יש מצב שהקישור לא יפתח אם אין מנוי, אז הנה תוכן הכתבה
כך הופתעתי לגלות ניואנס עדין אך משמעותי שמשנה את עולם הדייטינג
כמה זמן לגיטימי לצאת עם שני אנשים במקביל? שיחות עם צעירי גוש דן שינו את מה שידעתי על המותר והאסור בשוק הבשר והאהבה
שחר קדרון
מזמן לא הרגשתי כה דינוזאור. לפי תוחלת החיים בישראל אני עשוי להיחשב עדיין צעיר — אני במחצית הראשונה של שנות השלושים לחיי. אבל כעת מתחוור לי שהשינויים התכופים והמהירים בעולם הדייטינג עשויים לגרום לך להרגיש אלטע־קאקער בטרם זמנך. הכוונה, כמובן, לנושא האקסקלוסיביות. משיחות שקיימתי בימים האחרונים עם בני 30-20 מהמרכז עולה ששינוי קל אבל משמעותי חל בשנים האחרונות בנורמות שקשורות ל"מיקבול" — יציאה עם כמה בני זוג במקביל. בעשור הקודם היה נהוג, בסביבתי לפחות, שאם ממקבלים צריך להפסיק אחרי מקסימום חמישה דייטים. רוחות השינוי החלו לנשוב לעברי, כרגיל, מכיוון צפון מערב, או ליתר דיוק מברלין. כשחבר הומו משם אמר לי ששם מקובל שעד "שיחת האקסלוסיביות" הכל פחות או יותר מותר, חשבתי שהוא מתכוון רק לקהילת ההומואים בעיר, אבל לדבריו זה ככה גם בקרב סטרייטים. "לא יכול להיות", התעקשתי, אבל הוא היה נחוש בדעתו ולא היסס לקבוע שגם בתל אביב זה ככה. "אכזואו?" שאלתי, ואז בדקתי. התוצאות הפתיעו אותי.
"זה ככה גם פה", סחה לי איילת (שם בדוי, כרוב השמות בטור), מורה בת 28 מרמת גן, שהפציעה בשמי הדייטינג של גוש דן לפני כשלוש שנים. לדבריה, מאז היו לה כחמישה קשרים של כמה חודשים, ועוד הרבה קשרים קצרים יותר של כמה שבועות. "היום יש המון היצע באפליקציות כמו אוקייקיופיד וטינדר", הוסיפה אריאלה, סטודנטית בת 21 מרעננה. "תוך כמה דקות אפשר למצוא עוד מישהו פוטנציאלי, ולאנשים יש בעיה להיסגר רק על אדם אחד.
"אני מכירה בחורות שהיו מתהפכות עליך אם היה מתברר שאתה ממקבל אותן אחרי יותר משלושה דייטים", היא אומרת, "אבל יש גם לא מעט בחורות שלא היו מרימות על זה גבה. היום הרבה יותר נהוג למקבל אפילו חודשיים. לדעתי, אקסקלוסיביות זה כמו חתימה על חוזה, ואם לא היה חוזה, אז הכל פתוח. הבחור לא אמור לקרוא את המחשבות שלי, והגיוני לגמרי שהוא ירצה לצאת עם עוד בנות".
"היה לי קשר עם מישהו שנמשך שלושה שבועות, אבל שלושה שבועות מאוד אינטנסיביים", מספרת איילת. "היינו נפגשים ארבע־חמש פעמים בשבוע. אחרי שלושה שבועות הוא בחר לספר לי שבעצם הוא נשוי, ובהליכי גירושים מאשתו. כעסתי שהוא לא אמר לי את זה קודם ואמרתי לו שמבחינתי זו הונאה. הוא השיב לי בפליאה — 'אבל הבחורה האחרת שאני יוצא איתה אמרה לי שזה דווקא לא מפריע לה שלא סיפרתי לה על ההתחלה'".
ממש כך.
"כן כן. והחלק של המיקבול בכלל לא היה הבעיה מבחינתי".
גברים ונשים ממקבלים באותה המידה?
"זה נורא אישי. יש לי חברות שדווקא בגלל שהן נקשרות מהר מדי הן ממקבלות, כי הן יודעות שהיקשרות מהירה מבריחה גברים והמיקבול ממתן את זה. החוק הוא שעושים את זה, אבל לא מדברים על זה".
לעמעם את הנורמה
היחסים יכולים לגלוש בקלות לחדר המיטות בעיצומה של תקופת המיקבול. "מילא להזדיין במקביל, זה לא סוף העולם", אומרת איילת, "אבל לשכב עם מישהי אחת, ללכת אתה לישון ומהמיטה לסמס למישהי אחרת זו מחשבה קשה. זה לא מגניב. אבל עושים את זה".
למען הסר ספק — כל מי שתואר כאן שואף ליחסים מונוגמיים ולא לפוליאמוריה. הרעיון הוא להתיישב ולקנן בסופו של דבר, אך עד אז, מותר לירות בכל החזיתות. אני חושב שהתפשטות שיטת המיקבול התאפשרה בזכות ערפול הנורמה ששלטה עד לפני כמה שנים, שלפיה ברירת המחדל היא יחסים "רציניים", ומי שלא מצהיר אחרת בשלב מוקדם למדי של הקשר, ואחר כך נחשף כמעוניין בפלירט בלבד, נחשב מניאק. השינוי כיום הוא עדין אבל מורגש — ברירת המחדל היא קצת יותר "לא ברור עד שלא מדברים" וקצת פחות "קשר רציני ומחייב אלא אם כן מכריזים אחרת". לניואנס הדק הזה יש משמעות רבה בעולם הדייטינג.
"יש פער דורי ממש ביני לבין בחורות שצעירות ממני אפילו בחמש שנים", מסביר דובב, איש מדיה בן 31 מתל אביב. "נדמה לי שהיחס לסקס הוא קצת יותר קז'ואל. לא שכולן ככה, אבל יש מספיק כאלה כדי לעמעם את הנורמה. המשמעות של זה היא שאם באחד הדייטים הראשונים יש סקס, זה כבר לא מחייב בהכרח כמו פעם".
"אני יכולה להחליט שאני רוצה להיות רק אתו, אבל יכול להיות שאני רואה את הסיטואציה אחרת ממנו", הסבירה לי חמוטל, סטודנטית בת 24 מתל אביב. "יצאתי עם מישהו לדייט ראשון מושלם, והיינו בקשר ארבעה חודשים", היא מספרת. "בילינו הרבה ביחד, היינו מדברים בלי סוף, אבל תמיד השארנו את נושא האקסלוסיביות בצד. לא מזמן חברה ראתה אותו ב'האפן' (אפליקציית היכרויות חדשה, דומה לטינדר — ש"ק). אני יכולה להצטער, אבל לא להיות הקורבן או להרגיש נבגדת. אולי אני פשוט יוצאת מנקודת הנחה שכולם אס הולס — שאם לא אגיד לו מה אני רוצה, הוא ימשיך להתנהג איך שבא לו".
הפסיכולוג הקליני ד"ר אודי בונשטיין, הפסיכולוג הראשי של המרכז הרפואי האוניברסיטאי לגליל, שומע לא מעט סיפורים כאלה כמטפל — בעיקר בקליניקה שלו בתל אביב ולא בזו שבצפון. "כל תקופה בהיסטוריה מתאפיינת במצוקות אחרות", אומר בונשטיין, בעל ותק של 20 שנה. "בשנים האחרונות אני מקבל יותר ויותר פניות של אנשים צעירים שיש להם קושי להישאר במקום אחד ולהשתרש שם. נוצרת אצלם תחושה של מכניות, ניכור, בדידות גדולה וחוסר שקט. בשלב מסוים הם מפתחים כך שריון, נהיים מחוספסים ושום דבר לא נוגע בהם. זו ממש נכות רגשית.
"כדי להיכנס למערכת יחסים זוגית — ובעצם גם לקשר טיפולי — חייבים לוותר על מה שאין ולא יהיה. כשיש יותר מדי, אז קשה לבחור, וזו בעיה גם של תרבות הצריכה", מוסיף בונשטיין. "בתרבות שלנו יש שני ערכים סותרים — האחד, שכדי לזכות במשהו טוב צריך לעבוד קשה ולהתאמץ, ומנגד - צריך לחפש הרבה כדי למצוא את הכי טוב. בגלל הסתירה הזו אתה דוחה את הבחירה, ומקריב את העומק ביחסים על מזבח האידיאל של בחירה באהבה 'הנכונה', על מזבח המבחר וחוסר היכולת להתחייב.
"אי אפשר להגיע לאינטימיות רגשית כשאתה יוצא עם כמה בחורות בבת אחת", קובע בונשטיין. "אם זו הנורמה ביניכם, אז נראה שגם היא יוצאת עם כמה בחורים בבת אחת. ואז, ברגע הראשון של קונפליקט אתם תעזבו. הרי יש לשניכם אופציות אחרות".
כשהתחלתי לכתוב את הטור הזה הגישה שלי היתה זעזוע עמוק ופליאה על העולם שמשתנה לנגד עיני, אבל האמת היא שלקראת סוף העבודה התפשטה אצלי תחושה אחרת. אולי דווקא טוב שהגישה שלפיה הגבר רק רוצה לזיין, והוא צריך להזהיר מפני זה, והאשה בטוח רוצה להתחתן גם אם היא בת 22, עוברת לאט אבל בטוח מעולם הדייטינג. אדרבה — שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, ואם הוא רוצה מחויבות — שיעלה את זה בגלוי. מצד שני, אם את או אתה רציניים באמת, מאמינים במונוגמיה ומחפשים חבר או חברה, ולא סתם פלירט, מיקבול זו לא הדרך בעיני. אוקלידס מצא שקווים מקבילים לעולם לא נפגשים; אני חושב שקשרים ממוקבלים לעולם לא מבשילים.
