש ענקי בגרון, אפילו לא יכולתי לראות איפה הקיו מתחיל..!! בזריזות תפסנו לנו חלקה קטנה להקים עליה את האוהל, ולאחר שהחברות שלנו הצטרפו אלינו, ושיחת עדכון קצרה עם אורלי, צללתי ראש לתוך האוהל ולשינה המיוחלת.... אם חשבתי שאצליח להשלים שעות שינה, אז טעיתי בגדול! הייתי צריכה לנחש שהגרמנים יהרסו לי את כל החוויה: תוך זמן קצר הם הקימו את כולם על הרגליים וביקשו שנקפל את כל האוהלים כי מסתבר שאנחנו מפריעים לרכבים לעבור (הייתם צריכים לחשוב על זה קודם לא?!?!). הם החליטו ליישר את התור (שהיה בחצי עיגול מסביב לאצטדיון). אתן מבינות מה הולך לקרות עכשיו נכון? היינו צריכות לפעול במהירות הבזק: כולם נדחפו והשתחלו בין האנשים (כמונו) ויצא שהתקדמנו משמעותית בתור. אנשים שישנו באוהלים כל הלילה היו כבר מאחורינו כי הם פשוט לא היו זריזים מספיק ולא הפסיקו לקטר לאוזניהם הערלות של המאבטחים חסרי הרגישות. הבעיה היא שעכשיו- ישבנו ממש אחת על השנייה, מרפק אל מרפק, ועם התזוזה הכי קטנה יש מצב להוציא למישהו עין.! וזה רק 8 בבוקר.. כשהבנתי שהיום אני לא אשן, התחלתי להכין את השלטים שלא העזנו להכין בוומבלי (אך התחרטנו על זה אחרי זה): "we're only MAKIN' OUT" עם תמונת "רוקי" (AKA רובי ומארקי). ו: "let me be the MEAT in a 'rokie' sandwich" גם כן עם תמונת רוקי קלאסית. כשסיימתי, הזמן פשוט לא זז!!! אז שלפתי בכניעה ובאופטימיות את החומר שאני צריכה לשנן למבחן שמחכה לי כשנחזור הביתה, וקראתי אולי 4 דפים לפני שהשמש התחילה לטגן אותנו (עאלק גשם!), הבהמות שישבו לידנו התחילו לאדות ארומה מבחילה ובמקביל לעשן לנו בתוך הפרצוף בלי כל בושה.. תנאים בלתי אפשריים ללמידה... אז וויתרתי, ודאגתי יותר לשמור את הכוחות שלי לקרב שמחכה לנו עוד כמה שעות טובות. בשעה 1 (!!) העמידו אותנו וצופפו אותנו אף יותר (השערים אמורים להיפתח בשלוש), וככה חיכינו עד השעה ארבע.. שאז הגשם שהובטח לנו התחיל להופיע.. הנה טיפ קטן אליכם, אם אתם מתעדים להיות בשורה הראשונה, לא כדאי לכם לטוס להופעה בגרמניה, כי מה שקרה הלאה.. כנראה שכך גם התנהל והיה נהוג בכל האצטדיונים ברחבי גרמניה. בוומבלי, ברגע שחתכו את הסרטים, הובילו את ההמון לשערי כניסה אלקטרוניים שקוראים את הברקוד, ואחרי שהשער נפתח, ישנו מאבטח שבודק ברפרוף את התיקים ומשם הדרך לשורה הראשונה רצופה באבנים זהובות... אז בגרמניה הדרך ממש לא רצופה באבנים זהובות, והשיטה מעט שונה: ראשית, הם חתכו את הסרטים, טפטפו פנימה אנשים, וסגרו אותם בחזרה. בשער הכניסה בודקים תעודות זיהוי ומוודאים שהשם תואם לשם המופיע על הכרטיס. משם יש עוד מחסום עם מאבטחים שבודקים את הברקוד על הכרטיס (שכבר היה ספוג במים). מששששששם, יש מחסום בו בודקים בקפדנות את התיקים- את הרוכסנים הפנימיים, מדליקים את המצלמות בכדי לראות שהיא אמיתית ומעבירים ידיים וגלאי מתכות על הגוף שלכם... מש-ם ישנו עוד מחסום של מאבטחים שאומרים לכם לאיזו כניסה ללכת וגם שם כמובן שיש מחסום נוסף בו בודקים את התאריך על הכרטיס וקורעים אותו באמצע... אם חשבתם שאולי מכאן הדרך תהיה וורדים ושושנים, אז טעיתם. עזבו ששצף אותנו גשם מעוור, ניחא.. ועזבו שיש הרי אדם שהם המאבטחים, שקובעים לכם עובדה, ואומרים לכם לאן ללכת וגם צועקים עליכם בגרמנית, שלא לרוץ... (שזה כבר החזיר אותי לסרטי שואה וצמרר אותי בטירוף).. הסרט שעבר עלינו ממדרגות הכניסה והלאה היה פשוט הדובדבן שבקצפת...
למדרגות הכניסה נכנסו למצב הסתערות בראבק! התוכנית שלנו הייתה, לבדוק במדרגות איפה נשארו מקומות בשורה הראשונה בבמה המרכזית (כלומר, או בצד של רובי והווארד, או בזה של מארק וג'ייסון). עיניי חשכו כשראיתי מה הולך שם: הכל כבר היה מפוצץ- הכל, אפילו הקט ווק
(הרי לא ייתכן, כל מה שעברנו ועדיין היינו בחמישים הראשונות להיכנס לאצטדיון). בצד של רובי אפילו התחילו למלא את השורה הרביעית... כשהתחלנו לעכל את מה שהולך פה, פתאום הבנו שיש לנו לרוץ קילומטרים מפחידים לעבר הבמה המרכזית, והמדרגות היו רחבות וגבוהות והולך להיות קשה לנתר מעליהם.. אז מה מסתבר? זוכרים שסיפרתי שהודיעו לכל בעלי כרטיסי העמידה שעלינו לחכות בכניסה אחת בלבד? זוכרים.. אז מסתבר שהם לא בדיוק אוכפים את החוקים שהם עצמם קבעו. מאוחר יותר סיפרו לנו, שמעריצות שהגיעו מאוחר מאוד, וראו שהתור ממש ארוך, פשוט התנחלו בכניסה אחרת וקבעו עובדה שגם את הכניסה הזאת ייאלצו לפתוח..
לגרמנים לא היה איכפת שבתור המקורי מחכים אנשים משנת תרפפ"ו.. הם זרמו איתם, והחליטו שכדאי לפתוח להם את הכניסה 40 דקות מוקדם יותר בשביל למנוע מהומות אחר כך...
ובחזרה לסיפור, אחרי שנחנקנו למוות מהריצה במדרגות האינסופיות, החלטנו להמר על הצד של מארק וג'ייס, כי שם לכל הפחות נהיה בשורה השנייה או שלישית... היינו צריכות לרוץ לפחות שני קילומטרים... כבר התחלתי לראות שחור, בלי קשר לעובדה שהגשם עיוור אותי ולא ראיתי לאן אני רצה.. תודה לאל על שירי (תבורכי אהובתי), שהייתה במצב גופני ובכושר יותר טוב משלי (או שלפחות היא הצליחה להתעלות על עצמה מספיק טוב) בשביל למשוך אותי ביחד איתה...
בחלק הבא כתבתי על ההמתנה בקיו די בפירוט, אם לא בא לכם לקרוא את הכל, אתם יכולים לעבור להודעה הבאה, רק שאם בעתיד יש סיכוי שתטוסו לגרמניה להופעה, אז החלק הזה די חשוב...
